במלאת 40 שנה: הסודות מאחורי תוכנית הילדים המיתולוגית “בלי סודות"

ב־10 בספטמבר 1984 בשעה 15:00, שעת שיא צפיית הילדים והנוער בטלוויזיה עם שובם מבית הספר, שודר בטלוויזיה החינוכית הישראלית (בערוץ הראשון, היחיד בשנים ההן) פרק הבכורה של התוכנית “בלי סודות". הפרק נפתח בקליפ אנימציה לצלילי השיר “בלי סודות" (“אם רק ארצה אוכל לטוס לי לירח, ולטייל לי בעולם עם כדור פורח, כל כך הרבה דברים אוכל אז לגלות, והכל להבין בלי סודות, בלי סודות").

בסצינה הראשונה נראו כוכבי הסדרה אושיק לוי, חנן גולדבלט ומתי סרי מלמדים את ילדי ישראל את משמעות המילים “אני", “אתה" ו"אנחנו". בהמשך הצטרפו גם חני נחמיאס, נתן נתנזון ושולה חן. כשהחבורה שרה בסצינת הסיום את שיר הילדים הנודע “לדוד משה הייתה חווה" – היה כבר ברור לכולם – התוכנית החדשה הולכת לכבוש את עולם הילדים ולהפוך את משתתפיה לכוכבי ילדים.

אחרי סיום תפקידה של שמאלוב ברקוביץ׳: דה פאו מ״מ מנכ״ל חדשות 13
סולד אאוט פעמיים: כל מה שצריך לדעת על הסרט המסקרן על נתניהו

“מאז ‘בלי סודות’ לא נעשתה בטלוויזיה תוכנית בסדר גודל כזה, תוכנית שעבדנו עליה שלוש שנים", מציין אושיק לוי. “עבדנו על כל שיר ועל כל סצינה שלושה ימים, היו על הסט פרופסורים לחינוך ומומחים דידקטיים ששמו דגש על כל אות, הברה ופסיק, וכמובן היה הרבה הומור, ההומור שלנו, שדיבר לילדים בגובה העיניים. אף אחד מאיתנו לא שיער ולא חשב שזה יתפוס ככה. עד היום עוצרים אותי ברחוב ומדברים איתי על ‘בלי סודות’".

“ממרחק של 40 שנה אני מרגישה שהתוכנית רלוונטית מתמיד, ואני מסתמכת על דברים שאני שומעת מהורים שלמדו עם ‘בלי סודות’ וממשיכים להראות את התוכנית לילדים שלהם, וגם מתגובות שאני מקבלת מילדים בני 10־9־8 שהם לגמרי לא מהדור שגדל על ‘בלי סודות’ בזמן אמת, וניגשים אליי בהופעות שאני מקיימת לילדים ואומרים לי: ‘את הילדות שלי. אני מסתכל על ‘בלי סודות’ מגיל 4’.

ההורים גדלו על התוכנית הזו, שהייתה מאוד חינוכית אבל גם מהנה, עם הומור ומוזיקה, והם מאוד אהבו אותה ובחרו להראות אותה גם לילדים שלהם", אומרת חני נחמיאס. "לא מזמן ניגשה אליי באיזו הופעה אישה בת 60 פלוס ואמרה לי: ‘את יודעת? אני מורה הרבה מאוד שנים ולימדתי בכיתה א’ לפני הרבה מאוד שנים עם ‘בלי סודות’, וגם אחרי שתוכנית הלימודים השתנתה – אני המשכתי ללמד עם ‘בלי סודות’ ואני חושבת שזו הייתה אחת מתוכניות הילדים הטובות ביותר כי היא גרמה לילדים ללמוד עם שמחה, עם חשק ועם כיף’".

“אין יום שבו אנשים לא שרים לי ברחוב את שיר הנושא מ’בלי סודות’ וקוראים לי ‘עיתונאיש’", אומר נתן נתנזון. “אנשים עד היום אומרים לי ‘ש־לום, שלום’. אני מקבל את זה באהבה. התוכנית הזו הפכה לנכס צאן ברזל כי היה בה שילוב של דור צעיר עם דור יותר מבוגר: הדור הצעיר היה חני נחמיאס ואני שהיינו צעירים ויחסית אנונימיים, והדור המבוגר יותר היה אושיק לוי וחנן גולדבלט שהיו כבר ותיקים, מפורסמים מאוד וגדולים מאיתנו ביותר מעשור. זה היה שילוב מנצח".

