רעידת אדמה חושפת בור שבו קבורים שלושה שלדים. בדיקות דנ"א שנערכות בשלדים מגלות זהות בלתי מתקבלת על הדעת לשלושה אנשים חיים - זהו בסיס עלילת הסדרה "ביום שהאדמה רעדה". הסדרה, ייאמר כבר כאן, מצוינת. הרעיון מקורי, מושקע ומטופל היטב מכל היבט תיאטרלי וטלוויזיוני, המתח נשמר לאורך הפרקים ששודרו עד כה, באמת שאין סיבה להתלונן. כמעט.
זו העברית המדוברת בסדרה שמוציאה מהדעת. פרופסור בבית חולים, אדון בלש משטרה, מר דייג בים, פקח שמורת טבע, אחותו, סוהרת ואסירה - כולם, כל כולם, מדברים באותו חיתוך דיבור מאותו הכפר, מצוחצח, מהוקצע, מצופה טפלון, היישר מכיתת הלימוד של המורה לדקדוק. שגיאות מכוונות בסלנג של רחוב? חפשו אצל החברים שלכם. מגוון עדות? כור היתוך? תחזרו אל החברים. כאן הדיבור מותר רק לאשכנזים.
כל כך מכעיס יכול להיות העניין. הנה אחד חי לגמרי, בעל דנ"א תאום לאחד השלדים, אומן חושים ששמו ניקו, יושב עם אהובתו החדשה בשמורת טבע יפהפייה בצפון הארץ, הכל סביבם שוצף מים חיים ופורח בירוק עז של חורף, והיא מסתכלת בעיניו ולואטת בקול נמוך שנעים לה במחיצתו, כשהיא מקפידה על שימוש נכון בעיצורים ובתנועות באותיות אהו"י.
או כמה אסירות (שנבחרו ככל הנראה מתחרות נערת ישראל) היושבות בקבוצת דיון ודנות בגזירות גורל. ויש כהנה וכהנה דוגמאות. ועל זאת נאמר - באמת אחלה סדרה, אבל בחיאת ראבק, אי אפשר לגמור משהו עד הסוף? כלומר, עד תום?
"ביום שהאדמה רעדה", "קשת 12"