חלום מתוק או חלום בלהות? "טווין פיקס" חוזרת לעונה חדשה

"טווין פיקס" בלי דיוויד לינץ' זה כמו בחורה בלי סוד, כמו פאי בלי דובדבנים וכמו תחנת משטרה בלי דונאטס. אלה רק חלק מההשוואות שעשו השחקנים של סדרת הטלוויזיה החשובה ביותר של שנות ה–90 בסרטון וידיאו שעלה לרשת ב–2015. מטרת הסרטון הייתה לגרום ללינץ' לחזור בו מהודעת הפרישה מבימוי עונת הקאמבק המדוברת של הסדרה בגלל חילוקי דעות כספיים. הסרטון כנראה נגע ללבו, שכן לינץ' חזר לפרויקט, מסור ומחויב מתמיד. ואכן, 26 שנה אחרי שהסדרה המקורית ירדה, "טווין פיקס" חוזרת, עם לינץ' בן ה–71 בחזית, עם לורה פאלמר וסוכן ה–FBI דייל קופר, ועם הרבה כוסות קפה ופרוסות פאי דובדבנים. אצלנו הסדרה תשודר החל מ–22.5, יום אחרי ארצות הברית, ביס Oh וביס VOD.

במונחים של אותה תקופה, "טווין פיקס" הייתה נס טלוויזיוני. בסוף שנות ה–80, כשפורסם לראשונה כי במאי הקולנוע המוערך דיוויד לינץ' עומד לביים סדרה לטלוויזיה, עכברי הסינמטקים לא ידעו את נפשם מרוב אושר (אם כי בוודאי היו גם כאלה שהאשימו אותו בהתמסחרות). הבמאי האמריקאי פרץ לתודעת חובבי הקולנוע בסוף שנות ה–70 עם סרט אימה סוריאליסטי בשחור־לבן בשם "ראש מחק". בהיותו סרט ביזארי על הולדת תינוק מפלצתי, הדעות על "ראש מחק" היו מאוד חלוקות. הוא לא התקבל לפסטיבל קאן ולפסטיבלים נוספים. מצד שני, הפך ללהיט בהקרנת "סרטי חצות" - הפלטפורמה הבכירה להפיכת סרטי אנדר־גראונד לסרטי פולחן באותה תקופה - וצבר לא מעט מעריצים מפורסמים.

סטנלי קובריק וג'ורג' לוקאס (שהציע ללינץ' בזמנו לביים את "שובו של הג'דיי") היללו אותו. רוברט סמית, סולן להקת הקיור, הכריז שזהו הסרט האהוב עליו בכל הזמנים, מה שאוטומטית הכניס אותו לרשימת סרטי החובה של כל נער ונערה אלטרנטיביים באשר הם.

עם סרטו הארוך השני, שיצא ב–1980, חדר לינץ' למיינסטרים. הדרמה ההיסטורית "איש הפיל", בכיכובם של ג'ון הרט ואנתוני הופקינס, המתרחשת באנגליה של המאה ה–19 ומספרת על חייו של איש מעוות שהוצג בפריק–שואו ויקטוריאני, משמשת כאלגוריה על האנושות ודרכה ניתן לקבל רמז על ראיית עולמו של לינץ'. הסרט היה מועמד לשמונה אוסקרים אך לא זכה באף אחד. סרטיו של לינץ' תמיד היו אקסצנטריים מדי בשביל האקדמיה לקולנוע, אך בעקבות הפריצה שלו למיינסטרים הוצע לו לביים אפוס מד"ב בשם "חולית", המבוסס על ספרו של פרנק הרברט. בסרט כיכב קייל מקלכלן בן ה–24 בתפקידו הקולנועי הראשון. הסרט נכשל בקופות, קיבל ביקורות איומות ולינץ' התנער ממנו. לטענתו, אולפני יוניברסל והמפיצים קיצצו את הסרט באופן דרמטי והרסו לו את היצירה.

הפרויקט הבא של לינץ' הביא עמו את התיקון. ב–1986 יצא המותחן האפל, נוטף המיניות והאלימות, "קטיפה כחולה", שבו שוב כיכב מקלכלן, והפעם לצד איזבלה רוסליני (שעדיין הייתה מוכרת כדוגמנית וכבתם של אינגריד ברגמן ורוברטו רוסליני יותר מאשר כשחקנית), דניס הופר ולורה דרן. אף על פי שהיא מעולם לא שרה לפני כן, ללינץ' היה חשוב שרוסליני, המגלמת זמרת מעונה, תשיר בעצמה. הוא שכר את שירותיו של המלחין האמריקאי ממוצא איטלקי אנג'לו בדלמנטי כדי שידריך אותה. כמו כן, בדלמנטי ערך את הפסקול, הלחין את המוזיקה המקורית לסרט, בהשראת המלחין הרוסי שוסטקוביץ', והשתתף בתפקיד אורח בסרט כפסנתרן במועדון שבו שרה רוסליני. פסקול "קטיפה כחולה" הפך לקלאסיקה, ושיתוף הפעולה עם בדלמנטי עתיד היה להפוך לאחת ממערכות היחסים האמנותיות החשובות ביותר בקריירה של לינץ', וללב הפועם של "טווין פיקס".

