סבתא רבתא שלי התחתנה באמצעות שידוך. כך היה נהוג במשפחות יהודיות מסורתיות במזרח אירופה. אני חושבת שאם "חתונה ממבט ראשון" תמשיך לייצר לנו רגעי קסם כפי שהיא מצליחה לייצר לאחרונה, בזכות זוגות מרתקים, פסיכולוגים מצוינים ומפיקים ועורכים מוכשרים, לא ירחק היום שעוד ועוד אנשים ירצו להתחתן בשיטת השידוך, שיטה מקובלת ונורמטיבית אצל משפחות חרדיות, גם היום בעידן המודרני.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
כששאלתי את סבתי עליה השלום איך אמא שלה, סבתא רבתא שלי, הרגישה בערב החתונה שלה כאשר פגשה לראשונה את החתן, היא השיבה בעגה היידישאית שלה: "נו שוין, מה רצית שהיא תרגיש? כמובן שהרגישה מוזר, כי פתאום הופיעה בפניה גבר זר, גבוה וארוך כמו שרוך, עם זקן שחור כמו פחם והדבר הראשון שהיא חשבה: 'אוי אברוך'. אבל אחר כך הם התחתנו והולידו ילדים והקימו משפחה יפה".
"ומה עם אהבה"? התעקשתי. והיא ענתה: אחר כך באה גם אהבה ואכפתיות ודאגה אחד לשניה וזהו. מה צריך עוד?
אולי לא נשמע רומנטי במיוחד, אבל ב"חתונה ממבט ראשון", כל זוג חדש שמופיע על המרקע לאחרונה מספק לנו רגעים רומנטיים שעליהם קוראים רק בסיפורים השייכים לז'אנר "הרומן הרומנטי".
אתמול הצטרף לחבורת המשודכים זוג נוסף שכל כך ריגש, שנאלצתי לפתוח חבילת טישו חדשה. שניהם ירושלמים, ואתמול הבנתי מהי אותה איכות ירושלמית עליה מדברים כשמתארים אנשים שנולדו וגדלו בעיר הכי מיוחדת בעולם. עידית מקסימה, רגישה, וצנועה. רפאל הוא בדיוק כפי שהגדיר אותו אחד מחבריו: קצין וג'נטלמן. שלא לדבר שמתחת לכסות המעט מחוספספת שהוא עוטה על עצמו, יש ים של רגשות ועדינות שמאיימים לפרוץ בכל רגע. זיהיתי אפילו כמה טיפות של דמעות חנוקות ועצורות בעיניו, בשעת הטקס. וראיתם איך מיד עם הופעתו, הוא קודם ניגש לאימא של הכלה וחיבק אותה בחום? או הציע להביא לה מים משראה עד כמה היא נרגשת? אין ספק, שלאיש ערגה חזקה למשפחתיות חמה, כפי שתיאר כשהציג את עצמו וצרכיו.
התחילו ברגל ימין - עכשיו הם צולעים
ואם מדברים על עדינות ורגישות, בחזית מאי ומשה הם לא באו אתמול לידי ביטוי. הרומן הזה שהתחיל ברגל ימין, ורק בישר טובות ואידיליה נצחית בין השניים, מתחיל לגמגם ולצלוע, וממש לא בגלל מאי.
לא נעים לי להגיד שאמרתי לכם. אמרתי לכם בטור קודם, שממש לא אהבתי שמאי ניסתה כל העת לרצות את משה, בעוד הוא לא טורח להזיז את ישבנו, לקום ולרצות אותה בחזרה. ואתמול, בסצנת הקניות בחנות כלי הבית, הוא שוב הוכיח שהוא קודם כל מאוהב בעצמו, לפני שהוא פותח את לבו לאהוב מישהי אחרת.
אמנם נחמד מצידו שהוא סוף סוף היה מודע למגרעותיו והבין שהוא גילה חוסר התחשבות מוחלטת במאי, וצרכיה לקנות דברים לפי טעמה שלה, אבל בגדול, אני חושדת שהוא די אגוצנטרי. וגם יותר מדי שכלתני, מחושב ושקול.
אני גם חושדת שהוא קמצן לא קטן. תכונה לא ממש אהודה על נשים. יש לך רק שלושה מזלגות בבית ואתה רוטן שמאי רוצה לקנות סכו"ם חדש? או שהיא רוצה אגרטל לפרחים ואתה שוב רוטן שאין לך מקום בבית לאביזר נוסף? תגיד, אתה לא מתבייש?
שמתם לב שבשיח שהתקיים בין בני הזוג בחנות, המילה "אל", כיכבה בז'רגון של משה? מאי רצתה לקנות מוצר מסוים ומשה מיד קפץ: "אל תקני את זה, לא צריך". מאי רצתה לקנות מוצר אחר, ושוב: "לא לא, אל תקני. אל, אל, אל! אל תעשי כך או אחרת. כאילו, מה נסגר? רק אתה קיים?
מאי קראה את מחשבותיי שצעקו לעברה: "תברחי, כל עוד נפשך בך", והיא ברחה, לקול מחיאות הכפיים שלי.
ההפקה, בחלומות הכי רטובים שלה, לא יכלה לייחל לסצנה מוצלחת יותר מסצינת הבריחה של מאי, סצינה טלוויזיונית, מלהיבה ודרמטית, יותר מכל הסצינות המתקתקות של ירח דבש לאור ירח בקאריביים או איים אחרים.
יחד עם זאת, ייתכן שבתוך תוכו חבויים במשה גם רגישויות אחרות מלבד ההתמקדות רק בעצמו, כי עובדה שהוא מודע לעצמו ומוכן ללמוד איך לתפעל תכונות שחשובות לקיים זוגיות בריאה. אבל כשהוא דואג לציין בפני מאי, על כוס קפה, כפי שעשה בפרק הקודם וגם אתמול, שלו "טוב" ו"הוא בטוב", כלומר, שטוב לו איתה, זה ממש לא מחניף או מעודד, כי הוא שכח לשאול אם גם לה טוב, ואם גם היא "בטוב". פרט קטן אבל כל כך משמעותי.
בקיצור, הולך להיות שמייח ומעניין, יותר מכל העונות הקודמות, ואני מחכה בכיליון עיניים לפרק הבא.