"היה רגע שעליתי לשידור, והיו סביבי אוהדים בלגים נלהבים. הרגשתי שיש מהומה, מישהו נישק אותי בראש ואפילו לא הרגשתי את זה, אבל כן הרגשתי שמחבקים אותי. מישהו שם עליי יד, אז העפתי לו אותה", כך מספרת ירדן אפלבוים, כתבת השטח של "כאן 11" במונדיאל, שהעבירה בחודש האחרון דיווחים מברים עמוסי אוהדים שיכורים ומאירועי צפייה המוניים. "אם הייתי במצוקה, הייתי עוצרת את השידור באותו הרגע. המשכתי כי אני מאמינה במקצועיות, אבל לא הרגשתי שאני צריכה לעצור. זה לא היה מוגזם בעיני. אם מישהו היה נוגע בי בציצי, למשל, אם מישהו היה נותן לי נשיקה בפה, הייתי מפוצצת שידור. בכלל נגיעה בגוף זה קו אדום. מי שנתן לי נשיקה בראש היה ילד. אם הייתי קולטת את זה באותו רגע, הייתי מגיבה. לא משכו אותי ולא ניהלו אותי".

הסיקור ההוא של אוהדי בלגיה העלה את אפלבוים, 28, לכותרות כשרבים חשו צורך להגיב על מה שנראה כמו הטרדה מינית המונית. בין היתר, גם העיתונאי ומגיש "הצנרת" גיא לרר שיתף את תמונתה של אפלבוים וכתב בטוויטר: "הגיע הזמן לדבר על הנשיקות והידיים שנשלחות לעבר כתבת התאגיד בדיווחים ממאורות השיכורים. אסור לבוא בתלונות למי ששלח אותה לשם. יש לה הזכות לשדר מאיפה שתרצה, אין להם זכות להטריד אותה בשידור חי".




אלא שאפלבוים מבהירה שמבחינתה היא אינה קורבן של הסיטואציה. "אני לא מרגישה שהוטרדתי מינית", היא מבהירה. "מאוד ניסו להוציא את זה כהטרדה מינית. המקרה שהיה לי עם הבלגים באותו הבר לא היה נעים, אבל אף אחד לא נגע בי בקטע פולשני, לא הרגשתי שזה נעשה בזדון או בכוונה להטריד מינית. מאז אותו אירוע אני שמה חוצץ ואומרת לאוהדים: 'חבר'ה, בלי מגע'. כולם רוצים ליהנות, המטרה להביא את הפאן ולשדר את הכיף בצורה הכי טובה שיש, ושכולנו נהיה מרוצים".

התהודה שזה קיבל הפריע לך?
"אני חושבת שזה נושא שחשוב לדבר עליו, ולהעלות אותו. זו אחת הסיבות שנשים בספורט הן מיעוט, פוחדים מהדברים האלו, במיוחד שעוד כתבות עברו דברים נוראים הרבה יותר ממה שקרה לי. אבל אני רוצה גם להתרכז בעצמי כירדן אפלבוים, ואני לא רוצה להיות 'ירדן אפלבוים - מוטרדת מינית'. חשוב לי לייצג את עצמי בתור ירדן".



אדרנלין גבוה

אפלבוים, מי ששימשה במשך שלוש שנים כפרזנטורית של מכבי תל אביב, ראיינה שחקנים, הגיעה לאירועים והנחתה את תוכנית הרשת של מועדון הכדורגל “חדר הלבשה” – דווקא הגיעה מ"בית אדום”, אוהד מושבע של הפועל. "זה גרם לקרע משפחתי, אבא שלי לא דיבר איתי כמעט שנה", היא מספרת. "הלכתי איתו במשך שנים למשחקים, והוא ניסה להחדיר בי את האווירה של האצטדיון. באחד הימים הלכנו לדרבי לבושים אדום. צילמו כתבה עבור מנהלת הכדורגל ונורא רצו לראיין אוהדות. אמרתי 'אני לא אוהדת, רק התלוויתי לאבא שלי, אבל אם אתם רוצים נוכל לעשות ראיון קליל'. אחר כך הציעו לי פיילוט. כמה שבועות אחרי זה קיבלתי טלפון ממישהו שאמר לי: 'את תהיי הפנים של המועדון'. לא יכולתי לסרב".

איך סיפרת על זה לאבא?
"זרקתי לו שמכבי הציעו לי לעבוד אצלם. הוא לא האמין שזה יקרה, וביום הראשון שזה עלה לאוויר זה היה משבר חייו. הוא לא האמין שאני הולכת נגד הערכים שגדלתי עליהם בבית. אז לא הבנתי את זה, 'כולה קבוצת כדורגל', אבל היום אני מבינה מה זה לאהוד את הקבוצה שלך וללכת אחריה לכל מקום. היום אני יכולה לגמרי להזדהות איתו. בארוחות משפחתיות לא היינו מחליפים מבט או מילה. הייתה תקופה שגרתי אצל חברות ואצל סבתא שלי בגלל זה. זו הייתה תקופה מאוד לא נוחה עם אבא שלי, זה היה לי מאוד קשה, והייתי קרועה בין המשפחה שלי לבין המשפחה הצהובה. אמרתי בתוכנית 'יאללה מכבי' כשתוך כדי אני חושבת על אבא שלי שומע את זה באותה הנשימה. אבל אני לא מצטערת לרגע, זו הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלי, זה מועדון גדול ומטורף, ויש לו פינה בלב שלי ולא משנה מה".



איך התפייסתם?
"כדי שנשלים נדרשה התערבות של דוד שלי וסבתא שלי. נפגשנו במקום ניטרלי, בבית קפה, דיברנו על כל הדברים, ואמרתי לאבא שלי שאין מה לעשות. הוא הביא אותי למצב הזה, בגללו הלכתי למשחק שממנו הכל התחיל".

איך נראו החיים שלך בתקופת המונדיאל?
"לקחתי הפסקה מהחיים שלי והקדשתי את כל הזמן שלי למונדיאל. ביום מטורף של שלושה משחקים, הייתי צריכה לשמור על אנרגיה טובה. נסענו בכל הארץ כדי לצלם קהילות שונות, בדרך הייתי עושה תחקירים על מי שאני מראיינת, במחצית רצתי לפגוש אוהדים של הקבוצה היריבה. אבל נהניתי מזה כל כך, נשאבתי לזה ושכחתי שיש חיים מחוץ למונדיאל. העייפות לא הורגשה בגלל האדרנלין הגבוה. תוך כדי כל זה הייתי בעד ברזיל ומאוד התאכזבתי שהם לא עלו".