צילומי “בלי סודות" החלו בשלהי 1981 כניסיון לייצר להיט גדול לא פחות מ"בבית של פיסטוק" שעלתה באותה שנה וריתקה את ילדי ישראל למסך, ומ“פרפר נחמד" פורצת הדרך. “התוכנית נולדה בסוף שנות ה־70 כפרויקט משותף של המרכז לטלוויזיה לימודית והמרכז לטכנולוגיה חינוכית, כסדרה שנועדה להנגיש את ראשית הכתיבה והקריאה ולהקנותן באופן חווייתי", מספרת היוצרת, התסריטאית והבמאית ניצה גונן, במאית הסדרה מהתחלת הדרך.

“הפקתה בוצעה כולה בטלוויזיה החינוכית והיא כללה 45 פרקים. תאירה שפירא מונתה למפיקת הסדרה והיא גייסה את התסריטאית המוכשרת אילנה לופט, שכתבה מספר מערכונים משעשעים שבהם הדיאלוג עסק בצליל מסוים, כיצד הוא מתפקד כהברה בתוך מילה ומהו תפקיד אותה מילה בחיינו. היה עליי ליצור את העולם בו תתרחש הסדרה, את הדמויות שיהיו גיבוריה והתפקידים שימלאו ואת אמצעי ההמחשה הקולנועיים השונים כדי להציג את הצלילים המרכיבים מילים ומשמעותן. במושגים של היום היה עליי לפרמט את הסדרה.

קראתי לסדרה ‘בלי סודות’, בהשאלת ביטוי נפוץ אז, שמשמעותו הייתה – הכל גלוי, הכל פתוח. יחד עם שפירא בחרנו בחנן גולדבלט, שחקן רב־ביטוי בעל יכולת דרמטית וקומית, ששכנע אותנו לצרף את חברו הזמר אושיק לוי כפרטנר שלו במערכונים. לצדם בחרנו בחני נחמיאס ובנתן נתנזון, שני שחקנים מבטיחים בתחילת דרכם לאחר שירות בלהקות צבאיות. בנוסף צירפנו את מתי סרי ואת שולה חן".

“חיינו באולפן“

“לתוכנית ‘בלי סודות’ הגעתי ישר אחרי השירות הצבאי שלי בלהקת הנח"ל", משחזרת נחמיאס. “חנן גולדבלט היה הבמאי שלי בלהקה הצבאית והוא זה שהכניס אותי לרשימת המועמדים לתוכנית. אני זוכרת שעשיתי את האודישן שלי יחד עם נתן נתנזון שגם השתחרר מהלהקה הצבאית, ויומיים אחר כך קיבלתי תשובה שהתקבלתי.

הייתי בהתרגשות מאוד גדולה. זה היה הדבר הראשון שעשיתי באזרחות, אבל הייתה אז איזו שביתה גדולה בטלוויזיה ולקח כמה חודשים טובים עד שהתחלנו לעבוד. לא ידעתי שהתוכנית תעורר כזה הד אבל קיוויתי לכך. בכל זאת זה היה עידן של רייטינג מטורף בטלוויזיה, אבל לא יכולתי לדמיין שזה יהפוך אותי ממש ביום אחד לכוכבת ילדים".

“האודישן שחני ואני עשינו היה בדיוק כשיצאתי מהלהקה הצבאית, לא היה לי שום ניסיון בעבודה לקהל הילדים, אבל התקבלנו ויצאנו לדרך", נזכר נתנזון. “עבדנו על התוכנית במשך שלוש שנים, עבדנו עם ניידת צבע שהביאו במיוחד מאולפני הרצליה לאולפנים של הטלוויזיה החינוכית משום שעדיין צילמו אז בשחור־לבן.

התחלנו כצוות של שישה אבל אחרי כמה פרקים מתי סרי ושולה חן עזבו ונשארנו ארבעה. העבודה על התוכנית הייתה כיפית. ‘חיינו’ באולפן, בדיוק כמו שהחבר’ה של ‘זהו זה!’ חיו באולפן לידנו. צילמנו מדי חודש כשבועיים לפחות, כשבנוסף לזה יש לך חזרות וארבעה־חמישה ימי צילום לכל פרק".

השירים המקוריים שהוצגו בתוכנית נכתבו בידי לופט והולחנו על ידי שלמה יידוב. בשנת 1985 יצאו שירי התוכנית על גבי תקליט שכלל את 24 שירי הסדרה, בהם מספר שירים שזכורים עד היום, בראשם "שיר האותיות" (אלף בית גימל), "מה קורה? אני קורא", "שיר עיתונאיש", "סוף טוב הכל טוב", "זה לא קשה" ו"איזה מזל".

