היסטוריה עצובה ברוממה: עשרות מעובדי רשות השידור התבשרו הערב (שלישי) כי מהדורת "מבט" ששודרה, תהיה האחרונה שתשודר אי פעם, כחלק מתהליך הסגירה של רשות השידור. מבט, ששודרה מאז 1968 נעלה את שידוריה עם הרבה מאוד דמעות מצד העובדים שהפיקו את השידור. במהלך השידור עברה המצלמה על כל אחד מהאנשים שהיו באולפן, בסצנה קורעת לב. רשות השידור צפויה לסיים את שידוריה בעוד שישה ימים מהיום לאחר 80 שנה.


עובדי רשות השידור שרים התקוה בסיום מהדורת מבט האחרונה

מיכל רבינוביץ', מגישת מבט, הופקדה על השידור ולא הצליחה לעצור את הדמעות, במהלך כל השידור היא הגישה אותה בקושי, נעה בין דמעות לקול רועד, וניסתה לתת נקודת מבט אישית: "דמעות וגרונות חנוקים במהדורת מבט האחרונה. ההחלטה התקבלה בהפתעה ולמרות זאת, אנו נמשיך גם הערב, כמו שעשינו 50 שנה. חבל שאתם לא יכולים לראות את מה שקורה כאן באולפן, כולם הגיעו למהדורה האחרונה וכולם עם דמעות. אחד אחרי השני הגיעו הכתבים, אשר הגישו את האייטמים שלהם ונפרדו. 



עובדי 'מבט' שרים התקווה בסיום המהדורה. צילום: אבשלום ששוני
עובדי 'מבט' שרים התקווה בסיום המהדורה. צילום: אבשלום ששוני






"זהו גבירותיי ורבותיי, צופים יקרים, זאת היתה מבט האחרונה", כך סיימה רבינוביץ' את הרגעים האחרונים בשידור. "מבט אחרון של החדשות מרוממה, השידור האחרון מ-1968, זה קורה מוקדם מהצפוי, אבל גם היום אנחנו מופתעים, כמו שאנחנו מופתעים במשך שלוש השנים. אנחנו מעבירים את המפעל גם לתאגיד השידור שיתחיל לשדר ביום שני. תודה לכולם, מהדורת מבט אחרונה מירושלים". לסיום התקבצו עובדי רשות השידור ושרו את "התקווה". 




מגיש רשות השידור אורי לוי, לא יכל גם הוא להסתיר את התרגשותו הרבה וגם את כעסו מהדרך בה בחרו לסיים את המהדורה המיתולוגית: "מהדורת מבט האחרונה, אני לא יכול לנשום. אני חייב לבוא להגיד תודה לאנשים. זה כמו המשפחה שלי. מישהו בא ולקח את זה, וחותך את זה ומעביר למקום אחר. אני מרגיש נעלב מכל מה שחווינו. אני הרבה מאוד שנים, באתי בגיל 25 כשהכל היה שחור לבן, ומה לא עשינו - אירועים גדולים וקטנים, מלחמות, ותראו איך אנחנו מסיימים. כואב לי הלב. ולמה? בשביל מה זה קרה? זה עצוב לי, ומאוד קשה לי לדבר. יש כאן לא מעט אנשים סביבי". 

אורי לוי במהדורת מבט האחרונה. צילום: אבשלום ששוני
אורי לוי במהדורת מבט האחרונה. צילום: אבשלום ששוני





חיים יבין: "הלב שלי נשבר" 
המגיש המיתולוגי חיים יבין, המכונה "מר טלוויזיה" עלה גם כן לשידור ונפרד: "שלום שלום ואין שלום. זאת טרגדיה, זאת איוולת, זאת שטות, זאת שגיאה, זה פשע. מבט רשם ניסים מפוארים בתולדות התקשורת במדינת ישראל, ועכשיו, בהינף חרב, קוטעים אותו. למה? מה יוצרים במקומו? לאן זה מוליך אותנו? גחמה של איש אחד, ראש ממשלה אמנם, אבל גחמה. עכשיו במישור האישי, הלב שלי נשבר, אני מסכים עם אורי, עם תחושות הלב שלו. זה ממש עצוב. זה ממש גובל בבכי, כל המצב הזה, כל הדבר הזה לא היה צריך לקרות. אני עצוב. זה מה שיש לי להגיד מהמותן ומהלב".