הביקורות על "קטיפה כחולה" היו חצויות. המבקרים השמרנים ומרבית קהל המיינסטרים הזדעזעו מהסרט וראו בו פורנוגרפיה. מבקרים מתקדמים יותר התמסרו לחזון המעוות של לינץ', שביקש לחשוף את הצד המטריד של חיי העיירה האמריקאית הקטנה, וראו בסרט יצירת מופת. "קטיפה כחולה" קיבל מעמד של קאלט בלתי מעורער, וזיכה את לינץ' במועמדות השנייה שלו לאוסקר בקטגוריית הבמאי (עד היום הוא היה מועמד בקטגוריה שלוש פעמים ומעולם לא זכה). אחרי ארבעה פיצ'רים, היה ברור שלינץ' הוא אוטר אמריקאי נדיר וייחודי. העובדה שהיה כה שנוי במחלוקת רק חיזקה את מעמדו כאחד מיוצרי הקולנוע החדשנים והחשובים של דורו.

ונעבור לפרסומות

בסוף שנות ה–80 הכיר לינץ' את התסריטאי מארק פרוסט, שהתפרסם ככותב בסדרת המשטרה "בלוז לכחולי המדים". השניים החלו לעבוד ביחד על תסריט לסרט ביוגרפי על חייה של מרילין מונרו, שמעולם לא יצא אל הפועל. הם נהיו חברים טובים וגלגלו בראש פרויקטים נוספים. יום אחד ישבו בבית קפה ושם נולד הרעיון הראשוני של מה שעתיד להפוך ל"טווין פיקס": האימג' של גופה נשטפת על חופו של אגם. הרעיון נשתל במוחו של פרוסט מסיפור ששמע בילדותו על נערה בשם הייזל דרו מהעיירה הפסטורלית סנד לייק שבמדינת ניו יורק, שנרצחה ב–1908.

אנחנו חיים היום בעידן שבו הטלוויזיה מאפשרת יצירה משמעותית. לעתים המדיום הטלוויזיוני אף מתעלה על הקולנוע. לינץ' נכנס בזמנו לתוך עולם שלקולנוענים רציניים לא היה מה לחפש בו. "זה יהיה אבסורד לנגן סימפוניה גדולה ואחרי כל פרק ארבעה אנשים שונים ייכנסו, ינגנו את הג'ינגל שלהם וימכרו משהו", הוא התלונן על הקונספט של הפסקת פרסומות בראיון ל"רולינג סטון", עוד לפני שהסדרה עלתה לאוויר. אבל למרות החסרונות הברורים, סקרן את לינץ' לביים למסך הקטן, שהוא חלק כל כך בלתי נפרד מכל בית אמריקאי.

ההייפ התקשורתי המקדים לעליית "טווין פיקס" היה עצום. הכותרת של הכתבה הראשונה שפורסמה על הסדרה במגזין "Connoisseur" הייתה: "הסדרה שתשנה את הטלוויזיה לנצח". ואף על פי שההמונים לא נפלו שדודים לרגליה, זה כמובן נכון. "טווין פיקס" הרחיבה את המנעד של מה שמקובל ומה שאפשר לעשות בסדרת טלוויזיה, איך אפשר לצלם אותה (הקץ לדיקטטורת המידיום–שוט) ואיך היא נראית (לינץ' הקפיד על סטייל, סגנון ויזואלי ופלטת צבעים מסוימת. אומרים שהטיל וטו על פרופס כחולים).

"טווין פיקס" הציבה סטנדרט חדש של איכות צילום וערכי הפקה קולנועיים בטלוויזיה, פתחה פתח לניסיוניות בפריים–טיים והעלתה את האובססיה של מעריצי סדרות לגבהים חדשים, שהיו מוכרים עד אז בעולם הטלוויזיה רק אצל מעריצי "מסע בין כוכבים". כמי שהמשיך לככב בטלוויזיה בסדרות כמו "סקס והעיר הגדולה" ו"עקרות בית נואשות", מקלכלן אמר: "מבחינה יצירתית, אני חושב שהיו מעט דברים שבכלל התקרבו ל'טווין פיקס'".