התוכנית שולבה כחלק אינטגרלי ממערך ההוראה ואף ליוו אותה חוברות לימוד וחוברות העשרה בהוצאת מט"ח, שלושה ספרים שכתבה אילנה לופט, קסטות עם שירי התוכנית, משחק קופסה בהוצאת "משחקי יעד" ו־15 קלטות וידיאו. בהמשך היא יצאה גם ב־DVD וכיום היא מונגשת גם ביוטיוב ובשאר שירותי הסטרימינג.

"המנדט שלנו היה ללמד עברית, וזה הקו העיקרי שהנחה אותי בכתיבת התסריט והשירים", מציינת לופט. "מאוד נהניתי מהעבודה עם השחקנים וגם עם שלמה יידוב המצוין על השירים. זה היה גם משעשע מאוד, גם שילוב של סיפורים קצרים וארוכים, וכל זה ביחד יצר שילוב מנצח. הייתה כימיה טובה בין כולם ואת התוצאה רואים על המסך.

לעולם שבו מתרחשת הסדרה בחרתי בגן גדול שאליו מזדמנים משתתפי הסדרה, נפגשים ומנהלים מערכות יחסים, כשתמיד במרכזן ויכוח על אודות הצליל – גיבור הפרק - המרכיב מילים, על חשיבותו כהברה במילה ומשמעות המילה בחיינו. חלק אחר של הסדרה הומחש על ידי אלפי, מוביל הפתיח של הסדרה - דמות מפלסטלינה ההופכת באנימציה לאותיות המרכיבות את הצלילים ולמראה המילים עצמן הופכת לחפצים שהן מייצגות.

קטע נוסף, שהיה אחד המזוהים עם הסדרה, הובל על ידי שתי צלליות (של גבר ואישה משחקני הסדרה) החוזרות על אחת המילים שנלמדו במערכון הקודם תוך כדי פירוק המילה לשתי הברות, ואז חזרה על המילה פעמיים. שבירת מילה להברותיה וחזרה עליה בטונים שונים היו סממן מזהה של התוכנית ושימשו לדרך שבה לימדו בעקבותיה מילים וקריאה בארץ".

גולדבלט גילם את גשש בלש – בלש מבולבל המנסה לפתור בעיות ותעלומות שונות, וכמעט תמיד מסתבך בדרך. אחת התעלומות הייתה לפענח את ההודעה הלא ברורה ששולה קיבלה (והייתה קשורה לצליל שנלמד) ולאחר מכן היה מסיק שאותו צליל הוא חלק ממילים לא ברורות.

הוא גם שיחק את תפקיד האורח במסעדה שתמיד אוכל באופן מוזר, יותר מדי או בכלל לא וכך מודגמת רשימת מאכלים שבשמותיהם משובץ הצליל העומד במרכז הפרק. המלצר המוזר, המשרת אותו, ולא מאמין אף פעם שקיימת התנהגות כמו זו של האורח, הוא נתן נתנזון.

נתנזון הוא גם עיתונאיש – מחלק וקורא העיתונים של "בלי סודות", שנהג לתלות ארבע אותיות על לוח המודעות כשצליל אחד היה שונה מן האחרים. לוי נהג להעיר על העניין באמרו "משהו כאן לא שייך".

בהמשך הסדרה נולדו ונוצרו על ידי במאים נוספים, תמי פינגולד וצביקה גודל, דמויות חדשות: חני נחמיאס כמוכרת בחנות מילים; ואושיק לוי כמורה שלימד את חני, חנן ונתן על צלילים שונים וביקש מהם להביא לכיתה חפצים המכילים צלילים אלו. אושיק לוי גם גילם שדר ספורט ששידר אירועי ספורט שבהם חני ניצחה תמיד, וחנן גולדבלט גילם את פרופ' יבין - פרופסור מפוזר שלימד פתגמים עבריים ("אין עשן בלי אש", "כלב נובח אינו נושך" ו"טובים השניים מן האחד").

“חוויה נפלאה"

"למעשה 'בלי סודות' נולדה כמעין תשובה ישראלית ל'רחוב סומסום' האמריקאית", טוענת פינגולד. "ניסו למצוא תוכנית חווייתית עם מוזיקה, שירים, דמויות ושחקנים שלא תיראה כמו שיעור בבית הספר. התוכנית נועדה להתאים גם לעולים חדשים וגם לתלמידים מקומיים. זו הייתה יותר תוכנית העשרה.

