אחד הפאנליסטים הכי מבוקשים היום הוא איש התקשורת, הסופר, והקולנוען, ופרשן לענייני המזרח שלומי אלדר, שספרו חמאס מתנועה חברתית לפשעי מלחמה. שמדבר ממש עלינו ועל הקורה אותנו. בשיחה ל'מעריב' הוא מסביר מה משך אותו לתחום ומה לדעתו הולך לקרות פה.
"כולל השמנמן מימין": קושמרו קרא להנייה "בן מוות" ב-7/10 - עכשיו הוא סוגר מעגל
למען התצפיתניות: ארקדי דוכין בשיתוף פעולה עם אחיותיה של לירי אלבג
"מה משך אותי? סקרנות לראות מה קורה מאחורי מחסום ארז", הוא מספר. "האמת למרות שאני הייתי תמיד סוג של חנון כלפי חוץ, הייתי תמיד הרפתקן באופיי. אוהב סיכונים, ואתגרים".
מתי התחלת לכתוב ולהיטמע בתחום?
"עזה כמוות יצא ב 2005, התחלתי לכתוב אותו כששרון הודיע על ההתנתקות. חשבתי שזה הסוף של עזה. שלום ולא להתראות. היו אפילו שירים שהלחינו על שלום לך עזה. רציתי לסכם את שנותיי, ואת ההיכרות שלי עם האנשים של עזה. הייתי במרוץ נגד השעון בכתיבת הספר. להוציא ממש סמוך להתנתקות. קראתי לספר “עזה כמוות” כי אני הפסיכי היחיד שאהב את עזה, מבחינה עיתונאית. היה לי חבר עיתונאי ב אן.סי.סי שאמר לי עזה זה הכי כיף, אתה לוחץ רקורד על המצלמה ויש לך סיפור".
"יש לי סרט חדש 'מי שמע על חולית?', המועמד לפרס אופיר. יש לי פודקסט מצליח 'הפודקסט של שלומי אלדר, ואני עושה סדרה ברלוונט בשם 'מלח הארץ' שקיבלה ביקורת נפלאה שלשום בעיתון הארץ".
האם התייעצו איתך שב"כ, ממשלה?
"התייעצו איתי בתחילת המלחמה כשהייתה תחושה שאוטוטו אין חמאס ודיברו על היום שאחרי.
כאיש טלוויזיה מה דעתך על הסיקור?
"התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה בעובדה שהיא אינה מראה תמונה מלאה של המתרחש בעזה. התקשורת הישראלית זיהתה אחרי ה-7 באוקטובר שרוב הצופים אינם רוצים לראות ערבים ולפיכך אין ערבים על המסך. זה מתנקם בנו כי בעולם רואים, ואנחנו לא".
אלדר סיפר על תחילת דרכו: "אחרי שלא התקבלתי לגל"צ גויסתי לחיל המודיעין. מנעתי פעולות טרור. הייתי שדרן ברשת ג' של קול ישראל שזה היה חלום חיי, אך עזבתי אחרי שנה לאחר שהבנתי שזה משעמם לנגן תקליטים. ב-1990 התקבלתי לערוץ הראשון. כתב חינוך, כתב בדרום ושם נכנסתי לעזה שהפכה לפרויקט המרכזי של חיי. ב-2003 עברתי לערוץ 10. הרגע הדרמטי בחיי היה הסרט "חיים יקרים" שהיה בשורט ליסט של האוסקר ונרכש ע"י HBO. בימים אלה יש לי סרט שמועמד לפרס אופיר, "מי שמע על חולית? הקיבוץ שנותר בצל".
מה לא יודעים על חמאס?
"לא יודעים, או מתעלמים מהעובדה שזו תנועה מלאת מאבקים פוליטיים בתוכה והמון סתירות. מאבק בין הזרוע הצבאית למדינית. ויחיא סינוואר השתלט עליה ברגע שחרורו והסיט אותה לדרך האבדון. סינוואר תעב את איסמעיל הנייה שחוסל, הוא שנא את צאלח אל ערורי, יריבו בכלא הישראלי, והם נאבקו זה בזה. סינוואר ניצח. ישראל סללה לסינוואר את הדרך כמה וכמה פעמים, מהרגע ששוחרר ב-2011, ואח"כ כשישראל חיסלה את אחמד ג"עברי והחזירה לזירה את מחמד דף, יחד הם תכננו את מתקפת ה-7 באוקטובר".