"ג'קאס 4.5", נטפליקס
יש כאלה שייללו מצחוק, יש כאלה שיקיאו. ג'קאס המופרעים חוזרים אחרי עשר שנות שתיקה
ארבע פעמים הייתי צריך להפסיק את שידור הסרט “ג'קאס 4.5" מרוב צחוק ועדיין נותרו 30 דקות עד סופו. זה לא היה סתם צחוק. זה הגיע לדרגה של יללות חסרות שליטה. לא לכל אחד זה יקרה, אני יודע. יש כאלה שירגישו בחילה מול סצינות בסרט, או אפילו יקיאו, כמו אחד מצלמי הסרט שבעצמו הקיא כשצילם סצינה שבה אוכלים המשתתפים נתחי סושי מתוך תחתוניו וקפלי בשרו של גבר שמן מאוד ומזיע ומאוד.
זה, פחות או יותר, מה שקורה בסדרת סרטי ג'קאס, ובסרט האחרון “ג'קאס 4.5", שיצא אחרי עשר שנות שתיקה: חבורת מופרעים שעושה ככל יכולתה להכאיב לעצמה, להגעיל את עצמה ואת הצופים, ובסיוע אלה גם להצחיק. זה עובד, למי ששואל. זה אפשרי. ועוד איך אפשרי.
הדרך הטובה ביותר להסביר למי שאינו בקי בחומר היא לתאר כמה סצינות המופיעות בסדרה: איש צוות ממלא את תחתוניו בשרימפס ויורד לכלוב כרישים. איש צוות מקעקע את חברו במהלך נסיעה בג'יפ דוהר בשטח מסולע. איש צוות דוחף לישבנו מכונית צעצוע והולך לרופא רנטגן המזדעזע מתוצאות הצילום (אגן הירכיים אגב, בחזית ומאחור, משמש כזירת פעלולים חביבה במיוחד על הצוות). איש צוות נכנס להתפנות בשירותים, המתפוצצים כעבור שניות ממטען חומר נפץ שהוטמן בהם, והוא נופל לבור הספיגה. אמו של איש צוות חוזרת מקניות ומוצאת בביתה אליגטור (אמיתי) שהביא לשם בנה האוהב. ואביו של איש צוות בא לבקר את בנו באתר ההסרטה, ננעל בחדר שבו מסתובב חופשי דוב, גם הוא אמיתי למהדרין. ועוד לא נגענו בגועל נפש המטורף האמיתי. איזה תענוג.
לראות או לוותר: לראות. חובה. מופרע שאין דברים כאלה.
"אשתו של הנוסע בזמן", סלקום TV, הוט, יס
הרומן של קלייר נתקל בבעיות: הנרי מדלג כל הזמן במרחבי הזמן. אבל בסוף האהבה מנצחת, וגם הברבורים האינסופיים על אהבה, אהבה, אהבה
קלייר והנרי הם זוג אוהבים, אלא שלסיפור האהבה שלהם מתלווה בעיה מסוימת. הנרי, שלא מרצונו, מדלג במרחבי הזמן. הוא מופיע בגילים שונים של קלייר, מילדות ועד זקנה, כשבעצמו הוא מתבגר או נעשה צעיר יותר, אלא שלמרות הכל שניהם מתגברים על הקשיים והאהבה, הו האהבה, מנצחת.
הסרט מתבסס על הרומן בעל השם הזהה שכתבה הסופרת אודרי ניפנגר, שיצא לאור בשנת 2003 והפך מיד לבסט סלר ומכר מעל מיליון עותקים. וידוי קטן: לא השתגעתי על הספר כשיצא בזמנו, כמו שלא השתגעתי על הפרק הראשון בסדרה ששוחרר לביקורת. יותר מדי דיבורים לטעמי על אהבה ולאו דווקא משום שהלב הפועם בחזי קשה כצור. לפני שמתחילים לפרט בשבחיה של אהבה, לטעמי, צריך קצת בשר טלוויזיוני. קצת תנועה. קצת עלילה. את הברבורים אפשר לשמור לאחר כך.
“אשתו של הנוסע בזמן" סובל מיותר מדי דיבורי אהבה ופחות מדי אפשרויות שמקנה נסיעה בזמן. שינוי קטן במסע, פנייה קלה בצומת לכיוון שונה, נאמר, לפני 20 שנה, יכולה להניע שינויים עצומים ברבות השנים, ואפשרויות העלילה שנפתחות כאן הן עצומות לא פחות. “אשתו של הנוסע בזמן" בוחרת להתעלם מהאפשרויות הללו ונשארת רק בתחומי האהבה, הו האהבה, אהבה, אהבה. ברגעים האלה הרגשתי בעיקר אהבה לשלט הרחוק, ורצון לדלג אם לא בזמן אז לפחות לערוץ אחר.
לראות או לוותר: הפרק הראשון מזכיר מדי את הספר. לוותר.