"חזרות", "מניאכ", "טהרן", "המפקדת" – בשנים האחרונות, ובשקט בשקט, הפך תאגיד השידור לבית היוצר המבטיח ביותר של סדרות ישראליות משובחות. להוציא את שעת נעילה (סורי צנובר, נוח על משכבך בשלום), קשה לי להיזכר בסדרה שלא התגלתה כהצלחה, בייחוד בז'אנר הדרמה. אם כך, מה הפלא שהגעתי עם ציפיות גבוהות במיוחד לצפייה ב"עלומים", הדרמה החדשה שאמש שודר פרק הראשון?
במרכז הסדרה שיצרו גיא סידיס ("איפה אתה חי?!"), נירית ירון ("סיפורי תל אביב") ותאופיק אבו-ואיל ("הנערים") עומדת חבורת נערים הנמצאים בשוליים של החברה ומבלים את יומם סביב סחר בסמים, פשע, אלימות, וניסיונות בריחה מתחנת המשטרה המקומית שמנסה להתמודד עם מה שהחבורה מעוללת. ולא, לא רק לכם הסיפור קצת נשמע מוכר. בפועל, מדובר בהכלאה כמעט מושלמת של "בני אור" ו"השוטרים", רק שאת הנוף של נהריה ובאר שבע מחליפה בית שמש, ומפקד המשטרה הנועז ששואף להגן על עיר הולדתו הוא שחקן לא פחות מוכשר וכריזמטי מצחי הלוי – יניב ביטון, שלראשונה מגלם תפקיד דרמטי על המסך הקטן.
כמו כל דרמת פשע, גם "עלומים" נפתחת באירוע פלילי מסתורי הגורר אחריו ניסיון לאתר חשודים. כאן האירוע הוא תקיפה מינית, ובדרך למציאת החשוד, "עלומים" לא מפספסת אף הזדמנות להעביר ביקורת ולהביע מסר חברתי כמעט בכל נושא שכיכב ברשתות ב-2021: הגזענות הלא-כל-כך סמויה המובילה לחשד המיידי בנער האתיופי, האטימות של המשטרה מול תקיפות מיניות, חוסר התיקצוב של מוסדות הנוער בסיכון – וכל אלה רק בשני הפרקים הראשונים, כן?
ציניות בצד, מובן שכל אחד מהם הוא נושא חשוב שכל התעסקות בו ראויה, אך קשה להתעלם מהעובדה שהניסיון לגעת בכל סוגיה חברתית ישראלית המצריכה טיפול (ובישראל, טפו טפו, לא חסר במה לטפל) מרגישה מעט מאולצת וחסרת כל תחכום.
למעשה, שני הפרקים הראשונים התנהלו כמעט בעצלתיים. קצת מוזר לכתוב את זה כשמדובר בסדרה אשר גיבוריה הם נערים ורבלים, מורכבים ואגרסיביים, אך מבחינה טלוויזיונית – לא ראינו שום דבר שלא ראינו קודם, עד שהגיע סוף הפרק השני. אמנע מספויילרים ולא אפרט מה, אך זו מבחינתי הייתה נקודת האור של הסדרה, כמעט היחידה, שהצליחה לשכנע אותי שאולי יש ב"עלומים" יותר ממה שאני חושבת. לזה, באמת לא ציפיתי.
אם בוחנים את הדמויות עצמן, מבאס להודות שאין ולו דמות אחת שבאמת מסקרן לגלות מה איתה. שלושת הגיבורים הראשיים מגולמים בידי שלישיית שחקנים מוכרים ומעולים: שני כהן בתפקיד המורה האימהית, יהודה לוי, בתור איש העסקים המתנדב בבית הספר, ויניב ביטון, כמפקד התחנה העירונית, ומשחקים נפלא באופן לא מפתיע – אך התסריט והשתלשלות האירועים לא נוסכת באף אחד מהם אף שביב של מסתורין או סקרנות לדעת מה יקרה איתם בהמשך. כמותם גם אמיר טסלר ואופק פסח, שמגלמים בכישרון רב את שני הנערים המרכזיים בחבורה, מנחם ואושר, אך הדמויות שלהם נותרות גם הן די שטוחות ואנמיות.
על "בני אור" כתבתי שהיא בועטת ומייאשת מדי, ב"השוטרים" התלוננתי על אובר-דרמטיות, וכאן, ב"עלומים", אין תחושת ייאוש וגם אין תיאטרליות מוגזמת, אך כרגע, גם אין יותר מדי בשר. לולא פרקים 2 ו-3 היו מסתיימים כפי שהסתיימו, כנראה שהייתי נפרדת בשמחה מ"עלומים" לטובת עוד פרק של "משחק הדיונון", אך נותרו בי עוד רסיסי תקווה שהפרקים הבאים יצליחו לשמר את רף העניין גם במהלכם, בלי הצורך להמתין עד הסוף. מה אגיד לכם? נחכה ונראה.
"עלומים" תשודר החל מה-04 באוקטובר, בימים שני וחמישי, בשעה 21:30 ב- כאן 11 ובדיגיטל