הפרק בחמישי בעונה השביעית של משחקי הכס מביא עמו המון דיאלוגים משפחתיים במיוחד- רנדל ודיקון טארלי, סרסיי וג'יימי, סנסה ואריה, ג'יימי וטיריון, ג'ון ודאני, ג'ורה ודאני (שהם כמו משפחה) שכל אחד מהם היה יכול להפוך בקלות ל-'הסצנה החשובה' של הפרק, אך דווקא שתי דמויות משנה בסדרה מביאות עמן חדשות מרעישות שיכולות לשנות את כל פני הדברים עבור כל הטוענים לכס.
הטוב
אפשר לדבר שעות על ג'ון ודאני, המתח (המיני) ביניהם וליטופי הדרקונים (היפים, כן?!) או על סרסיי המשוגעת והתכניות שלה לנצח את כולם- "מתים-חיים, דרקונים, מלכת דרקונים. את כל מה שיעמוד בדרכנו ננצח". אבל כמה אפשר לדבר על הדמויות הראשיות כשמול העיניים שלנו עומדת בחורה חמודה, עם ילד קטן ובלונדיני ו-וואחאד פרט שאף אחד מאיתנו לא חשב שיגיע ממנה?
בעוד סאם מתעצבן מכל המלומדים הטיפשים (מישהו ביקש אוקסימורון ולא קיבל?) שזלזלו בו כי יש לו ותק של טירון מושתן שמנסה להתפ"זם על ותיקי אוגדה, גילי- האישה שלצידו, משחילה בתוך בליל הפרטים המחורבנים של המלומד העליון מיינרד את המשפט שעלול לשנות את פני הדברים, חלוקת התפקידים והמעמדות בווסטרוז.
מיינרד כותב שהוא הוציא צו התרה (גירושין בתכלס) לנישואי הנסיך ראיגר טרגריין (בנו של המלך המטורף אאיריז ואחיה הגדול של דאינריז טרגריין) עם הנסיכה אליה מארטל, והשיא אותו למישהי אחרת בטקס סודי בדורן. את השאלה שבאה אחרי, סאם כבר קוטע וכך נותרת התעלומה על כנה, מבחינת ההתנהלות הפנימית בסדרה. אך לנו הצופים התשובה כבר ידועה - החתונה הסודית נערכה עם לא אחרת מליאנה סטארק.
בכך גילי, דמות משנית שלא ייחסתי לה הרבה חשיבות עד כה בסדרה, מביאה אותה בהפוכה ומסדרת לנו מלך, יורש ומנהיג חוקי. כן כן, חוקי. עצם העובדה שראיגר התחתן עם ליאנה, הופכת את ג'ון סנואו לג'ון טרגריין באופן רישמי. לא עוד ממזר עם שם משפחה משפיל, אלא יורש עצר מלכותי טבעי, בעל מידות ישבן מדודות לכס הברזל.
הרע
השאלה החשובה מי יגלה לג'ון שהוא טרגריין לא קיבלה עדיין תשובה, ויש כמה כיוונים אפשריים- הלן ריד (אביה של מירה) אשר ליווה את נד סטארק למגדל האושר כדי "לחלץ" את ליאנה מידיו של ראיגר ובכך היה עד ללידתו של ג'ון, גילי (או יותר בכיוון של סאם), או בראן סטארק.
ואם בבראן עסקינן אז מה שיש לי לומר זה רק 'בראן הו בראן'... למה אתה אגואיסט ושומר הכל לעצמך? הרי אם היית משחרר טיפה ידע מעבר להכרזות ולהוכחות שאתה רואה וראית ה-כ-ל, הרבה מהסכסוכים בבית סטארק היו נחסכים. אבל מה פתאום, אם זה היה ככה לא היתה לנו סדרה עם מיליון תככים ומזימות וליטלפינגר.
הפתק שליטלפינגר טומן במזרון הוא לא אחר מהפתק שסנסה שלחה לאחיה רוב ובו היא דוחקת בו לכרוע ברך בפני ג'ופרי. את העובדה הממש שולית שסרסיי היא זו שהכריחה את סנסה לשלוח את המכתב, ליטלפינגר כמובן לא מציין ובכך מפיל את אריה בפח (שחיה בסרט שהיא מצליחה לעקוב אחריו ולהערים עליו). גם ככה היחסים בין אריה לסנסה לא משהו והולכים ומדרדרים עקב אי הסכמות לגבי קיצוץ ראשים, ואני שואל פעם נוספת- אם בראן רואה הכל, מדוע הוא לא מראה לאחיותיו את התמונה המלאה ובכך גואל אותן מסכסוך מיותר שעלול להשאיר את הצפון עם מנהיג שהכינוי שלו הוא "אצבעון".