הסדרה המיתולוגית שנוצרה על ידי לינץ' ופרוסט שודרה ברשת ABC מ־8 באפריל 1990 ועד 10 ביוני 1991. חלק מהפרקים נכתבו ובוימו על ידי השניים, רובם על ידי תסריטאים ובמאים אחרים, על פי החזון של יוצרי הסדרה. כמה מהשחקנים החביבים על לינץ', כמו מקלכלן, לוהקו לסדרה, לצד כוכבים צעירים ויפים כמו שרילין פן (אודרי הורן), מדשן אמיק (שלי ג'ונסון), לארה פלין בויל (דונה הייוורד), דיינה אשברוק (בובי בריגס) ושריל לי (לורה פאלמר), שבמקור הייתה אמורה להופיע רק בתור גופה ותמונה, אך עם הזמן תפקידה הורחב הרבה מעבר לזה.

כמו מרבית יצירותיו של לינץ', "טווין פיקס" שילבה את היומיומי והשגרתי עם המקברי. הנחת העבודה של הבמאי הייתה שמתחת לחזות הנורמלית והבנאלית של הקיום מסתתרים טירוף ואופל.

הסדרה התרחשה בעיירה הדמיונית טווין פיקס בוושינגטון, קרוב לגבול עם קנדה, שמרבית תושביה עבדו בתעשיית העץ. אף על פי שהעלילה התרחשה בזמן אמת, משהו באווירת העיירה הקטנה והכביכול תמימה ובסגנון הלבוש של נערי ונערות התיכון נתן תחושה שמדובר יותר בשנות ה–50. הקיום המנומנם של העיירה התערער ביום שבו מלכת התיכון המקומי נרצחת וגופתה העירומה, עטופה ביריעת פלסטיק, נשטפת אל החוף. באייטיז כולם שאלו "מי ירה בג'יי.אר?". בתחילת הניינטיז השאלה הבוערת הייתה "מי רצח את לורה פאלמר?".

סוכן ה–FBI הקפדן דייל קוּפר חובב העצים, הקפה ופאי הדובדבנים, שאותו גילם מקלכלן בכישרון קומי וחן חד–פעמי, נשלח לעיירה לחקור את תעלומת הרצח שטלטלה את תושביה. ככל שחקירת הרצח התקדמה, התגלו הקשרים הסודיים של בני העיירה לעל–טבעי וליקומים מקבילים. מבחינה סגנונית, "טווין פיקס" שילבה אלמנטים של דרמה, סדרת מתח, אימה ואופרת סבון. הסדרה הפכה אט–אט ממותחן נואר אפל עם דיאלוגים של טלנובלה לחלום על–טבעי מסויט, העטוף בווילונות אדומים. ככל שהיא הייתה מותחת, מטורללת, סקסית, פרובוקטיבית וסוריאליסטית, ככה הייתה מצחיקה. ואסור לשכוח, כמובן, את המוזיקה המהפנטת של בדלמנטי, שנכתבה בשיתוף פעולה עם לינץ'. הם ישבו זה לצד זה על הפסנתר: לינץ' תיאר לבדלמנטי את האווירה, בדלמנטי אלתר במקום.

מורכבת מדי

"טווין פיקס" השפיעה על דורות של יוצרי טלוויזיה. בלעדיה אי אפשר לדמיין את "תיקים באפלה", "מד מן", "אבודים", "פארגו" ואין ספור סדרות אחרות. היא הפכה בזמן אמת לתופעה תרבותית חסרת תקדים. צופי הסדרה האדוקים הקליטו כל פרק על קלטת VHS וניתחו לעומק כל רמז, משפט סתום וסצינת חלום.

אך למרות ההערצה המושבעת שהיא עוררה אצל חובביה, הקהל הרחב איבד עניין ככל שהסדרה נעשתה משונה ותובענית יותר. 35 מיליון אמריקאים - שליש מצופי הטלוויזיה - צפו בפרק הפיילוט הכפול, שגם זכה לביקורות מהללות. העונה הראשונה זכתה ל–14 מועמדויות בטקס פרסי האמי (ושתי זכיות) ובשלושה פרסי גלובוס הזהב. אך צופים רבים פרשו ברגע שגילו שלא מדובר בסדרת מתח סטנדרטית, שכל מה שצריך לעשות בה זה למצוא את הרוצח. ואחרי שזהות הרוצח התגלתה, באמצע העונה השנייה מספר הצופים פחת עוד יותר. מעריצי "טווין פיקס" המקומיים בכלל נדפקו, על ידי ספוילר מרושע במקומון תל אביבי, שחשף את זהות הרוצח לפני שידור הפרק ההיסטורי בארץ.

