אתחיל בגילוי נאות, השבוע קיבלתי מסרון בו רשימת הזוגות שהודחו מהמירוץ ומתי ומי מהזוגות שהגיעו לגמר. הייתי שמחה לחלוק איתכם את פיסת המידע רבת הערך הזאת, אך לא אהרוס לזכיינית רשת חודשים של עריכה, וכספים שהשוקעו בריאלטי. אבל אספק לכם טיזר קטן , אני ממש, אבל ממש מרוצה מהתוצאות.



הזוגות ממשיכים לרוץ בניו דלהי ספוגת הריחות ובין רכבים שנהגיהם מצפצפים סתם כך כמו ילדים שקיבלו מכוניות צעצוע והם חייבים לעשות ביפ ביפ, כי אחרת בשביל מה יש צפצפה? משימת רוטב העמבה המסריחה שנראתה יותר ויותר כמו מי שופכין, היא לא משימה, היא ביזוי והתבזות נטו. ולמה שלא ישליכו עליהם גללי פרות, הרי הן קדושות לא?



בשלב זה של המרוץ, חלקם כבר כל כך תשושים שהם כמעט מרימים ידיים ומוותרים על המשחק כולו. שון, עם עיניים מזוגגות מחוסר שינה, לא מסוגל לבצע את תרגילי היוגה ונראה שכל רגע הוא עומד להשתטח על מסך הטלוויזיה ולהירדם עד העונה הבאה של המרוץ. שלא לדבר על השפלנים שמעידים על עצמם שכל אחד מהם שוקל 100 קילו, אז איך הם ירימו באוויר אחד את השני בתרגיל יוגה מסובך? לפחות הם מתפוצצים מצחוק לאורך המשימה כמו 2 שיכורים מפלונטרים אחד בשני על הרצפה.



גם לא נראה שזה מזיז להם כהוא זה שכל הזוגות האחרים כבר סיימו והם עדיין מנסים לטפס אחד על השני ללא הצלחה. אחד האחים פתאום מגלה לשמחתו שיש מעליהם מצלמה שצילמה את כל הביצועים העקומים שלהם. כאילו שזה מה שהכי חשוב, ולעזאזל היוגה, השגעת והחום של ניו דלהי, ועוגות הקרם המגעילות שהם דחסו לתוך עצמם בחתונה המבוימת.



זיוף בחתונה הודית


הנהג של המתולתלות ברח להן. כנראה מרוב שהן טרטרו לו בראש. בעצם מתחילת המסע הן מלהגות בלי סוף. כמוהן, גם יעל ויוסיאל אחוזי התזזית ושתי פצצות אנרגיה, שרק מלהביט בהם, עוד לפני ששמעתי אותם, מתבלבלות לי הצ'קרות ואני לא רואה ממוקד. אני מעדיפה את השקט של שון.



הטינה של רז כלפי הצרפתים והרצון שלו לראות אותם עפים מהמשחק (וכולה, בגלל שהם העירו לו שזה לא היה קולגיאלי להסתיר את הרמז שהוא ואביו מצאו בבריכת הצבים), לא מוסיפים לו כבוד ואותי הוא מעצבן בגישה הנקמנית שלו. "הצרפתים סיימו את המשימה"? שואל רז, אחרי שהוא ואביו כבר סיימו אותה ומצאו את הרמז בקופסת מתנות. אביו מרגיע: אל תדאג, "הם לא יסיימו כל כך מהר". כאילו, אפשר לקבל את זה ביותר שמחה לאיד?



מכל השירים השמחים הישראליים ("שישו ושמחו לפני הכלה" או: "היא רק רוצה לרקוד"), בחרו הזוגות לשיר בחתונה ההודית את השירים הישראליים הכי מדכאים בעולם. כל כך מדכאים, שההודים הסתכלו עליהם ברחמנות מהולה בתימהון. הם רגילים בחתונות שלהם ל"איצ'יקידנה" ול-צ'ורי צ'ורי גורי" הקצביים והמסחררים, ופה הם שומעים את עמית מזייף מלנכוליה בשעת בין ערביים על הדשא בקיבוץ. כבר עדיף שהיה שר את "התקווה".



לפחות אביב הציל את המצב והביא לנו כבוד כאשר הנעים להודים את הערב בקולו הערב. גם היה לו רגע של חסד כאשר גילה שיש לו לב זהב כשריחם על ילדה הודית מסכנה ונתן לה נדבה. אני באמת מתחילה לחבב אותו ואת ציון. הפייבוריטים שלי הם עדיין הצרפתים שלא צריכים לעשות הרבה בשביל להצחיק. מספיק שהם מתקשקשים בצרפתית סקסית על אקלרים, בשמל ומקרון והם מצליחים לשבות את לבי.