ובכן, התשובה הכי הגיונית היא שבראן כבר לא מרגיש שהוא בראן, אלא העורב, לכן הדברים האלה פשוט לא מזיזים לו, כפי שראינו בפרק הקודם שהוא לא ממש התרגש מכל המהומה סביבו, עוד מעניין לראות שליטלפינגר מצליח להוריד את עצמו מהגריל, בכל הנוגע לאריה ו"מחט"/הפגיון, ומסדר לעצמו עוד כמה ימים בטוחים לצד הליידי בצפון כדי להעמיק את הסכסוך.
המכוער
אני חושב שהייתי חי לגמרי בשלום בלי לראות את הראשים של השומרים במעלה מלך מנותצים, אבל כנראה שבלי תמונה מכוערת להפליא של איברים מדממים וחלקי פנים מוצגים לראווה מידי פעם, אי אפשר וזה בסדר מבחינתי. אך חוץ מהפטיש של גנדרי שנותן בראש, גנדרי עצמו נותן בראש ולא מתבייש לרגע.
הסצנה שלו עם ג'ון סנואו וחשיפת האמת מיד היתה מצוינת לדעתי וגם היא (כמו הגילוי של גילי) מייצרת עבור דמות משנית לאורך רוב הסדרה דרמה שעלולה להניע את אמות הסיפים של ווסטרוז. גנדרי הוא הבאראת'יאון היחידי שנשאר והוא למעשה, לפחות עבור חלק לא מבוטל מיושבי היבשת, היורש החוקי לשבת על כס הברזל.
הקשר המיידי שנוצר בינו לבין ג'ון חשוב ויכול לשחק תפקיד בעתיד בחלוקת התפקידים - לג'ון לא אכפת להישאר המלך בצפון (כל עוד לא יגלה אודות הייחוס המשפחתי האמיתי שלו) וגנדרי לא יתנגד לשבת על כס הברזל בתור באראת'יאון. לא שהוא חושב על זה כעת ולא שזו הסיבה שבגינה חבר לג'ון, אך אם זה יגיע לכדי כך הוא בהחלט "יסכים" לשלוט.
מעבר לזה, המשלחת שגנדרי מצטרף אליה אל מעבר לחומה, למשימת התאבדות הכי לא הגיונית בעליל, מורכבת מדמויות שלכל אחד ממנה יש עבר וייחוס עשירים שיוצרים לנו מיני סרט בתוך הסדרה - "שלגיה (הקפואה והמתה) ושבעת הגמדים (המופלאים)", והם: סנדור קלגיין "כלב הציד", טורוס ממיר הכהן (השיכור) האדום, בריק דונדריון האיש בעל תשע הנשמות, ג'ורה מורמונט הבן של מפקד משמר הלילה, ג'אור מורמונט "הדוב הזקן", טורמונד גיאנטסביין מנהיג הפראיים, גנדרי הבאראת'יאון האחרון וג'ון סנואו המלך בצפון. וואו- רשימה ארוכה, אך מכובדת. מקווה שלא כולם ימותו כי זה עלול ליצור כמה בעיות קטנות בעלילה ובהימורים שלי (ושל כל צופי הסדרה בערך) לגבי ההמשך.
כמה קטנות
ציטוט המחץ: סרסיי מרגיעה את ג'יימי בנוגע לכך שאנשים לא יאהבו את הבשורה המשמחת שלה ומזכירה לו מה אביהם היה אומר "האריה אינו מוטרד מדעתן של הכבשים".
אפשר להגיד מזל טוב: בשעה טובה (או רעה?) לסרסיי יש תינוקי חמודי בלונדיני ומפלצתי בבטן. וזה מגעיל ודוחה ומעצבן ולדעתי גם לא נכון. יתכן וסרסיי פשוט אומרת לג'יימי מה שהוא צריך לשמוע כדי להמשיך לעשות כל מה שהיא אומרת באופן עיוור, והמשפט שהיא "זורקת" לו בסוף שלעולם לא יבגוד בה יותר, מחזק אצלי את התחושה שזה הסיפור.
אני מלך אני: איזה מלך ג'ון סנואו, המלך בצפון. הדיאלוג שלו עם דאני על כך שאינו זקוק לאישורה כדי לעזוב, תוך בקשה שתיתן מבטחה בזר, ממשיך לבנות את הקו בעלילה שהקשר בין דאני לג'ון הוא מעבר לקשר רגיל. כנראה שסדרת הליטופים בין דרוגון לג'ון בהחלט סייעה להחלטה של דאני ואם רק ג'ון היה מכיר את הכלל ש'לא אומרים לאמא שהילד שלה מכוער', הכל היה אוטופי.
לא סופר אותו: ברון וג'יימי כבר לא מפקד ועוזרו, הצורה בה ברון מדבר לג'יימי אחרי שהוא מציל אותו והעובדה ש"בגד" בו (ע"פ סרסיי בכל אופן) סוגרת עבורנו את הפינה שמבחינת שניהם הקשר לא יהיה כשהיה.
את מוכרת לי מפעם: המפגש המרגש בין ג'ורה לדאני מציג צד חדש ומאוד אנושי בדאני. כיף לגלות צד כזה אחרי ששרפה בקלילות צבא שלם.