לינץ' מעולם לא רצה לגלות מיהו הרוצח, אבל רשת ABC לחצה. רבים, ולינץ' ביניהם, מאמינים שאחת הטעויות של הסדרה הייתה שהתעלומה נפתרה מוקדם מדי. אילו לא הייתה נפתרת כל כך מהר, אולי היא הייתה ממשיכה מעבר לשתי עונות. איכות הסדרה שירדה בעונה השנייה, בין היתר כי לינץ' היה הרבה פחות מעורב (עסק בקידום סרטו החמישי, "לב פראי"), והזזת יום השידור לשבת בערב - גם לא תרמו להצלחה.

רשת ABC החליטה להוריד את הסדרה אחרי עונתה השנייה בשל הרייטינג המידלדל. "טווין פיקס" הייתה מאסטר–פיס, אבל דרשה יותר מדי ריכוז מצד הצופים, בתקופה שבה רובם העדיפו להישען אחורה עם הרגליים על השולחן, להעביר ערוץ ולבהות ב"חופשי על הבר". עם דמות הגמד שמדבר הפוך, הייתה זו סדרה מוזרה מדי בשביל הפריים–טיים והיא ירדה אחרי 30 פרקים בסך הכל. להגיד שהשאירה את הצופים והמשתתפים עם טעם של עוד יהיה אנדרסטייטמנט אדיר.

אחרי רדת הסדרה יצא לקולנוע פריקוול בבימויו של לינץ' בשם "Twin Peaks: Fire Walk with Me", המשחזר את השבוע האחרון בחייה של לורה פאלמר. הסרט קיבל קריאות בוז בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן ב–1992 ונכשל בקופות. הקהל זעם על כך שקיבל סרט ניסיוני של לינץ' ולא פרק פריקוול ארוך של הסדרה שהוא אוהב. באיזשהו שלב היה דיבור על הפקת שני סרטים נוספים של "טווין פיקס", אך זה מעולם לא קרה. במהלך שנות ה–2000 הסיכוי לקבלת סרט או פרקים חדשים נראה אפסי. אבל כפי שכל מעריץ של לינץ' יודע, החיים לא צפויים.

הבטחה מסתורית

בסיום העונה השנייה של "טווין פיקס" אומרת לורה פאלמר לאייג'נט קופר: "אראה אותך שוב בעוד 25 שנה". יש המאמינים שההבטחה המסתורית עומדת מאחורי יצירת העונה השלישית, כרבע מאה אחרי שהסדרה המקורית ירדה. אבל לינץ' העיד שהוא בכלל לא זכר את הפרט הזה עד שפרוסט הזכיר לו.

השנים עברו והמעריצים הפסיקו לקוות לקאמבק. באוקטובר 2014 פורסם ש"טווין פיקס" חוזרת כמיני–סדרה בת תשעה פרקים ברשת "שואוטיים". לינץ' ופרוסט יכתבו ולינץ' יביים. הסדרה גדלה במהלך ההפקה מתשעה פרקים ל–18, וההתרגשות לראות מה לינץ' יעשה במשאבים ובחופש האמנותי בעבודה בערוץ כבלים פרימיום היא עצומה.

באוקטובר בשנה שעברה הוציא פרוסט, שמאז שידורה של "טווין פיקס" הספיק לפתח קריירה מצליחה כסופר, ספר בשם "The Secret History of Twin Peaks", החופר עמוק לתוך העולם המסתורי של "טווין פיקס", באמצעות מכתבים אבודים, מסמכים סודיים, גזירי עיתון ותמונות ישנות - בדיוק בזמן לקראת עליית העונה השלישית. הספר מצטרף למדף הספרים הכבד של הסדרה, הכולל ספרים רשמיים ולא רשמיים כאחד. כל מעריץ "טווין פיקס" רציני כמובן קרא את "יומנה הסודי של לורה פאלמר" שכתבה בתו של לינץ', ג'ניפר, שחשף נדבכים נוספים בחייה הכפולים והאפלים של הנערה, ואת האוטוביוגרפיה של הסוכן דייל קופר - אסופת תמלולים של קלטות האודיו שלו שכתב סקוט פרוסט, אחיו של מארק פרוסט.

ועכשיו מגיעה סוף–סוף העונה השלישית של "טווין פיקס". בניגוד לסדרה המקורית, כל 18 פרקי העונה החדשה בוימו בידי לינץ' עצמו. פרוסט ובלדמנטי חוזרים גם הם, וכך גם מרבית הקאסט המקורי. רוב השחקנים מהסדרה המקורית למדו על הקאמבק הצפוי דרך האינטרנט. הם מיד שלחו מייל ללינץ' ושאלו אם זה נכון. הוא ענה להם בפשטות: "נתראה בקרוב מאוד בעולם היפהפה של 'טווין פיקס'".