פרק החלטה נוסף ב"איך לאבד בחור בשלושה ימים". אנו כבר מכירים את הטקס, רווקים מבשלים, רווקים ישנים על הספה, רווקים מרכלים. מאידך, הרווקות לא מפסיקות להגיד "פאן" ולחרוץ גורלות, שלושה ימים נוספים לפנינו, להדק חגורות, עולים על רכבת המניה-דפרסיה, אהבה קשה, ממשיכים. 

רונה, דממאמי שתמיד עם כובע ויותם, אמדוקס ג'וניור, דייט בקרקס, מחליפים את הכובע בקסדה, מאיפה הגיע הכינוי "מותל"? לדעתי זה מותק ועוד משהו, מותק ו"לא קל"? בערב יותם ונעה כסיף משתלטים על הערב, לרגע נדמה שהזוגות צריכים להתחלף, יותם עם נעה ושחר עם רונה, זו הבעייתיות שבפורמט, אולי גם בדור הזה שמביט בצלחת שלו ומיד רוצה את הלחמניה שבצלחת ממול. 

בערב, רונה ויותם מדברים במיטה, היא פקעת עצבים, הוא זורק מילה לא במקום ונזרק מהמיטה. לאחר שיחת ספסל, בה הוא מדובב אותה, הגיעו מים עד נפש, שתאכל את הכובע. הוא כבר לא "שחקן", אך מבצע מהלך מבריק - שולף שפן מהכובע בצורת מכתב פרידה, בכתב יד שרק רוקח היה מצליח לפענח.

מוריד בפניו את הכובע, הוא הולך לדלג באלגנטיות על פרק ההחלטה, לא ממתין לשיחת יחסינו לאן, הכירו את יותם "תם ונשלם", תורו לחבוש כובע, כובע דיסטנס. אך ברגע האחרון הוא מתקפל ומקפל את המכתב לכיס. לטעמי, טעות, אך הם נותנים סיכוי נוסף לאהבה, רונה תמצא את המכתב שלו בפח, אפשר רק לקוות.

נעה כסיף ושחר מפתיעים ברגעים מקסימים, השיחות שלהם אמיתיות וכנות. הוא מקשיב, היא מקשיבה, זה לא מאתגר, זה לא פאן וצחוקים, זה הדבר האמיתי וזה מעולה. תענוג לראות את הרגעים שלהם, במילותיו של שחר: "תודה על השיתוף". הם מדברים על סודות, נעה חושפת שנולדה בלי שחלות ובלי ביציות. מבחינתי, נעה עברה את השינוי הגדול ביותר, התחילה כדמות דו-מימדית, אפילו מגוחכת, רודפת גברים סידרתית, טי-אר-אקסים.

קל לבטל אותה, לדחות אותה על הסף בטענה שהיא דפוקה כמו שניצל, מסובכת כמו ראסטות ועוד שלל טוקבקים רעים שצצו מאז עליית התוכנית. אך בעוד שאר הרווקות טוחנות מים, רבות, בוכות, שוברות את הראש והלב, היא עוברת תהליך, מקשיבה, מפנימה את הביקורת ומתמודדת עם הפגמים שלה. שאפו רציני לנעה, גם כאשר שחר לא מרגיש איתה בנוח, גם כאשר הקשר הוא חד סיטרי, גם כאשר האהבה עוד רחוקה. איף, איזו רצינות.

רוני נדלר ומר סוכריה אגרסיבית עלו על שרטון, בוקר חדש עולה והוא מנסה להתעלות בעזרת חביתה. אולי דייט מזעזע בקרקס יעזור להם, לדעתו זה בדיוק מה שהם צריכים כדי לצאת מהבור שהוא חפר להם. חי בנטפליקס, זה לא שלב במשחק מחשב, לא מנצחים במשימה וזוכים בנסיכה.

בערב רוני שולחת לעברו חיוכים מזוייפים וחצים של פרידה, נותנת לו הזדמנות להסביר את עצמו, לצלוח את המשבר, סליחה, משברון. הוא מפתיע ומכריז: "אני סוג של מתאהב בך", אפילו לא עברו שישה ימים, לא ייאמן שהוא גרוש, לא למד כלום. היא זורקת לו משפטים בסגנון "יש לנו הרבה דברים שאני מאחלת לעצמי", אבוי, ההמשך הראוי, שלא נאמר, הוא: "זה לא אתה, זו אני". אך כנראה שהיא שכחה את כל שהיה ומחליטה להישאר איתו עוד שלושה ימים, די, למה היא מותחת את זה? שחררי אותו, לא כיף להם, אין משיכה, לא התנשקו אפילו, קצת הגזימה עם "ילדה טובה ירושלים".

נועה יונני ועומר הפסל האנושי שלידו היא לא עצמה. עדיין לא מבינה כיצד הוא נשאר מקורקע לידה, הלו בחור, לא עדכנו אותך שאתה צריך לעוף על נועה? היא מבולבלת, צד אחר שלה נחשף, נקרא לו "נועה התיכוניסטית". אך אט אט השיחה משתפרת, לפחות מהצד שלנו, איפה היינו בלי הסצנות בהן הוא מדבר לבדו מול המצלמה, מסביר לנו מה באמת עובר עליו. לבסוף, ההר מוליד עכבר שמזנק על נועה ומנשק אותה, עוד יום בתיכון אהבה חדשה.

עם כל פרק אני נהנה יותר מהפורמט, נכון, הוא לא מושלם, גם הרווקות לא מושלמות וגם הרווקים. המומחים מגוחכים, את המשימות/דייטים שהם נותנים לא הייתי מאחל לשונאיי. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהפרקים ארוכים ומספקים את הסחורה, הפורמט נותן במה לשני הצדדים בקשר ומעלה תהיות והצצה מרתקת ואמיתית לסצנת ההכרויות הלא פשוטה. לא אשקר, יש כאן ניצוצות של אהבה חדשה.