לא זכתה לפרסום: המלצה ודיונים בסדרות נטפליקס הפכה לתחביב תקשורתי שעוסק במתן פרשנויות "עמוקות" למחזור סדרות כ"חברים" ו"סיינפלד" או מעניק משמעויות למטאפורות שבסדרות כמו הלהיט החדש "משחק הדיונון". לצד אלו, בראשית נובמבר תעלה בנטפליקס העונה האחרונה של "נרקוס מקסיקו" הסדרה שסיפרה, לכאורה, את סיפור המלחמה בסמים בקולומביה ובמקסיקו וקידמה נרטיב הוליוודי מתוסרט היטב של המלחמה בסמים. אבל מי שרוצה זווית אחרת על המלחמה בסמים, פחות זוהר ויותר מציאותי, שווה לו לתת הזדמנות לסדרה אחרת בנטפליקס. SOMOS (מתורגם ל"אצלנו") היא סדרת הנרקוס שאתם כן צריכים לראות.
כסדרה של עונה אחת בת שישה פרקים "אצלנו" מציגה נרטיב שונה לחלוטין ועושה זאת אחרת מ"נרקוס". בניגוד לקצב ההוליוודי המהיר של "נרקוס" "אצלנו" מתבשלת כתבשיל איטי הופך מעיים. אין בה את המהירות והלהט של "נרקוס" אבל כמוה, היא צועדת צעד אחר צעד לעבר סוף טראגי ידוע מראש. וזו בדיוק הסיבה שאתם צריכים לצפות בה. כי למרות קיצורים והתאמות לצורכי דרמה, היא מציאותית עשרות מונים מ"נרקוס" בכל הנוגע לתיאור מפוכח של המלחמה בסמים ושל מלחמת הקרטלים במקסיקו בפרט. "אצלנו" עוסקת בקורבנות ובתוצאות של מדינה ללא שלטון חוק וללא משילות, ולא עוסקת בהאדרה של ברוני סמים או בציור פשטני של המלחמה בסמים.
אין ב"אצלנו" תיאורים סקסיים של קשרים בין פוליטיקאים וברוני סמים. לא כי אלו לא קיימים, אלא כי כמו במציאות, הם כל כך מוטמעים במציאות החיים המקסיקנית שאין צורך לשרטט אותם. הם זורמים ברקע כמובן מאליו. אין ב"אצלנו" תיאורים הוליוודיים נוצצים של עושר חסר גבולות, או גלוריפיקציה פופוליסטית של ברוני הסמים. להפך, יש שרטוט סתמי ומתמשך של דמויות אפורות פשוטות יום-יומיות, שהאינסטינקט הפנימי שלך אומר לך לא להתחבר אליהן, בעיקר נוכח החשש המבעית שמתפתח בקרביים מפרק לפרק, מהעתיד הצפוי להן.
וזו המעלה הטובה של "אצלנו" שמתעדת סיפור אמיתי אודות טבח שהתרחש בעיירה איינדה שבצפון מקסיקו במרץ 2011, טבח במהלכו נחטפו, עונו, נרצחו ונשרפו כ-300 איש לפי הערכה.[1] בזיכרון של אלו "אצלנו" בוחרת לעסוק בצורה מכבדת, יותר מבדמויות הפושעים. "אצלנו" מתמקדת במי שברוב סדרות הסמים נמצאים בשוליים, באותם תושבים פשוטים שנקלעו שלא ברצונם לשדות הקטל של המלחמה בסמים. הסדרה בוחרת לצייר מציאות בה הקרטל אינו המוקד, אלא נוכח ברקע כתפאורה מאיימת לחיים של האנשים הרגילים.
בדרך זו "אצלנו" של נטפליקס עושה חסד עם קורבנות הטבח באיינדה ומביאה לתודעה סיפור טראגי שעד 2017 לא זכה כמעט לפרסום, ובכך גם עושה את מעט הצדק שהממשלה המקסיקנית נמנעה עד כה מלעשות. "אצלנו" פורשת בפני הצופה תמונה מדויקת של התוצאות הטרגיות שנוצרות כששחיתות פושה לכל עבר באמצעות מערכת היחסים הרקובה שבין פוליטיקאים, כוחות ביטחון ופשע מאורגן. עשור מאז הטבח באיינדה, הרשויות במקסיקו וגם בארה"ב, ממשיכות להדחיק את אחד ממעשי הזוועות הגדולים שנעשו במלחמה בסמים במקסיקו.
