העונה השישית של "מאסטר שף" יצאה לדרך והפעם השליחים שהביאו את קופסת המשימה הראשונה לבתיהם של המתמודדים או מקומות העבודה שלהם, היו מנצחי עונות קודמות, ביניהם אבי כהן ונוף. והמשימה: פסטה בטעמים וצבעים שונים. טוויסט קטן בעלילה: המתמודדים צריכים לבחור מראש את אחד מארבעת השופטים שהוא זה שיקבע את גורלם ויחליט אם הצליחו להיכנס לנבחרת.
כמו בעונות קודמות, כל מתמודד מגיע עם הסיפור האישי שלו ולכולם סיפורים מיוחדים ומרגשים, שעל פי אייל שני, תמיד מצליחים להשתחל פנימה לתוך הסירים ולהשפיע על ניחוח התבשילים וטעמם.
הראשונה שקיבלה את הסינר של מאסטר שף שהוא התגשמות חלום עבור הבשלנים הנלהבים, הייתה קוסמטיקאית חיננית שאני מורידה בפניה את הכובע על האומץ לדדות על עקבים ענקיים בכחול נוצץ של איב סן לורן כאשר היא טורחת במטבח, כי מלבד אהבתה לבישול שלא ניכרת בגזרתה הנאה והדקה, היא גם אוהבת אופנה איכותית. היא בחרה ברושפלד שישפוט את המנה שהכינה והחמיאה לו על הדוגריות שלו. זה עבד. רושפלד הוחמא והעניק לה סינר.
הרזון לא פגע בבוטות של רושפלד
אפרופו רושפלד, קיבלנו אותו הפעם בגרסה מכווצת אחרי ניתוח לקיצור קיבה שעבר לא מזמן, ואני דאגתי שמא הרזון יגזול ממנו את החיוניות השמנמנה והעסיסית ותפגע בחדות לשונו ובחך אנין הטעם שלו, כמו שבזמנו אמרו שזמרת האופרה המפורסמת מריה קלאס איבדה את קולה אחרי דיאטה שעשתה.
אך דאגתי לשווא. רושפלד חזר ובגדול על אף ממדיו שקטנו, ואפילו התעלה על עצמו כאשר בייש, ריסק, השפיל והעליב מתחרה נעים הליכות וסימפטי מקנדה וקבע בבוטות וגסות שהאיש לא יודע לבשל ובעצם העיף אותו לכל הרוחות מחוץ לתחרות. התביישתי בשביל רושפלד שלא טרח לחשוב על דרך מעודנת יותר להטיח את ביקורתו, כמו להגיד פשוט: זה לא טעים לי. לא יכולתי שלא לתהות שאולי רושפלד הטיח בקנדי הנחמד את כעסו רק בגלל שהאיש אמר מיד עם כניסתו לאולפן, שהוא מעריץ את אייל שני. אוי, הקנאה.
הסכסוך האזורי ואוכל מנחם
מתמודד נוסף שעבר את המבחן בהצלחה, היה רס"ר המשמעת בבסיס "תל השומר", שהזכיר לי את התקופה שהייתי חיילת ובמסגרת שירותי הצבאי ערכתי וצילמתי סרטים בבסיס הזה. העיניים הטובות של הרס"ר והשאיפה שלו לסדר ו"מיז אן פלאס" בכל תחומי החיים ולא רק כפרפורמר קולינרי, שבו את לב השופטים.
גם המתחרה עם הקוקו, שאף לא יום אחד בחייו עסק בתכנון ערים למרות שלמד את המקצוע, הלהיב את השופטים בגלל סיפור חיים עצוב נטול דמות של אבא שעזב את הבית ולא חזר, ועכשיו הבן שלמד לבשל אצל סבא מגיל קטן, הוא אבא בעצמו לשתי בנות והוא הבטיח שלעולם לא יהיה כמו אביו שנטש.
הערבייה האמיצה מעזה, שהיום חיה ביפו וגידלה לבד את חמשת בניה כשבעלה לא בתמונה, פרטה על נימי לבם על השופטים בסיפור משלה, כאשר סיפרה איך אחרי שנים ארוכות היא פגשה את אחותה במחסום ארז ובכתה ארוכות על הנתק ממשפחתה האהובה שנשארה מאחור. סיפורה הזכיר לכולנו באיזו מציאות קשה אנחנו חיים למול הסכסוך הערבי-ישראלי שמוצא את ניחומו באוכל המאחד ומשמח לבבות.
רגע משעשע היה כאשר אייל שני, שלא מפסיק להפתיע בווירטואוזיות שלו, אכל נר שעשוי מחמאה ושמנת, ביחד עם החוט. אולי הוא ניסה לחקות את צ'ארלי צ'פלין שאכל את שרוכי נעליו כאילו היו ספגטי.
בפרק הראשון של העונה ניכר היה שהשופטים מאוד מתרשמים מהתנועה של המתמודדים במטבח ועל פיה הם קובעים אם הטבח ראוי להמשיך בתחרות. האם זה סימן לבאות ולעונה שבה הטבחים המוכשרים יצטרכו לבשל תוך כדי שהם מפזזים בצעד תימני או בהיפ הופ סוער?