מכירים את הכותרות בעיתון שהן תמיד מרעישות וסנסציוניות ואז כשקוראים את תוכן הכתבה מתברר שההר הוליד עכבר? לפעמים אפילו נאמר ההפך. כמו למשל: "אסטרואיד ענק עומד להתנגש בכדור הארץ", ובכתבה עצמה הוא אמנם יעבור ליד כדור הארץ, אך אין סיכוי שבעולם שהוא יפגע בו. הפרומו שרץ השבוע הראה את בתיה, בוכה ושבורה כאשר השבט שלה כמעט עושה לה משפט שדה. יכולת לחשוב שבתיה, החסודה, האדוקה והעדינה בצעה פשע נוראי. ומה בסך הכול היא עשתה? קנתה בשבעה שקלים את ההבטחה להישאר עוד שלב במשחק מבלי שידיחו אותה. ביג דיל.
הפרק האחרון סיפק אמש עוד חומר בומבסטי לכותרות שעורך מקצועי יכול היה לעשות מהן מטעמים. כמו למשל המקרה של אודי הרוחני והיוגיסט הגרינפיסניק, אוהב אדם, אדמה וטבע, שאיבד אותה לגמרי והשתולל על אביאל כמו חיה פצועה. בעצם מה שקרה באמת, הוא סתם התעצבן על אביאל שהפיל לו חתיכת גזר מהסלט שהכין לעצמו.
כותרת נוספת סיפקה מימי, האימא של הקבוצה, שדואגת לאפרוחיה ולא בקלות מאבדת עשתונות. "אודי שוב מקשקש שטויות ויש לי את האמצעים לסתום לו את הפה" אמרה במבט מאיים. אני חשבתי שהיא מינימום הולכת להשתמש בסכין המנתחים שלה, אך במציאות לא קרה כלום ומימי נאלצה למלא פיה מים כאשר הבינה שאודי ידע על מה הוא מדבר.
אז נכון שרופאים אולי מבינים בבריאות (אני מקווה שהם גם מבינים את כתב החרטומים של עצמם), אך לא בהתמצאות בשטח או בחוקים פיזיקליים פשוטים. כמו שמימי התעקשה ופקדה שרק רותם, בגלל שהוא הגדול והארוך מכולם, יקפוץ על הטרמפולינה במרכז וכולם מסביבו יקפצו ויעזרו לו לזנק ולתפוס את חלקה החסר של המפה. מסתבר ששגתה, ואודי למרות מוזרותו, צדק ביג-טיים, כשהציע שהוא יעמוד במרכז כי הוא קטן ורזה ולאחרים יהיה קל יותר להקפיץ אותו לגובה.
רמת אביב ג' נגד סלאח שבתי
כותרת נוספת ואטרקטיבית סיפקה שחר במשפט הנחרץ והחד משמעי שאמרה: "ידידיה מבחינתי, מחוק!". יכולת לתהות: מה שוב עולל ה"רוחניק" הזה? שוב קרא לה "פריחה"? או גרוע מזה, אולי לעג למנת המשכל שלה? לא היה ולא נברא. מאז אותו תאקל שהיה ביניהם, ידידיה התנהג למופת ושחר פשוט סיפרה בטקס ההקרבה שבתוך המערה של אוצר האינקה, היא שילמה בכספה על מנת שיתגשם חלום ישן ואת ידידיה יעבירו לקבוצה אחרת.
גם לי לוי, כמלכה שנישאת על אפיריון, יכלה להנפיק איזושהי כותרת מסקרנת כשהיא מבקשת מנתיניה לנשק את ידיה או דורשת שיאכילו אותה, והצופה התמים היה חושב שהשתן עלה לה לראש ושהיא משחקת את תפקיד המלכה יותר מדי טוב. כמובן שבמציאות, אי שם על גדות האמזונס, לי הוכיחה בפרק האחרון שהיא המלכה הכי מתחשבת, רגישה ועדינה, בנוסף להיותה יפה ואצילית.
הדברים שאמר דודו על אילן, הגר וידידיה, שהם שייכים לרמת אביב ג' בעוד הוא ושחר שייכים לשכונת סלאח שבתי, גם יכלו לשמש ככותרת מושכת עין בכל הקשור לשסע ולפער העדתי בין אשכנזים ומזרחים. למרות שאותי אישית הנושא הזה משעמם מרוב שהוא נלעס ומאוס, בעיקר כשמעוררים אותו כל פעם מחדש בשביל הרייטינג.
אני חייבת להודות שהפרק של אתמול סיפק כמה תובנות. היפה מכולן הייתה של ידידיה שהתכוון לשחר כשאמר ש"מצפונית לחיים, עדיף להתמודד מול מישהו שקשה לך איתו ואולי בסוף עם הרבה אהבה ופתיחות אפילו תרקדו יחד, מאשר לרצות לסלק אותו ולהגיד, יאללה, שיעוף". תובנה נוספת על פי אביאל, הגבר האידיאלי וחלומה הרטוב של כל מחותנת, זה חוטב העצים הנגר שמגיע הביתה מפויח ומיוזע ובונה ארון לאהובתו וכשהוא נוגע בה, היא בביטחון יכולה להגיד שגבר אמיתי נגע בה ולא איזה הייטקיסט שמורח לעצמו קרמים על הפרצוף ומשחק בסוליטר.
אולי הוא צודק. גם הנשיא לינקולן היה נגר.
דודו לא הגיע לנשיאות כמו לינקולן, אבל היה מספיק חכם ואינטליגנטי לוותר על הדו-קרב עם שחר כי בשבילו היא כמו הבת שלו, אז "מה אתם רוצים? שאהיה כמו אברהם ועקדת יצחק ואחכה למלאך שיבוא"?
יפה אמר, והעניק את אחת הסיומות היותר מתוחכמות, אך יחד עם זאת, מרגשות, של העונה.