קמפיין רשת מתוזמן מטעם נאמני קרעי (ונתניהו) הציף אתמול (שני) את הרשתות. בקמפיין כיכבו עיתונאים בכירים, "טאלנטים" של התאגיד בטלוויזיה וברדיו, ולשמם הודבקה עלות השכר שלהם. מרבית השיתופים, של תומכי סגירת התאגיד, ליוו את ה"מצגת" במשפטי מפתח בסגנון: "מטורף! ואחר כך מייללים נגד החרדים ש"בוזזים את הקופה הציבורית"! לסגור לסגור לסגור!!!".
המטרה של יוצרי הקמפיין (הממשלה והתומכים בה) ברורה: לרכב על הסנטימנט האזרחי (הלעיתים מוצדק), שפעמים רבות חש שלמרות יוקר המחיה המאדיר, הוא מממן מכיסו מגזר ציבורי מנופח. אלא שמעבר לאי הדיוקים המכוונים - הדגשת עלות השכר, מושג שונה מעלות מעסיק, ובוודאי מהשכר בפועל, ונפקדות צפויה של העיתונאים המזוהים עם נתניהו ומסריו - מאחורי הקמפיין הסתתרה טענה שקרית עוד יותר.
מעבר לרצון של הממשלה לשלוט בתאגיד (תחת המשפט שכבר הפך למטבע לשון שחוק "מה שווה התאגיד אם לא ניתן לשלוט בו?"), כדאי גם להתחקות אחר המניע המרכזי שמאחורי הניסיונות לסגור את התאגיד. אם תרצו, follow the money. כל תדרי השידור של תחנות כאן יתפנו ומי שייקבל אותם הם בעלי הון המקורבים לליכוד שמפעילים תחנות אזוריות או שיש להן כוונות להפעיל כאלה
על פי הצעת החוק שעברה ביום ראשון בוועדת שרים לענייני חקיקה חרף התנגדות היועמ"שית ו אמורה לעלות להצבעה בקריאה טרומית בכנסת מחר (ותעבור, על פי כל ההערכות), הנכסים העיקריים של התאגיד - כאן 11 וכאן רשת ב - יוצעו למכירה ואם לא יימצא קונה הם ייסגרו בתוך שנתיים. יתר התחנות של כאן (גימל, 88, תרבות, רק"ע, רדיו מכאן בערבית, קול המוזיקה ומורשת) - ייסגרו מיידית.
המשמעות היא כפולה: כל תדרי השידור של תחנות כאן יתפנו (תדרי השידור הם משאב ציבורי יקר מאד, שמפוקח באופן ציבורי על ידי ועדת תדרים) ומי שייקבל אותם הם בעלי הון המקורבים לליכוד שמפעילים תחנות אזוריות או שיש להן כוונות להפעיל כאלה. אפשר לנחש מראש איזה תוכן ישודר בהן. כאן רשת ב - תחנת האקטואליה המובילה בישראל, מחזיקה כ-15% נתח משוק הפרסום ברדיו הישראלי כולו - מדובר בעשרות רבות של מליוני שקלים. הנתח הזה, המוערך בכ-50 מיליון שקל, יוכל גם הוא לעבור לבעלי הון שמקורבים לליכוד.
כדאי להתעכב לרגע על העוצמה של תחנות השידור של כאן (שמשודרות, על פי חוק, בכל הארץ): תחנות הרדיו של כאן מובילות באופן מובהק על תחנות הרדיו של גל"צ על פי נתוני TGI לחציון הראשון של שנת 2024: תחנות כאן עם שיעור האזנה של 35.3% בחציון האחרון ו-1,688,000 מאזינים מידי יום.
כאן רשת ב ממשיכה להיות תחנת החדשות האקטואליה המובילה בישראל עם שיעור האזנה של 21.1% בחציון האחרון ומעל מיליון מאזינים מידי יום - ועליה של 8% מהחציון הקודם. כאן גימל עם שיא האזנה מאז הקמת התאגיד - עם זינוק של 10% לעומת החציון הקודם. כאן 88 עם שיא האזנה מאז הקמת התאגיד - 494,000 מאזינים ועליה של 8% לעומת החציון הקודם.
