למעלה מארבע שנים חלפו מאז שודרה לאחרונה העונה השלישית של "האחיות המוצלחות שלי", שאם תשאלו אותי הייתה לא פחות מהברקה טלוויזיונית קורעת מצחוק. האמת, הכי רציתי עונה רביעית, וחמישית ושישית, אבל אם צמד הגאונות שעומדות מאחוריה בחרו שלא, מזל שהן המשיכו ליעד הבא – כי הוא צפוי להיות ההתמכרות הבאה שלי.
אמש עלתה לשידור הסדרה החדשה של צמד הכותבות גלית חוגי ונועה ארנברג ובבימויו של גורי אלפי, "מי שמע על חווה ונאווה", ורק על סמך 24 דקות קצרצרות של הפרק הראשון אפשר היה להבין מול מה אנחנו עומדים. אני לא ארבה בהשוואות ליצירת המופת הקודמת שלהן, אך נראה שההומור בהחלט שומר על אותו הקו, ואני אוהבת את זה.
"מי שמע על חווה ונאווה" מספרת על צמד נשים בשם, איך לא, חווה ונאווה, שהכירו אי שם בראשית שנות ה-70 כשהיו חברות בלהקה צבאית. כ-40 שנה חלפו מאותם ימי הזוהר, אך נראה שמה שהיה אי אז נשמר כנקודת השיא של חייהן. כשבעלה של חווה (קרן מור) נפטר מדום לב פתאומי וקומי, נאווה (חנה לסלאו) ממהרת להתייצב לנחם את חברתה הטובה מהעבר, ובצער הן מגלות לאט לאט שהחיים שעברו על כל אחת מהן בנפרד לא היו כפי שפנטזו עליהם יחד בראשית דרכן.
הבדידות של כל אחת מהן, שלא מתמלאת באמצעות ילדיהן (הלא כל כך מוצלחים), מובילה את השתיים לנסות לטפס מחדש אל הפסגה ולהוכיח לעצמן שאף פעם לא מאוחר מדי.
הסדרה החדשה של Yes מתמקדת אמנם בסיפור האישי של כל אחת מהנשים, אך מספרת בעצם את סיפורה של החברה הישראלית. השנים חולפות אך רגעי הגאווה נשארים מאחור. וכשהבחירה של צמד הכותבות להתמקד במין עלילה שכזו, שעשויה להישמע לחלקנו טרגית או מאכזבת, אין דרך טובה יותר להציף אותה מאשר בהומור ציני ואדיש שבוחר להציג את החיים כמצחיקים יותר.
כדי לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו להיכנס לסיפור קצת יותר לעומק, הסדרה נעה בין 1974 להווה. אז אי שם בעברן הרחוק חווה ונאווה (ליאנה עיון וטליה ברטפלד) רוקמות את החברות המיוחדת מהאודישן הראשון שלהן ללהקה, דרך השירות הצבאי ומי יודע מה עוד יעברו בדרך.
העבר במקרה הזה מבסס עבורנו הצופים את העלילה העכשווית ומייצר עבורה בסיס לכל הבדיחות הפרטיות, החוויות שעברו בדרך והסיבה להשתלשלות חייהן.
ועל אף הדמויות הראשיות והמצוינות, בעבר ובהווה, נראה שהסדרה הנוכחית תוליד כמה דמויות משנה אייקוניות חדשות. כמו שעשו בעבר ב"אחיות המוצלחות שלי" עם ליזו, כמו ב"עספור" עשו עם זוטא או כמו ש"מטומטמת" עשו עם לירוי, גם הפעם נראה שעומדים להשתחל ללקסיקון שלנו כמה משפטים שיהפכו לשגורים בשפה הישראלית. וכשחלק מהן מגולמות על ידי זמרים מוכרים שמעולם לא ראינו על המסך, כמו טונה או גימבו ג'יי, אנחנו כבר לא יכולים לחכות לגלות מה צפוי להיות הסאונד הבא שישבור את הטיקטוק.
אבל בואו נחזור לעניינו, "מי שמע על חווה ונאווה" היא לא רק החיוך שהיא מעלה על הפנים, או הסיפור שמאחורי, היא גם עבודה מעולה של תסריט, בימוי, פס קול ועריכה. היא שילוב מעולה של כובד עם קלילות, של צחוק עם צביטה בלב ובעיקר של כל אחד מהצופים בבית שיוכל להשתחל לנעליה של אחת הדמויות.
רק 24 הדקות הראשונות חלפו, ואני כבר מאמינה בה.