"כשאיבדתי את חוש הטעם זה היה נורא קשה. אני נהנית מאוכל, אני מתעסקת עם זה, מבחינתי לאכול זה להראות לעצמי אהבה", סיפרה שופטת "מאסטר שף" ומנחת הטלוויזיה מיכל אנסקי, שהתמודדה בחודשים האחרונים עם תהליך החלמה משיתוק ע"ש בל (Bell's Palsy)  שגרם לשיתוק בחצי מפניה ולאיבוד חוש הטעם שלה ב"חדשות הבוקר" עם ניב רסקין ב"קשת 12". 



בחודש אפריל האחרון אנסקי, נעלמה מהרשתות החברתיות בלאחר מספר ימים, בפוסט חושפני היא חשפה את מצבה הרפואי שהשתנה במהלך הטיסה לארץ וגרם לה לשיתוק. "בבית החולים נתנו לי מרשם לסטרואידים, בדיעבד זה לא הועיל לי", סיפרה אנסקי. "הסטרואידים מאוד בלבלו אותי ומנעו ממני לישון או לחשוב בצורה נורמלית. זה היה כמו סוכריות קופצות במוח. אחרי חמישה ימים שלא ישנתי, בארבע לפנות בוקר, הסתכלתי מהחלון בבית שלי החוצה ופתאום הבנתי שהחיים שלי נעצרו ושאני לא יודעת מה הולך לקרות, שאני לא יודעת מתי זה ישתפר".



איך זה גרם לך להרגיש?
"הרגשתי חוסר אונים מאוד גדול, כי לרפואה הקונבנציונלית אין פתרונות. חשוב לספר לא רק על הרגע שהיה לי קשה, אלא על הרגע שהתחלתי להרגיש הקלה. זה היה הרגע שבו התמסרתי למקום הזה של האי וודאות, שהבנתי שהכל קורה לי מסיבה ושהחיים הרימו לי הנדברייק".





"נמנעתי מלהביט במראה תקופה לא מבוטלת, מראות לא היו חברות שלי באותה עת", הוסיפה אנסקי. "לאט לאט חזרתי להביט לעצמי בעיניים ולהסתכל על השינויים. גם היום, אני לא מדברת איתך ממקום שהוא לגמרי אחרי החלמה, יש עדיין דברים שאני צריכה לעבור כדי לחזור לאיך שהייתי קודם. אני בסדר גם עם איך שאני נראית היום, אני מרגישה נוח בעור שלי. איבדתי את ההזדהות עם הקליפה הזאת. מיכל היא לא המשקל שלה ולא הסימטריה בפנים שלה".



חשיפת הפנים במצב של שיתוק דורשת אומץ?
"זה לא עניין של מה בכך, בלשון המעטה. ברגע שקורה דבר כזה, כשנהיים חולים, יש תהליך טבעי מאוד של הסתגרות. אני משתפת יום יום את 200 אלף העוקבים שלי ופתאום נעלמתי, התחיל איזשהו גל של שמועות. החלטתי לשתף דווקא מתוך התופת, בשבילי זה הרגיש כתופת, ולא לחכות עד שאצא מזה. הרגשתי שיש ערך לדבר על ההתמודדות עם המחלה ועם ההלם".



בחודש מאי האחרון התארסה אנסקי לבן זוגה אייל אמיר, איש עסקים ונדל"ן מניו יורק, אחרי חצי שנה של זוגיות. בתוכנית סיפרה אשת הקולינריה על הצעת הנישואין: "הרגשתי שאני הולכת להתעלף, היו צריכים להחזיק אותי. זה היה בבית של סבתא חנה, מתחת לעץ התאנה שסבא שלי, שהרבה שנים לא איתנו, שתל לפני 60 שנה. לא האמנתי שאני אתרגש כל כך, עברתי דבר או שניים, אבל זה היה מרגש, אינטימי ושמח".



ההצעה באה בהפתעה?
"אני מניחה שלא. אייל חזר מניו יורק, מהעבודה שלו, מהחיים שלו, כדי לטפל בי. זה יצר בינינו אינטימיות וחיבור מאוד חזק. זה איזשהו סוף משמח, או התחלה משמחת, לתקופה מאתגרת".