הערב ישודר ברשת 13 הפרק האחרון בסדרה של אלון בן דוד, "רשימת חיסול", אותה יצר יחד עם הבמאי יניב אמודאי. הסדרה סיפקה הצצה נדירה לחמישה מבצעי חיסול שהוציאה ישראל אל הפועל, והיא כוללת גילויים חדשים, שחזורים וראיונות שלפרקים משכיחים שמדובר בסדרה דוקומנטרית ולא בפרק של "פאודה" או סרט על פי סיפור של ג'ון לה קארה.
הפרק החמישי והאחרון, שהוא מבחינת היוצרים גולת הכותרת של הסדרה, מוקדש למאחורי הקלעים של אחד ממבצעי החיסול המרתקים של המוסד: זה של עלי חסן סלאמה, "הנסיך האדום", שעמד בראש ארגון הטרור "ספטמבר השחור" והיה אחראי לטבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־72'. הסיפור סופר כמובן בעבר, בין היתר בספרם של איתן הבר ומיכאל בר זוהר "נקמת מינכן", אך ב"רשימת חיסול" מובאים לראשונה ראיונות עם מי שהיה "מחליפו" של אלי כהן בדמשק, ד', שהיה צמוד לסלאמה ולאריקה צ'יימברס, המתנדבת האנגלייה שהפכה לסוכנת מוסד והייתה המחסלת במבצע.
"זה שיא הסדרה מבחינתי", אומר בן דוד, "אף פעם לא התראיינו אנשים כאלה. ד' שנשלח לדמשק תשע שנים אחרי הוצאתו להורג של כהן, והלוחמת המחסלת, שלה זה היה מבצע חיסול ראשון ואחרון. יש פה נקודת מבט נדירה מהצד של הלוחמים" .
עד כמה היה קשה לשכנע את ד' להתראיין?
"קשה מאוד. יש משפט שהוא אמר לי כשהלכנו לראות את סט צילומי השחזור. אמרתי לו: 'תגיד, איך אתה מרגיש כשאתה שנים מסתובב עם הסיפור הזה ואף אחד לא יודע באמת מה עשית, גם לא הילדים שלך, ועכשיו עושים על זה סרט?', אז הוא ענה לי: 'זה בדיוק כמו שהיו שואלים אותך איך היית מרגיש אם היית מתהלך פה עירום. ככה אני מרגיש, כאילו הפשיטו אותי'. אבל הוא קיבל את ההחלטה למרות שלא היה לו קל איתה, ואני שמח כי אני חושב שיש לזה מקום בסדרה".
מה למדת?
"קודם כל איך זה התבצע, איך זה להיות שם לבד. וחוץ מהסיפור האישי של שניהם, היה מדהים להיכנס לפרטי המבצע הכל כך מופלא בפשטותו. שלושה אנשים עושים מבצע שלם לבד. אומנם יש מעטפת של מטוס וחיל הים שבא לקחת אותם, אבל בסופו של דבר זו הייתה אופרציה מדויקת ומתוכננת של שלושה אנשים בלבד".
במהלך הפרק מצוטטת גולדה מאיר כמכריזה על מדיניות החיסולים.
"גולדה היא אם מדיניות החיסולים. אחרי טבח מינכן היא קראה לצביקה זמיר ואמרה שקודם כל צריך לעצור את זה. זה גם בא אחרי שנים של חטיפות מטוסים ואירועי טרור, והיא אמרה שלא יכול להיות שהם מרגישים כל כך בנוח באירופה. 'אנחנו נתחיל לטפל בטרור הפלסטיני באירופה, וקודם כל, כל מי שנגע במינכן - נפגע בו'. רק עלי חסן סלאמה, בגלל התקרית בלילהאמר, זכה לעוד כמה שנים של חיים".
דמות צבעונית כפי שמצטיירת, מלאת חיים ותשוקות, וגם יצר אכזרי.