תוכניות כאן רשת ב' מנצחות את תוכניות גל"צ לאורך כל שעות הפריים של הרדיו בבוקר: כך לדוגמה, "הבוקר הזה" עם אריה גולן היא תוכנית האקטואליה המאוזנת ביותר בישראל עם חשיפה של 518,000 מאזינים מידי יום - זינוק של 10% לעומת החציון הקודם ושיא של האזנה מזה ארבע שנים.
אפשר להמשיך ולהמשיך למנות את רצף ההצלחות, אבל הנקודה ברורה: אל הנתח הכספי שמגלמים מאות אלפי המאזינים הללו, יש מי שלוטש עין, וכלל לא בטוח שטובת הציבור היא השיקול המרכזי אצלו.
את נסיון החקיקה להפרטת התאגיד ולהשמדת תחנות הרדיו הפופולאריות שלו יש לראות במקשה אחת עם שני נסיונות חקיקה נוספים: זה שאינו מתקדם כרגע ומבקש לאפשר לתחנות רדיו איזוריות להפוך לארציות (אחד הרעיונות שעלו בהקשר זה הוא לתת תדרים ציבוריים ששייכים לגל"צ ולכאן ולהעביר אותם לידיים פרטיות), וכן בקולות שנשמעים בליכוד מאז מינויו של ישראל כ"ץ לתפקיד שר הביטחון - לסגור את גל"צ או להפריט אותה. הצלחה חלקית של מינוי מפקד זמני מטעם כבר נחלה הממשלה לפני שבג"ץ התערב וחייב את גלנט להישמע להחלטות ועדת איתור מקצועית.
אין זו מקריות ששורה של גורמים שמשדרים ב"גלי ישראל" (תחנת הבית של יאיר נתניהו ושותפו להגשה, המיועד של שר התקשורת שלמה קרעי לתפקיד מנכ"ל משרדו), לוקחים חלק משמעותי בקמפיין המתוזמן והמתוזמר לסגור את תאגיד השידור הישראלי ולהשתלט על התדרים שלו.
למעשה, מספיק לראות את המריבה שנחשפה בשבוע שעבר בוואלה בין קרעי למקורב אחר של נתניהו - מגיש ערוץ 14 יעקב ברדוגו - על הפיכתה של "גלי ישראל" לארצית, כדי להפנים שעם כל הכבוד לאידיאולוגיה, מדובר במאבק על כוח וכסף. צריך להבין, קרעי (ואחריו נאמני הממשלה ברשתות) מתגאה בכך שהוא "רוצה לחסוך מיליארד שקל" בשנה, הוא רק לא מספר שהכסף הזה לא יגיע אל הציבור, אלא לבעלי הון, עסקנים ואינטרסנטים המקורבים לליכוד.
וישנו עניין נוסף. לא רק כלכלי. תחנות הרדיו של כאן מספקות שירות ששום גוף פרטי-מסחרי לא יעניק לציבור: שידור לעולים בשורה של שפות (רוסית, אמהרית, צרפתית, יידיש, פרסית ועוד), תחנת מורשת שמכסה זרמים שונים ביהדות ולא מזוהה עם חצר מסויימת או פלג מסויים, רשת גימל שמשדרת רק מוסיקה ישראלית, קול המוזיקה שמשדרת מוסיקה קלאסית שספק אם תמצא את מקומה בשידור המסחרי, כאן תרבות שעוסקת ביצירה, אומנות, תיאטרון, מוסיקה וספרות - ולא תמצא את מקומה המסחרי, ורדיו מכאן בערבית, תחנת הרדיו הפופולארית ביותר לאזרחים הערבים-ישראלים).
בזמן ששר התרבות מיקי זוהר מצהיר כי יפעל "להגדלת התמיכה באמנים ותיקים שתורמים לחברה הישראלית", שווה להזכיר לו שיש אמנים רבים - שעבורם משמעות סגירת כאן גימל היא מכת מוות ליוצרים, מבצעים ומחברים - בעיקר בני הדור הוותיק יותר, שהתמלוגים שהם מקבלים מכאן בעקבות שידור היצירות שלהם בכאן גימל, מגיעים למליוני שקלים מידי שנה.