כל העדויות סביב הטבח באיינדה מצביעות על מעורבות עמוקה של רשויות החוק והשלטון, משוטר הרחוב הפשוט ועד בכירי הממשל הפדרלי שהעלימו עין מהאירועים. גם מקומה של ארה"ב בטרגדיה לא חסר, שכן התחקיר העיתונאי שהיווה בסיס לתסריט של "אצלנו" מראה שהתנהלות רשלנית של הסוכנות האמריקאית למלחמה בסמים, ה-DEA, היא שחוללה את הטריגר לטבח. בכך, הסדרה מתארת נכון יותר את המציאות מכפי שעושות סדרות כמו "נרקוס".
ואם מישהו מחפש הקשר ישראלי אז כן, יש כזה. נכון, ישראל היא לא מקסיקו וספק אם תהיה, אבל עבור חלקים רבים בחברה הערבית בישראל המציאות היום יומית הולכת ונעשית דומה לזו שמתוארת ב"אצלנו". אפשר לומר שהחברה הערבית בישראל עוברת "מקסיקניזציה" וגולשת אט-אט למציאות דומה, בה חוסר משילות והעדר שלטון חוק הופכים את היישובים הערבים לוואקום שמתמלא באנרכיה ואלימות של סחיטה איומים ורציחות. די להסתכל על סרטון טיק-טוק שפורסם לא מזמן בטוויטר, בו נראים חמושים מכנופייה בדואית בנגב ולהביט על סרטונים דומים של קרטלים במקסיקו, ולהבין שההקבלה אינה הגזמה פראית. צפייה ב"אצלנו" רק תאושש זאת.
ולא רק זה. הצפייה ב"אצלנו" מאירה כתם מביש נוסף שישראל מתעקשת ללכלך עצמה בו. הטרגדיה שמסופרת ב"אצלנו" חזרה על עצמה במקסיקו מספר פעמים, אחד המקרים המפורסמים שבהם הוא טבח 43 הסטודנטים מאייצינאפה, מקרה שאופן התרחשותו דומה במחריד לטבח באיינדה. למרבה הצער, שמה של ישראל השתרבב לסיפור הזה, בעקבות מקלט מדיני שניתן פה לתומאס זארון, מי שעמד בראש המקבילה המקסיקנית של ה-FBI בזמן טבח הסטודנטים, ושמבוקש כיום במקסיקו בגין חשד לשחיתות ומעורבות בטיוח הפרשייה. נכון להיום ישראל מסרבת להסגירו, כסוג של נקמה דיפלומטית על תמיכת של מקסיקו בהצעה שעלתה באו"ם לחקור את ישראל באשמת ביצעו פשעי מלחמה בשטחים הכבושים.
ההתנהלות הזו של ישראל מצערת. מקוממת ככל שתהיה התנהלות ממשלת מקסיקו בעניין ההצעה האנטי-ישראלית באו"ם, ראוי שבממשלה ובציבור הישראלי ישאלו עצמם, איזה כבוד יש לישראל במתן מחסה לאדם שמעורב בזוועות כאלו. טבח הסטודנטים באייצ'ינאפה הוא פצע פתוח בחברה המקסיקנית ומוקד למחאות חברתיות רבות. חיבור שמה של ישראל לחשוד בפרשה לא יתרום דבר למעמדה בעולם, או לאהדה אליה במקסיקו, וראוי שהממשלה תישקל מחדש את עמדתה בנושא. אולי צפייה ב"אצלנו" תסייע לה לקבל החלטות מוסריות ונכונות יותר.
הכותב הוא ד"ר ליחסים בין לאומיים, בעל הבלוג והפודקסט "עשבים שוטים" שעוסק בפוליטיקה של המלחמה בסמים