"אבא שלו היה ממנהיגי הפלסטינים במלחמת העצמאות, היה לוחם מאוד נחשב. במשך שנים רבות הוא לא רצה להיכנס לעולם הטרור אבל בסוף לא רק שנשאב אליו, אלא נהיה מנוול אמיתי. אבל את שומעת את מה שמספר בפרק הסוכן ד' - שחיבב אותו מאוד למרות הכל. הייתה להם התאמה, הם אהבו את החיים הטובים, אהבו נשים, אהבו לשתות ביחד, היה לו טוב איתו, או כפי שהוא מצוטט – 'הוא היה חבר ונהניתי איתו אבל ידעתי שאני צריך להרוג אותו'. שזה מדהים, לא היה כזה דבר בתולדות המוסד, שמישהו מתקרב ככה, שלוחם מתקרב בצורה כל כך אינטימית ליעד שהוא צריך לחסל".
במשך שנים נמנע המוסד מלהתייחס לפרשה. מה קרה עכשיו?
"המוסד לא תרם, אבל מנגד הוא גם לא עצר. הייתה צנזורה, אבל יכלו גם לשים לי ברקס. כל מי שמופיע אצלי פנה ליחידה שלו, ביקש אישור וקיבל, גם אם היו בחלק מהפרקים ריבים קשים מאוד על צנזורה. אבל אני מכבד את העבודה של הצנזורה, יש לי דיאלוג טוב איתה למרות שרבנו המון על כל משפט".
מתחת לאבנים
בן דוד מספר שאחת ממטרות הסדרה הייתה ליצור מעין דוקו אקשן. "היה רצון ליצור משהו דרמטי, והגדולה של יניב כבמאי היא היכולת לתפור בין הארכיון לשחזור עד כדי כך שלא מבחינים במעברים, כדי שאנשים ממש יוכלו לחוות ולהרגיש את האירוע", הוא אומר.
העבודה על הסדרה נמשכה כשנתיים, עם הפסקות. ערוץ 10 נסגר במהלך ההפקה, והיא נמשכה אחרי המיזוג עם רשת. בן דוד מקווה שבעתיד יוכל להפיק עונה שנייה עם עוד חמישה פרקים לפחות.
"באתי עם רשימה מאוד גדולה של מבצעים, שעל רובה אמרו לי לא", הוא מספר. "ובסופו של דבר, מכל מה שאושר, ניסיתי שלכל פרק יהיה סיפור אחר. בסיפור על המהנדס יחיא עיאש היה משהו מאוד טכנולוגי, ואז הגיע הכישלון בירדן עם חאלד משעל, הסיפור של אבו ג'יהאד שיש בו גרנדיוזיות מבצעית גדולה, וסמיר קונטאר, שסיפור החיסול שלו עצמו לא כל כך מעניין בהשוואה לסיפור של האיש עצמו ולרגשות שהוא מעלה בכל צופה ישראלי. וכמובן הסיפור של חסן סלאמה, שהוא מודל של מבצע חיסול פנומנלי שמלמדים אותו במוסד עד היום בגלל הפשטות המדויקת שבו".
רבים התראיינו לסדרה, כולל אהוד ברק ואהוד אולמרט, אבל נתניהו לא. ניסית?
"הוא לא רצה ומאוד הצטערתי על זה. הצעתי כמה פעמים וחזרתי וביקשתי וחבל לי, הוא מאוד חסר לי בסדרה. אני חייב לציין שהייתה כנות מצד כולם בראיונות, אולי מכיוון שמדובר באירועים שמביטים עליהם מפרספקטיבה. הרבה מהאנשים שראיינתי הם אנשים שכבר לא נמצאים בשלב של טיפוס בקריירה, עם מבט יותר מפויס על ההיסטוריה. הם לא מרגישים שהם צריכים להוכיח את עצמם. זה בלט מאוד אצל דני יתום בפרק על חאלד משעל. בסוף אני שואל אותו: התנהגו בך שלא בצדק? והוא אמר לא, הם צדקו, זו הייתה תקלה שלי. היה לי חבל מאוד שגדי איזנקוט לא התראיין בפרק על קונטאר".
עד כמה רלוונטית היום מדיניות החיסולים?