העיתונאי יעקב אחימאיר אמר: "קברו אותנו קבורת חמור. לא נותנים לנו אפשרות להיפרד כהלכה, לא נתנו לנו אפשרות להגיד תודה לכל האנשים באולפן, שהרבה לא יודעים את שמם. אני, כמו כולם, אני לא מבין את המהלך הזה.  אם רבים מאיתנו יעבדו בתאגיד, אז מה עשינו?, אז העברנו את השידורים מירושלים למודיעין? איזה חיסכון יש כאן? הדבר הזה יהיה אות של קלון על הממשלה הזאת. ככה היא מקבלת החלטות, שכל יום משנים תאריך זה או אחר? החותמת האחרונה היא לא חותמת. מודיעים לך שעתיים לפני השידור שזה מבט האחרון? מה, אנחנו פושעים, מוציאים אותנו לטייל? אנחנו מגורשים. זה לא אנושי. שמישהו יבוא ויגיד תודה. שבלעדיהם לא יהיה שידור. אף אחד לא בא ואמר 'סליחה'. לא לדבר על זה שמאות אנשים ייזרקו. זה אות קלון על הממשלה.
 



 
עוד לפני המהדורה המרכזית, קיבלה גאולה אבן את ההודעה תוך כדי ואמרה: "הגיעה הודעה שלמעשה הערב תשודר מהדורת מבט האחרונה. זו המהדורה האחרונה. אני כן רוצה להודות לכל האנשים שעבדו פה כל השנים שעברו הרבה רגעים קשים ורגעים טובים והרבה אנשים הלכו הביתה, ואני מקווה שימצאו את דרכם המקצועית וגם שהשידור הציבורי ימשיך להיות חזק עכשיו נכניס את ההקלטות ונקווה לפרטים נוספים ונקווה שהכל יעבור מהר לא כמו עד עכשיו".


המהדורה האחרונה של מבט. צילום: אבשלום ששוני
המהדורה האחרונה של מבט. צילום: אבשלום ששוני





אלירן טל אמר למצלמה "אני כועס על התנהלות מנהלי התאגיד באופן גורף, כולל באופן עובדי הרשות המדהימים, החברים במערכת חיפה והצפון, עובדים מצוינים שקיבלו כתף קרה ממנהלי התאגיד, שהתייחסו אליהם בזלזול. זה פשע, אני מקווה שזה ייצא לאור בעתיד ויפורסם ברבים". 
 

תמר אלמוג אמרה: "זהו שידור ציבורי ראוי הגון. תודה לצופים שהיו איתנו כל הזמן וחבל שזו הדרך להיפרד מאתנו אחרי כל כך הרבה זמן. עודד גרנות 

נפרד ואמר "לא חשבתי שכאן מסתיימים שידורינו. הייתי בהלם. אני 'עולה חדש' ברשות השידור, רק 15 שנה ופגשתי פה אנשים נהדרים שבמשך יותר משנתיים מנסים לקבל במשכורתם בלי לפגוע בדימוי שלהם, ולא הצליחו לפגוע בכבוד שלהם. אני מצדיע להם".

שלי טפיירו אמרה: "לא ראוי להיפרד כך מעשרות עובדים ומ-50 אנשים, לא כך ראוי לנהל את המאפרים, העובדים, הצלמים. ניסינו הכל להביא את הקולות המוחלשים, ואת הפריפריה, בסוף בקול ענות חלושה". יאיר ויינרב הוסיף: "נדהמנו שזה קרה כל כך מהר, חשבנו שיהיה לנו יותר זמן להיפרד. הדמעות חונקות את הגרון, זאת לא קלישאה. שלמה ארצי כתב: אין בי מנוחה, זה מוקדש לרשות השידור. עוד ניפגש". 




עודד שחר מתח ביקורת גם על הממשלה ואמר: "34 שנים, ראיתי מאות ועדות, ו-23 שרי אוצר, שפל מחפיר כזה של כנסת וממשלה, לא ראיתי מעולם. זה התחיל ב-23:00 בלילה, ביום של התקציב, שהביאו גרסה לאנשים שלא יודעים על מה הם הצביעו. פתאום הוא מאושר בשישי לפנות בוקר. היועמ"ש בא לבג"ץ ומדבר על סגירות מאחורי הקלעים, זה מקום נפלא, זאת חוויה. בהצלחה למי שהולך בתאגיד, אני לא אהיה שם, תודה לכל האנשים, להגיד ואם שכחתי מישהו. אני רגשן, נעצור כאן, אחרת תהיה סצנה. 

נתן גוטמן, הכתב בוושינגטון: "שני העשורים האחרונים היה לי את העונג לעבוד. אנשים חרוצים שבאים לעשות את החדשות. לא טאלנטים גדולים. תודה שנתתם לי את הזכות לשדר מכאן".