העמימות הרבה שנוצרה סביב 2025, סטייל "מפעל הטקסטיל" בדימונה, יצרו אצלי בשבועות האחרונים תחושות מעורבות. מחד, אינני חובבת ריאליטי מושבעת, מאידך, כמה כיף זה בסוף יום להיזרק על הספה ולצפות בחיים של אחרים, שהם למעשה מראה מצוחצחת יותר או פחות לחיינו שלנו.
האמת? באתי נטולת ציפיות. תיארתי לעצמי שהמתמודדים ייענו בדיוק על אותם חוקים בלתי כתובים של פורמט פריים טיים מנצנץ: הגייז, הריץ' ביץ, זה עם סיפור החיים המעניין, הדוגמנית וזאת שרק חולמת להיות דוגמנית, הלסבית הדעתנית והמגניבה, זה עם הסיפור המשפחתי המרגש, ההיא ששמה את שמה על המפה העולמית.
התוכנית ששודרה אמש בקשת 12, הפכה את הקערה על פיה, או אם תרצו סופסוף הבנתי את הסיבה שלשמה נתכנסנו כאן. המשחק הוא לא רק משחק חברתי, אלא אתמול במשימת "עיני החתול" הוא למעשה הפך למשחק אסטרטגי ובהחלט הוציא את המיאו לחלק מהמתמודדים, בחלוקת הכסף הבלתי שוויונית של דומיניק ו"חורצת הגורלות", כלשונו.

דומיניק אומנם נבחר למנהל המשימה וביצע אותה הגון ככל שיכל, אך עדיין נזרקו אליו חיצים מושחזים וטענות שהוא היה צריך להתחשב במצב הטבלה. לא משנה מי היה מקבל את השרביט - זוהי משימה בעייתית להיות על כס המלך ולחלק את השלל. לזכותו ייאמר, כי הוא הציע לוותר על הנתח שלו ולתרום אותו למתמודדים - דבר שוודאי עזר לו בבחירת הצופים לשלשל לכיסו 12000 שקלים ולשמור על מקום טוב. אבל אלו מחוות קטנות. האם זה יעזור להמשך, או ייחשב כטעות אסטרטגית? אני מהמרת על האופציה השנייה. 
הציניקנים מרימים גבה ושואלים האם צריך לעשות השלמת בגרות על מנת להבין את חוקי המשחק. בעצם, זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נדמה: המציאות המדומה הזאת יושבת אצל כולנו אצל ערכים בסיסיים כמו עזרה לזולת, סיוע לחלש ויציאה מאזור הנוחות שלך- גם כשאינך רואה את הרווחה המיידית עבורך.
שרי ולימור רוצות לעזור לג'ו לקנות בגדים מכיוון שחסר לו כסף. הודיה מדברת על יוקר המחיה, אבל אומרת שלא תיתן לאף אדם לגור ברחוב ותושיט לו יד. מצד שני יש כאן טקטיקה- זה שיהיה במעלה הטבלה הוא זה שיזכה בפרס הגדול. כאן נשאלת השאלה עד כמה תלך עם האני שלך עד הסוף- האם משתלם להיות טוב? שאלה שפילוסופים גדולים שואלים משחר ההיסטוריה.
מצד שני, בריאליטי כמו בריאליטי אין "פייק ניוז"- כשדודו ושרי מתעצבנים על בחירתו של דומיניק בחלוקת הכסף למתמודדים הם לא מהססים להרים את הקול או למשתמש במילים נוקבות. זה בוער בהם וזה מהצד נראה אמיתי למדיי, בוטה ובשורה התחתונה גם סתמי, כי בסוף המשחק משתנה מרגע לרגע עם משימות שמוציאות כסף ומכניסות כסף. 
אולי אם היו מלמדים את הפורמט הזה באוניברסיטה במקום מודל "היד הנעלמה" של סמית, אנשים היו מבינים בצורה קצת יותר עניינית איך להתנהל כלכלית ביומיום.
שיא הפרק היה בעיניי בדייט שהיה לג'קי עם פינק הרובוטית כשהוא מפלרטט איתה, כאילו הוא נתלש מהסיטואציה ונמצא בבר בדיזינגוף. עוד רגע שאל אותה: "תגידי, את באה לפה הרבה?". ובעצם זה היופי במשחק. היכולת להתמסר אליו בצורה טוטאלית משני צידי המתרס. מחכה לראות איך יזוזו כלי השחמט בפרק הבא.