"מאוד רלוונטית. יש כמה סוגי חיסולים. יש כאלה שאתה חייב להוציא מהמערכת כי הפעילות שלהם נורא מזיקה. הוצאנו את בהאא אבו אל־עטא אז פתאום אין הפגנות - אולי זה לא ארוך טווח, אבל זה מרתיע. אתה יודע שמישהו יכול להחליף אותם ועדיין אתה לא יכול לתת להם להמשיך לעבוד. ויש חיסולים ברמה של מנהיגים כמו עימאד מורנייה, שעד היום חיזבאללה לא מצליח למלא את החלל שנותר אחרי לכתו. גם פתחי שקאקי היה כזה. ויש חיסולים שאתה עושה כי אתה יודע שאתה יכול".
וגם מתוך צורך של נקמה שאנחנו לא אוהבים להודות בו.
"תמיד ימצאו פה תירוצים. יכולים להכחיש עד מחר שזה חלק מהמניע, ולכן היה חשוב לי להביא את קונטאר, כי איתו זה היה קלאסי. כל מי שהסתכל על הסיפור אמר שלאיש הזה הגיע למות מזמן ורק היה צריך את התירוץ, והוא סיפק אותו. ויש אנשים כמו אבו ג'יהאד. כשאני מסתכל על הסיפור שלו, סיבות וצידוקים היו למכביר, אבל בסוף, באמת היה צריך לנסוע עד לתוניס עם כל הבלגן? ואם היה קורה משהו?".
הם דיברו על חולשות?
"כן. בפרק האחרון למשל ד' מדבר על הפחדים, אבל ניכר שהיה לו מאוד טוב בתפקיד. אני חושב שאנשים שהם טובים במקצועות האלה הם אנשים מלאי תשוקה, לחיים, לנשים, לאוכל. הוא נהנה בדמשק, הוא לא מכחיש את זה, וגם בביירות".
הוא היה בחו"ל שש שנים, חצי מהזמן בדמשק וחצי בביירות. הייתה לו שם משפחה?
"לא, הכלל שהוא קיבל זה שאתה לא יוצא עם מקומיות".
אילו תגובות קיבלת?
"הבן של עיאש צייץ שעה אחרי השידור וכתב: שמעתי בפעם הראשונה את הקול של אבא. ואשתו התראיינה למחרת אצלנו בערוץ. אום ג'יהאד סירבה להתראיין אבל ביקשה מהכתב שלנו לענייני ערבים לינק. ערוץ פלסטיני שידר את הפרק על עיאש בשידור חי עם תרגום סימולטני. במאמר מוסגר, גיליתי תופעה מעניינת, שהבנים של כולם לא הלכו בדרכי אביהם. בניו של אבו ג'יהאד מתרחקים מכל פעולה כזאת, הילדים של עיאש שניהם מהנדסים, אחד מהנדס חקלאות והשני תעשייה, והם לא קשורים לטרור, והבנים של סלאמה לא עוסקים בשום פעילות טרוריסטית או פוליטית".
היה פרק שלמדת ממנו משהו שלא ידעת?
"בכולם. גם בכל הסיפורים שחשבתי שאני בקי בהם. כשאתה מתחיל להרים ביסודיות את האבנים אז אתה מוצא. קודם כל את הפרטים, את ההתלבטויות. מה שאהבתי בפרק על משעל זה שהצד המבצעי שם הוא החלק הקטן. פתאום אתה לומד איך מתקנים אירוע כזה אחרי, מעבר לפרטים המבצעיים הפשוטים. היה מעניין לפגוש את המשפחה של עיאש. האבא שמת השבוע הוא איכר פשוט מאוד, שאמר: 'תשמע, כל מה שרציתי זה שהילדים שלי ילכו לבית ספר כי אני לא הלכתי לבית ספר'. האישה לא אוהבת אותנו וסיבותיה עמה, אבל היא הרשימה אותי כאישה מאוד אינטליגנטית. בפרק על עלי סלאמה ריתק אותי איך זה היה להיות מרגל בשנות ה־70. עזבי שאין סלולרי או פקס - אין אפילו מנוע למצלמה. זה לא שאפשר ללחוץ על לחצן ויש רצף של תמונות. זה היה כל כך מסובך, איך אתה מעביר את הפילם ואיך מפתח, הכל היה כל כך מורכב. שאלתי את ד' אם ב־2019 יש מקום לאלי כהן חדש, והוא ענה לי: 'אני היה לי מזל, הייתי פוגש את הבן של אסד והוא היה רומז לי מה אבא שלו חושב על נושא מסוים. היום אנחנו נכנסים לכולם לוואטסאפ'".
