אין דרך לתאר/לפרש את ספרה של אלזה מורנטה "אלה תולדות" בלי לטבוע בים הספרותי הזה. המים פשוט עמוקים מדי. זה שלא קרא עדיין את הספר - אשריו. הספר, והחוויה הספרותית והאנושית בכללן שהוא נושא עמו, עדיין ממתינים לפניו. מי שקרא, גם כן אשריו. הסדרה "אלה תולדות" תעיר בו, קרוב לוודאי, את הרצון לחזור ולקרוא את הספר פעם נוספת.

בזהירות ובקיצור, עלילת "אלה תולדות" מתרחשת החל משנת 1941, באיטליה של מוסוליני החוברת להיטלר רעיונית ומעשית, ולאורך שבע שנים גם אחרי המלחמה. אידה ראמונדו היא מורה בבית ספר יסודי, אלמנה חצי יהודייה בת 37 ואם לנינו המתבגר החובר לפאשיסטים הצעירים. גונתר הוא חייל גרמני צעיר העובר ברומא לזמן קצר עם היחידה שלו. הוא משתכר, עוקב אחר אידה לביתה ואונס אותה. אידה מגלה כי היא בהריון, שממנו נולד התינוק אוזפה, הוא גיבור הסיפור. אוזפה חולה האפילפסיה יחיה שש שנים בלבד, אבל סיפורו הוא למעשה סיפור בני האדם הפשוטים החיים בצל המאורעות ה"גדולים", אלה אשר מושפעים בגסות בעל כורחם בידי הנושאים את המילים הגדולות כגון "פאשיזם", "אנרכיזם" וכיו"ב איזמים דומים.

"אלה תולדות" תורגם לאנגלית ולצרפתית רק בשנות ה־80 של המאה הקודמת והכה בתדהמה את עולם צרכני הספרים, שברובו לא הכיר את השם אלזה מורנטה. בתוך זמן קצר זכה הספר וזכתה הסופרת לאין־ספור שבחים ותארים, עד כדי כך שצוין כאחד הספרים הטובים שנכתבו אי־פעם. רק מתבקש היה שיגיע הזמן והספר יעובד לסדרת טלוויזיה, ששמונת פרקיה עולים אצלנו בימים אלה לצפית בינג' ביס VOD ובהוט.

אם לשפוט לפני הפרק האחד ששוחרר לביקורת, אי אפשר, למרבה הצער, להעתיר שבחים על "אלה תולדות" הטלוויזיוני. ספרות משובחת, על רגישותה העצומה, לעולם מאבדת מעוצמתה כשהיא מתורגמת אל המסך הקטן. תסריטאי ובמאי נהדרים יכולים, במאמץ עצום, להקטין את המרחק בין שני סוגי אומנות שונים אלה. תסריטאי ובמאי שהעבודה הקשה לגמרי לא בראש שלהם יחפפו את העסק, והתוצאה על המסך תיראה לא שונה הרבה יותר מהצגת סיום שנה של כיתת בית ספר יסודי.

"אלה תולדות" במהדורה הטלוויזיונית, לפחות על פי הפרק הראשון, נוצרה בידי תסריטאי ובמאי שמעדיפים לדלג על העבודה הקשה. הדיאלוגים בין הדמויות לא אמינים ולא סבירים. תפאורת רומא סביב הדמויות לא פחות ממבישה. כבר קיבלנו דוגמה לקרטון איטלקי בשפע ב"החברה הגאונה", שם רחובות נאפולי התעשייתית נצצו בניקיונם הבלתי מתקבל על הדעת. רומא של "אלה תולדות" כה נקייה, עד שהיא מעמידה בצל אפילו את נאפולי של "החברה הגאונה". לצופה בסדרה דומה שאיטליה פתרה את כל בעיות זיהום הסביבה העולמיות. הרחובות זוהרים. אין עטיפת נייר מתגלגלת על הרצפה. לא צמד חתולים מתקוטטים על פיסת בשר מזוהמת שהשליך קצב מחנותו. הכניסה לציפורים אסורה. מכוניות אינן צופרות (ברומא!). רק שקט ושלווה ומנוחה תוצרת שוויצריה שוררים ברחוב. ורק גונתר אחד, חייל גרמני, נכנס לבר, מריק לקרבו כוס יין ובתוך שניות הוא כבר שיכור גס ותובעני, ראשו נשמט אל השולחן, והוא יוצא לרחוב הנוצץ לחפש אישה לפגוע בה. בחייאת טלוויזיה - לאלזה מורנטה מגיע טיפול הרבה־הרבה יותר מכובד.