הומור עוזר להרגיע את הפחד, זה ידוע. אז יש את "ארץ נהדרת", שכהרגלה עושה עבודה נהדרת, ובשבוע החולף צצו עוד שלושה קומיק רליפים בדמות החבר'ה של "זהו זה" (חמישי, כאן 11), שהפכו בגיל השלישי לצוות הווי ובידוד; אדיר מילר בסטנד־אפ בלי קהל, שהיה, במילה אחת: פיפי; והחבר'ה של "הקומדי סטור", שהצליחו, הודות לקורונה, להתאחד אחרי 25 שנה, אבל אליהם עוד לא הגעתי.
כמעט 30 שנה חלפו מאז הצליחו החבר'ה של "זהו זה", להפיג את החרדה הנוראית שנפלה על היישוב במלחמת המפרץ (ינואר 1991), ונדמה שהכל פה נשאר אותו הדבר. בזה אחר זה התנתקו מוני מושונוב, גידי גוב, שלמה בראבא, דובל'ה גליקמן ואבי קושניר מהבידוד הכפוי, לסוג של פגישת מחזור, והעלו באוב את כל המותגים הישנים שהפכו במשעולי הזמן לקאלט: מושונוב בג'לביית באבא בובה; מושונוב, גוב וקושניר כזקנים הפולניים עם העיתון על הספסל בגן הציבורי; ושלמה בראבא כיאצק עם האקורדיון, מסיכה על פרצופו, מכריז: "1920 – קדחת; 2020 – קורונה. תראו איזו מדינה הקמנו. התחלנו מכלום והגענו לשום דבר. זה פנטסטי. הזדמנות לריסטארט. אבל הפעם בלי טעויות. נחזיר את המים להחולה, את הבריטים לעפולה, את יצחק שמיר ללח"י ואת הזיעה לבית השחי". מצחיק? לא משהו.
הבדיחות דהויות ולא ממש מעודכנות."זהו זה" נראים יותר כמו מרק מחומם, שלא מזין. נקודת האור הייתה הביצוע הרענן והמחודש, כולל מילים עדכניות (נירית ירון), של "פרנויה", שהלחין שלמה גרוניך, המצטרף לחבורה ופוגע בול במצב הרוח הפרנואידי: "פחד הוא מוצר נפלא/ חטיף זול ונמכר/ כל שיעול יבש הוא אזעקה/ זה מידבק נורא/ שומע איזה אפצ'י/ קופץ עד התקרה/ שולף ברעד ספריי חיטוי/ מוכן לכל צרה/ אמרו אל תתקרב לצעירים/ אמרו לי שאם חיי לי יקרים/ מוטב אשמור מרחק של שני מטרים/... פה פה פה פרנויה".
יומיים קודם לכן, הצליח אדיר מילר (קשת 12) בסטנד־אפ ללא קהל, להצחיק יותר מכל צוות ההווי והבידוד של "זהו זה". במשך 51:47 דקות, הוא ירה ארטילריית בדיחות קורונה מהמותן, שנשלפו לו מהשרוול. דוגמית: "אם מישהו היה אומר לי לפני חודש, ששליח פיצה ירוויח יותר ממני, לא הייתי מאמין"; "שנייר טואלט יהיה כמו כרטיס להופעה של עומר אדם?"; "שאחראי מדפים ברמי לוי, יהיה יותר עסוק היום ממנכ"ל גוגל".