"אני עדיין לא ממש מעכלת שאני בין מדליקי משואת העצמאות״, אומרת מגישת הטלוויזיה הערבייה, אהובת הקהל, לוסי אהריש.
"אני לא יודעת ממה להתרגש קודם. אמא שלי התקשרה וסיפרה שאבא שלי, מערוף, לא בדיוק איש של חליפות, שתמיד הבטיח שיקנה חליפה לכבוד החתונה שלי, עשה זאת לקראת ההדלקה. הדברים האלה תפסו אותי חזק. כעת, כנראה אין לי ברירה אלא להתחתן".
ירון לונדון ירד על הזכות שהוענקה לך להדליק משואה.
"והוא איש שאני מאוד מכבדת ומעריכה את דעתו. מול דבריו אני חושבת שהלוואי שלא הייתי צריכה להדליק משואה כערבייה פורצת דרך, אם היחסים בין העמים היו אחרים. אצלי זו שמחה מהולה בעצב. כלומר, עלינו לעבור דרך ארוכה עד ששני העמים כאן יתקרבו, בפרט שאחרי הבחירות הדרך נעשתה עוד יותר ארוכה וחזרנו אחורה".
את רומזת ל״הערבים נוהרים בכמויות לקלפי״ שהכריז ראש הממשלה?
"כן, בהחלט, ואני מברכת את התנצלותו על דבריו. זה לא מובן מאליו שנתניהו מתנצל על איזשהו דבר. אני, בכל אופן, אעמוד בטקס העצמאות בראש מורם ואדליק בגאון את המשואה, לא מעמדה נחותה. אנחנו לא קורבנות של אף אחד, גם אם יש, כמובן, אפליה וגזענות. זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו במדינה הזאת. לא רק בין יהודים וערבים. מדינת ישראל אכולה בגזענות. למרות זאת כשאני, לוסי, אישה מוסלמית וערבייה אומרת בגאווה 'לתפארת מדינת ישראל', משמע אני קיימת, למרות שיש כאן אנשים שלא רוצים שאהיה קיימת. זה לתפארת האנשים השפויים כאן, שעדיין חושבים שיש תקווה, למרות שהזנחנו את השיח החברתי, את החינוך והתרבות. אחרי שהיינו עסוקים כל כך בביטחון - למרות כל חשיבותו - פשוט התפוררנו והתרסקנו לרסיסים. את הרסיסים האלה מאוד מאוד קשה לחבר כרגע״.
יש הרואים את הדלקת המשואה בידייך כסטירת לחי לקיצוני שני הצדדים.
״לא תאמין, אבל זה בדיוק מה שאמא שלי אמרה לי. לדבריה, המשואה שלי היא המכה הטובה ביותר לכל הגזענים מכל הסוגים״.
והתגובות ברחוב הערבי?
״נעו מתגובות אוהדות ביותר, עד תגובות מאוד קשות. קראו לי 'אוהבת יהודים' ו'ציונית', תוך הטלת אשמה ששכחתי מי אני ומה אני. אבל יש צד שני למטבע. קיבלתי הודעה ממישהו ברמאללה, שאמר כי הוא גאה שיש ערבייה שחיה במדינת ישראל ומדברת בצורה שאני מדברת. 'את סמל בשבילי שאפשר אחרת', כך כתב. וזה אחרי כל הקללות וההשמצות שחטפתי, כולל מצד המשפחה המורחבת שלי. 'הבת שלך מביאה בושות למשפחה', אמרו לאמא שלי. אני לא במצב פשוט. אני לא יכולה להגיד מילה בטלוויזיה בלי לחטוף עליה מאיזשהו צד. כשאני פותחת תוכנית עם 'סבח אל ח'יר', אומרים לי 'לכי עם ה'סבח אל חי'ר שלך לעזה!'. אבל זה לא יעצור אותי״.
"אני לא יודעת ממה להתרגש קודם. אמא שלי התקשרה וסיפרה שאבא שלי, מערוף, לא בדיוק איש של חליפות, שתמיד הבטיח שיקנה חליפה לכבוד החתונה שלי, עשה זאת לקראת ההדלקה. הדברים האלה תפסו אותי חזק. כעת, כנראה אין לי ברירה אלא להתחתן".
ירון לונדון ירד על הזכות שהוענקה לך להדליק משואה.
"והוא איש שאני מאוד מכבדת ומעריכה את דעתו. מול דבריו אני חושבת שהלוואי שלא הייתי צריכה להדליק משואה כערבייה פורצת דרך, אם היחסים בין העמים היו אחרים. אצלי זו שמחה מהולה בעצב. כלומר, עלינו לעבור דרך ארוכה עד ששני העמים כאן יתקרבו, בפרט שאחרי הבחירות הדרך נעשתה עוד יותר ארוכה וחזרנו אחורה".
את רומזת ל״הערבים נוהרים בכמויות לקלפי״ שהכריז ראש הממשלה?
"כן, בהחלט, ואני מברכת את התנצלותו על דבריו. זה לא מובן מאליו שנתניהו מתנצל על איזשהו דבר. אני, בכל אופן, אעמוד בטקס העצמאות בראש מורם ואדליק בגאון את המשואה, לא מעמדה נחותה. אנחנו לא קורבנות של אף אחד, גם אם יש, כמובן, אפליה וגזענות. זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו במדינה הזאת. לא רק בין יהודים וערבים. מדינת ישראל אכולה בגזענות. למרות זאת כשאני, לוסי, אישה מוסלמית וערבייה אומרת בגאווה 'לתפארת מדינת ישראל', משמע אני קיימת, למרות שיש כאן אנשים שלא רוצים שאהיה קיימת. זה לתפארת האנשים השפויים כאן, שעדיין חושבים שיש תקווה, למרות שהזנחנו את השיח החברתי, את החינוך והתרבות. אחרי שהיינו עסוקים כל כך בביטחון - למרות כל חשיבותו - פשוט התפוררנו והתרסקנו לרסיסים. את הרסיסים האלה מאוד מאוד קשה לחבר כרגע״.
יש הרואים את הדלקת המשואה בידייך כסטירת לחי לקיצוני שני הצדדים.
״לא תאמין, אבל זה בדיוק מה שאמא שלי אמרה לי. לדבריה, המשואה שלי היא המכה הטובה ביותר לכל הגזענים מכל הסוגים״.
והתגובות ברחוב הערבי?
״נעו מתגובות אוהדות ביותר, עד תגובות מאוד קשות. קראו לי 'אוהבת יהודים' ו'ציונית', תוך הטלת אשמה ששכחתי מי אני ומה אני. אבל יש צד שני למטבע. קיבלתי הודעה ממישהו ברמאללה, שאמר כי הוא גאה שיש ערבייה שחיה במדינת ישראל ומדברת בצורה שאני מדברת. 'את סמל בשבילי שאפשר אחרת', כך כתב. וזה אחרי כל הקללות וההשמצות שחטפתי, כולל מצד המשפחה המורחבת שלי. 'הבת שלך מביאה בושות למשפחה', אמרו לאמא שלי. אני לא במצב פשוט. אני לא יכולה להגיד מילה בטלוויזיה בלי לחטוף עליה מאיזשהו צד. כשאני פותחת תוכנית עם 'סבח אל ח'יר', אומרים לי 'לכי עם ה'סבח אל חי'ר שלך לעזה!'. אבל זה לא יעצור אותי״.