אחרי ששחטה כל פרה קדושה וסירבו להיות צמחונים (או טבעונים), אחרי סערת הרגשות, ההפגנות, המחאות, העצומות, הטוקבקים והדיונים עליה בכנסת ובממשלה, "היהודים באים" חוזרת בעונה חדשה שמבטיחה שמה שהיה קודם הוא כאין וכאפס לעומת מה שצפוי בעונה הזו.

הקומיקאי מוני מושונוב, ממובילי הקאסט של התוכנית סיפור בתוכניתה של איריס קול ב-103FM על הניסיון להלך בין הטיפות, הנושאים הרגישים שמטפלת התוכנית והאיומים שקיבל בעקבותיה.

מה שלומך?
"אני בסדר, כמו כולם. מתנהל, דואג ומצפה ועובד. מחר יש לנו תוכנית זהו זה שאנחנו מצלמים מ-8:00 בבוקר לקראת יום חמישי".

אני רואה זהו זה בלילות. אני מתה על זה
"בלייב?"



בטלוויזיה, משדרים שידור חוזר כנראה
"מאוחר, כן. ב-1:00 או משהו. זה ממש לא ייאמן שזה קורה אנחנו עדיין בסוג של לא מאמינים שאחרי כל כך הרבה שנים אני חושב שאנו תקדים עולמי שסדרה שהייתה לפני כל כך הרבה שנים ו-20 שנה ברציפות חוזרת אחרי 30 שנה ועובדת כאילו כלום. נגמר הפרק הנוסטלגי של 'הם חזרו'".

זה מדהים, כצופה, אתה מדבר כמי שלוקח חלק אבל כצופה זה היה לראות את השינוי. הדבר הזה שהגדיר אותנו, את הטלוויזיה. הייתם יחידים, חלוצים. לחזור לזה כשאתה מבוגר ולהבין את הניואנסים, הייתי ילדה והרבה פעמים הסאטירה חמקה ממני
"לא תמיד הייתה, בא והולך כי אנחנו מאוד אוהבים לעשות מערכוני שטות שלא קשורים לסאטירה האקטואלית היום-יומית ומצד שני הסאטירה שלנו מיוחדת עובדת אנרגטית בצורה שונה ומתחדשת. נורא כיף לעבוד יחד".



וגם לדעת שנהניתי אז והיום מאותם דברים. ומה לגבי היהודים באים? אנחנו צריכים להתכונן לפרובוקציות? אתם מכוונים לשם?
"אנחנו עולים בשבת הקרובה בערב, באמת יש התרגשות גדולה מבחינתנו. עונה חמישית. זה כבוד לערוץ שמפיק אותנו. בקשר לפרובוקציה, אנחנו לא עושים פרובוקציה לשם הפרובוקציה. המערכונים שבאים לעשות פרובוקציה - לא. אבל בפירוש התוכנית עוסקת גם בהיבט ההיסטורי וגם בהיבט היום-יומי בנגעים וחולאים שלנו כחברה, הזנחות שלנו משכבר הימים ואיך אנחנו מצליחים להתמודד איתם ואיזה סוגי אמונה, אפילו לדת שלנו, הרי יש כל כך הרבה דרכים להאמין בדת שלנו וכל כך הרבה פרשנויות שונות ומשונות ואנחנו גם לשם נכנסים אבל להיות פרובוקטיבי לשם הפרובוקטיביות - זו לא המטרה".

אתם לוקחים בחשבון שיכול להיות שיהיה שמח
"בטח אנחנו לוקחים בחשבון כי היו תקדימים, אבל אנחנו עושים את זה באמת מתוך אהבה ומתוך רצון להראות, וזה לפעמים כואב. כואב לפעמים לראות כמה אנחנו לא מושלמים וכמה דברים שחונכנו עליהם הם טיפה אחרת במציאות. נותנים כל מיני פרשנויות למשל יש לנו מערכונים שמדברים על מגוון, על הקונפליקטים בחברה שלנו משחר נעורינו או מתחילת התקומה שלנו פה בארץ הזאת, על קיפוח, על דעות קדומות, על אמונה בדברים שהם לא כל כך חיוביים בוא נאמר במרכאות".

אחת החוויות שלי, זה שאתם מביאים סיפורים מהתנ"ך שאנחנו כאנשים חילוניים בלענו אותם ולא היית הלנו הרבה ביקורת כי היינו ילדים ולמדנו את זה בבית הספר. המשכנו בחיינו ופתאום אתם מביאים את הסיפור
"אנחנו מביאים אותו בזווית עקומה אבל מבוססת על נתונים כתובים. זה לא שממציאים את הכתוב".

ואתה מוצא את עצמך אומר איך לא שאלנו?
"יש צוות כותבים מהמוכשרים ביותר. אם נוגעים בנושאים ההיסטוריים שלנו הם באמת בקיאים בדברים האלה, הם לומדים אותם. אנחנו נהנים לעשות את התוכנית על אף הסיכונים כי לא נעים לקבל הודעות נאצה ואיומים וכאלה".

זה הגיע גם אליך
"בזמנו כן. בוודאי. היה לא נעים".

לא נעים זה בטוח אבל גם מפחיד?
"לרגעים כן"

איומים על החיים?
"בסגנון כזה, של תיזהר לך. אבל הנקודה היא שזה נהפך לכלי פוליטי בשעה שהיא לא תוכנית פוליטית כי כולם לא יוצאים טוב אצלנו בתוכנית. התוכנית היא בפירוש מה שקרה בפעם הקודמת היא נווטה מצרכים פוליטיים של פוליטיקאים ואנשים וציבורים וסתם כי אם היו מסתכלים ורואים".

אף אחד לא קורא את הספר המדובר
"בעיקר לא לועגים לאמונה הדתית, לועגים לפעמים על דרכים מעוותות שאנשים מחליטים בדרך כזו או אחרת להאמין אבל זה בא ממקום אחר".

כשאתה מתראיין ושואלים אותך שאלות פוליטיות-חברתיות אתה מנסה להלך בין הטיפות? כי יש לפעמים תגובות קיצוניות
"כולנו במובן מסוים יודעים, זה כנראה משהו שניתן למנוע אם אנשים לא ילהיטו אנשים אחרים מתוך צרכים שלא לגופו של עניין. בתכל'ס, אני לא מאמין שסאטירה יכולה לשנות את אורחות חיינו, לא קם אדם בגלל תוכנית טלוויזיה ומחליט להתנהג על פי מה שהלעיטו אותו. בד"כ זה הפוך, אנשים לא תופסים נכונה או מנצלים את הבמה הזאת דרך התוכנית למצוא במה. מה שחשוב זה שזו תוכנית לטעמי טובה. לא ראיתי את העונה האחרונה, הקרובה. לא היו לנו הקרנות אז נראה את זה עם הקהל. בהתחלה היינו 5 מבצעים היום אנחנו כבר 7 מבצעים. אנחנו ממש מקווים שזו תהיה עונה טובה ושאנשים יאהבו אותה".