ארבע שנים אחרי שהוציאו את אלבומן הראשון, "חביב גלבי" – ששיגר אותן למרומים - משחררות האחיות לירון, תאיר ותגל חיים, הלוא הן שלישיית


A-WA, את אלבומן השני, BAYATI FI RASI ("ביתי בראשי" בערבית), אלבום קונספט שעליו עמלו עם המפיק המוזיקלי תמיר מוסקט.



"'באייתי פי ראסי' הוא יצירה שלמה ומקורית, בהשראת המסע של סבתא רבתא שלנו, רחל, דרך נדודיה ברחבי תימן, עד שהגיעה לישראל. התחלנו בכתיבת הטקסטים, שלושתנו יחד, מתוך גישה של 'מספרות סיפורים'", חושפת תגל חיים. "היה לנו חשוב להביא את הדמות של רחל באופן הכן ביותר. בשביל זה היינו צריכות להיכנס לנעליה ולמזג את הקולות שלנו עם הקול שלה".



"הבאנו את הטקסטים מוכנים לאולפן של תמיר, ושם, כמו ארבעה טבחים, התחלנו לבשל יחד את הלחנים והעיבודים, כשכל אחד מוסיף ומתבל באופן אינטואיטיבי, חופשי ומפרה. זה היה תהליך מאוד מרגש. תמיר, מפיק־על ואיש גרוב מדהים, ידע להכיל אותנו, להיכנס לראש שלנו ולהשלים את כל התמונה. שיחקנו עם המצלול של המילים, הפרייזינג והקצב הטבעי שלהן", מספרת לירון.



"האלבום מרגיש לנו חשוף, אישי ונועז יותר בסאונד שלו ובאמירה שלו. אנחנו מרגישות שהתפתחנו מאוד כנשים וכמוזיקאיות יוצרות, ואנחנו שמחות מאוד על המקום שבו אנחנו נמצאות היום", מוסיפה תאיר.





"מורגש שבשנים האחרונות יש פתיחות גדולה יותר כלפי מוזיקה שורשית בכלל, ותימנית בפרט, וזה משמח מאוד", אומרת לירון חיים. "אמנים בני הדור שלנו מרגישים יותר ביטחון, קבלה וגאווה בזהות הישראלית שלהן, מה שמאפשר לנו לחזור לשורשים ולהביא אותם לידי ביטוי ביצירה שלנו באופן חופשי וישיר יותר. לאמנים בני דור המהגרים ודור ההורים שלנו, הייתה מציאות שונה. עצם העובדה שהשנה הוזמנו להופיע בטקס המשואות ביום העצמאות ה־71 למדינה ולפתוח את הנאמבר שלנו עם 'חביב גלבי', מוכיח שדברים משתנים לטובה".



על איזו מוזיקה גדלתן?
תאיר: "גדלנו על מוזיקה מגוונת ומיוחדת. שמענו הרבה תימנית - אהרון עמרם, ציון גולן, ברכה כהן; המון יוונית - סטליוס, קזנג׳ידיס, יורגוס דלארס, יאניס פאריוס; מוזיקה ישראלית - אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין, כוורת, אבנר גדסי, חיים משה, צלילי הכרם ועוד. מגיל צעיר אנחנו בלימודי מוזיקה, מחול ותיאטרון, אז גדלנו גם על ג׳אז ומחזות זמר. כש־MTV הופיע, התאהבנו ברית'ם אנד בלוז ובהיפ הופ - מיסי אליוט, פארל ויליאמס, ג׳יי.זי. בנוסף, להורים שלנו יש אוסף מדהים של תקליטי ויניל מהסיקסטיז והסבנטיז. ככה התאהבנו בפרוגרסיב רוק, הסאונד הפסיכדלי של הביטלס, פליטווד מק, לד זפלין, וגם אוסף של מוזיקה קלאסית. היינו מאזינות גם למלחינים קלאסים כמו ויוולדי, בטהובן ודביסי".



ב־2015 שחררו A־WA את אלבומן הראשון, "חביב גלבי", שזכה להצלחה היסטרית בארץ ובעולם, ועם ההייפ שנוצר סביבו יצאו לסיבוב הופעות בינלאומי, שנמשך גם כיום. "יצאנו לטורים ברחבי העולם, להופעות בפסטיבלים ובמועדונים גדולים, נחשפנו לקהלים שונים ומגוונים ובנינו את בסיס המעריצים שלנו בארץ ובעולם", מספרת תאיר.



מה כל כך מושך אתכן לחקור את המוזיקה התימנית השורשית?
תגל: "כשהתחלנו בסשנים של כתיבה ל'באייתי פי ראסי', היו לנו כמה ציטוטים ששמענו שרחל נהגה לומר. היה לה הומור חכם וייחודי. בשבילנו זה היה קצה חוט למשהו הרבה יותר גדול ועלום, שריתק אותנו. הוספנו למשפטים שלה ביטויים שהכרנו מהבית, או ששמענו בעדה. באופן טבעי, כתבנו את רוב הטקסטים בעברית, וחלקים קטנים מהם בערבית, מתוך כוונה לתרגם, בסופו של דבר, את הכל לתימנית. יצרנו קשר עם ד"ר אורי מלמד, שמתמחה בערבית בדיאלקט תימני, שעזר לנו בתרגום השירים".




יש סיכוי שנשמע אתכן שרות יום אחד בעברית?
תאיר: "בוודאי. אנחנו מרגישות שהצעד הבא עבורנו הוא ליצור טקסטים מקוריים בעברית ובאנגלית, תוך שמירה על הדנ"א של A־WA - הסאונד התימני שלנו, עם ההרמוניות הצפופות".

אתן 24/7 יחד. איך אתן שומרות על הספייס האישי?
תגל: "זה מדהים שאפשר לעבור את המסע הזה יחד. זה מחזק מאוד ומאפשר לכל אחת מאיתנו לבטא את הכישרונות שלה בחופשיות. יוצא שאנחנו יוצרות גם מוזיקה וגם ויז'ואל, ומגשימות יחד את החזון שלנו. כמובן שיש בינינו גם חילוקי דעות ורצון לספייס אישי. אנחנו כל הזמן משפרות ומחדדות את הדינמיקה בינינו ולומדות מה עובד לנו בכל סיטואציה".

יש איזה אמן שאתן מפנטזות על שיתוף פעולה איתו?
לירון: "אנחנו מאוד אוהבות את דונלד גלובר (צ׳יילדיש גמבינו) ומפנטזות על עבודה איתו. כל היצירה שלו מאוד איכותית, מרגשת ויצירתית. בסך הכל זה עולם קטן, ואנחנו חתומות בחברת תקליטים בינלאומית (BMG), שבה חיבורים כאלו בין אמנים קורים כל הזמן. כך שהכל אפשרי". 

השקת האלבום BAYATI FI RASI, 17 ביולי, רביעי, 22:00, מועדון הבארבי, תל אביב; אורחים: פלד ו"לא כוחות", (תמיר מוסקט וגלעד כהנא)