בנו תפאורה, קונספציה של תסריטים עם עלילות קטנות וסיפורים, כשלימוד השפה 'חבוי' בתוך הסצינות, וזה מה שהיה יפה וגאוני בזה. אני הצטרפתי ל'בלי סודות' אחרי התוכנית הרביעית וביימתי אותה לאורך הרבה זמן. החוויה הייתה נפלאה. קודם כל השחקנים היו מתנה. הם היו 'חצי ילדים' אבל אנשים מבוגרים, זאת אומרת לא היה גבול בין זה שהם מבוגרים ובין זה שהם גם 'ילדיים'. זו הייתה תוכנית נורא נאיבית, ואני לא יודעת אם הנאיביות הזו מתאימה היום כי הילדים רגילים לקצב אחר ומעניין לדעת אם זה שורד את מבחן הזמן".

"מה שבלט בסדרה זה ההומור שלה", טוען נתנזון. "כשאתה מנסה ללמד ילד בצורה דידקטית, זה לא ייכנס לו לראש ללא הומור. ההומור שכתבה אילנה לופט והומור שאנחנו הוספנו במשחק שלנו יצרו את הקסם הזה. תוסיף לכך את המוזיקה המדהימה של שלמה יידוב ושיר הנושא שעד היום אני מבצע אותו בהופעות והקהל שר איתי".

"שיחקתי באותה תקופה בתיאטרון הקאמרי, ובדרך כלל רק הכוכבים של התיאטרון עשו גם עבודות בטלוויזיה", מוסיפה נחמיאס. "ואכן, הטלוויזיה אז הייתה מדיום מטורף, וברגע שהתחילו לשדר את 'בלי סודות' הביקוש של כל שחקני הצוות למופעים לילדים ולהשתתפות בפסטיגלים ובמחזות זמר לילדים היה עצום וזה עצר לי את כל העשייה למבוגרים כי פתאום הייתה לי סטיגמה.

זו הייתה תהודה עצומה שלא יכולנו לשער אותה, והיא עשתה לנו המון טוב. עשיית התוכנית הייתה בשבילי חוויה אדירה. בכל בוקר כשהייתי מתעוררת ויודעת שאני נוסעת לטלוויזיה ליום חזרות וצילומים הייתי באופוריה. קודם כל כי הופעתי עם אושיק לוי וחנן גולדבלט שהיו כוכבי־על אז, וגם כי נתן היה חבר טוב שלי עוד מימינו בלהקות צבאיות מקבילות וקומיקאי אדיר".

"זו הייתה עבודה מאוד מוקפדת והפקה מאוד מושקעת ועשירה וזה מה שהפך את 'בלי סודות' לתוכנית כזו משפיעה ומצליחה", מציין לוי. "הושקעה מחשבה רבה בתפאורה, בבגדים, בתנועות ובהבעות הפנים שלנו, שלא לדבר על הטקסטים. זו הייתה הפקה שלא הייתה כמותה בטלוויזיה עד אותה נקודה. לא פלא שהנכדים שלי צופים בזה היום".

בעידן החד־ערוצי, התוכנית זכתה כאמור לאחוזי חשיפה גבוהים מאוד בקרב הילדים והיא מוגדרת כאחת מהקלאסיקות של הטלוויזיה החינוכית. "בשנים ש'בלי סודות' הוקרנה לא יכולנו ללכת ברחוב", אומר נתנזון. "היה לזה 99% רייטינג וזה היה מטורף. הפכנו בן לילה לכוכבי ילדים".

פרקים חדשים של התוכנית שודרו עד ה־9 ביוני 1986, ולאחר מכן היו שידורים חוזרים לאורך שנות ה־90 והאלפיים. לאור הפופולריות הגדולה צילם צוות השחקנים המקורי את תוכנית ההמשך "בסוד העניינים", ששודרה בטלוויזיה החינוכית בשנים 1992־1991 ויועדה לתלמידי כיתות ב' ו־ג' מתוך מטרה להעניק להם מיומנויות של הבנת הנקרא. 

"כולנו עדיין חברים ושומרים על קשר טוב, היינו חברים ואנחנו עדיין חברים ואוהבים זה את זה", מסכם נתנזון. "צוות 'בלי סודות' הוא משפחה ומלבד התכנים - זו הסיבה שהתוכנית כל כך מצליחה. אני משוכנע שכיום רימייק ל'בלי סודות' יכול לתפוס. יש לתוכנית הזו זכות קיום גם היום, כי לילדים קטנים עדיין יש בעיות בהבנת הנקרא ובכתיבה, וסדרה כזו רק יכולה להועיל בצורה נפלאה". ימים יגידו.