מה עוד השתנה?
"אחד הדברים שהשתנו דרמטית הוא היכולת של ישראלים לפעול בכיסוי. חיסולו של מבחוח שמיוחס לישראל טלטל את המוסד, אבל מאז ה־11 בספטמבר העולם כולו פורש רשתות דיג טכנולוגיות, כשהמטרה היא לעלות על טרוריסטים או על פושעים, אלא שברשתות דיג אתה מעלה גם דולפינים. מאוד קשה להיות ישראלי בכיסוי. הבריטים יכולים לשלוח לוחמים בריטים, אבל ישראל לא יכולה. היום עם הדרכון הישראלי, הכיסוי נהיה מאוד בעייתי. קשה להודות שתפקיד הלוחמים בדרך הזאת הסתיים".
"נתניהו נכווה"
בן דוד עובד בעיתונות כבר 34 שנה, מתוכן 28 שנה ככתב צבאי, ואין לו רגע דל: "הקצב מטורף, השנה וחצי האחרונות מטורפות. בספטמבר־אוקטובר לדעתי לא היה לילה שסיימתי לישון שינה רצופה, או סוריה או עזה".
איך אתה רואה את המצב בעזה?
"אני המון זמן טוען שכדאי וצריך להגיע להסדרה עם חמאס כי זה מה שחמאס רוצה, הוא באופן מובהק לא רוצה להילחם איתנו. לא כי הוא אוהב אותנו, אלא כי זה לא טוב לו. ואני חושב שאפשר לאט לאט. אפילו נפתלי בנט, אבי תוכנית הכתישה, מתקדם להסדרה ופתאום מדברים על האי המלאכותי. עזה לא תהיה שכנה טובה, אבל הבעיות שלה הן כלכליות והומניטריות. זו לא שאלה צבאית. הסדרה תיתן לתושבי הדרום חיים יותר שקטים".
אחרי הסדרה, הראיונות והצלילה לעומק הפרשיות לאורך התקופות, אתה חושב שעדיף שראש הממשלה יהיה בעל עבר צבאי או שזה לא משנה?
"זה מאוד פרסונלי, ונוגע לאמון ששורר בין המערכת למקבל ההחלטות. בנושא החיסולים זה בין ראש הממשלה, שנמצא כמעט לגמרי לבד, לבין המבצעים, שזה הצבא או המוסד. נתניהו נכווה. כראש ממשלה טרי הוא נכווה בחיסול הכושל של משעל, זה הוציא לו את החשק והמוסד נכנס להקפאה כמה שנים ולא עשה כלום. אחר כך בא סיפור מבחוח שמיוחס לישראל. אבל מאיר דגן היה כל כך כריזמטי ומשכנע, שנתניהו נתן לו להמשיך את הפעולות שלו באיראן ולהביא הרבה מאוד הצלחות. בשנים האחרונות נתניהו בעצמו גידל הרבה יותר ביטחון עצמי. זה מאוד מעניין. יצחק שמיר למשל נתן אור ירוק אבל לא נכנס לפרטים. רבין נורא רצה לדעת בדיוק מה קורה, לפרטי פרטים, והיה מתייסר ולא ישן לפני החלטה. נתניהו חשש מהתחום הזה, בהתחלה הוא ככל הנראה הרגיש שזה לא מרחב המחיה הטבעי שלו ופחד שיטעו אותו. אפרים הלוי סיפר שכשנתניהו מינה אותו הוא אמר: 'אתה מחזיק את הראש שלי בתיק שלך, אם אתה מפשל אני עף'. אבל בשנים האחרונות הוא פיתח ביטחון בנושא הזה".
מה דעתך על ראש המוסד הנוכחי יוסי כהן?
"הוא לא סתם טוב, הוא נדיר. אומרים שפעם בדור יש ראש מוסד שהוא מדהים, ובעיניי גם מאיר דגן וגם יוסי כהן כאלה. דגן בעיניי בשורה אחת עם חקה (יצחק חופי), שהיה אחד מראשי המוסד הגדולים. ויוסי עושה דברים נפלאים. המוסד חזר להיות גוף מאוד אפקטיבי, שמביא הישגים שצריך להצדיע להם".