סיפורם הנשכח של לוחמי המחתרות אצ"ל ולח"י שגורשו למחנה מעצר מבודד באפריקה בשיאה של מלחמת העולם השנייה, ושהו בו לצד עצירים איטלקים ונאצים, יוצג בסדרה החדשה "קרתגו" מותחן דרמתי פסיכולוגי, בהשראת אירועים אמיתיים. בתאגיד השידור אומרי כי מדובר הפקת ענק שצולמה במחנה מעצר, שהוקם במיוחד עבור הצילומים שנערכו בקולומביה. התסריטאי והבמאי רשף לוי, שכתב יחד עם אחיו ינץ לוי והתסריטאי תומר שני, את הסדרה שוחח עם איריס קול ב-103FM וסיפר על תהליך העבודה והביקורות.

האו"ם ותאגיד השידור מציגים: כך תסלפו את ההיסטוריה | אריה אלדד

"כשאתה עושה סדרה אתה לא יודע איך היא תתקבל, אתה מקווה שיאהבו ושיראו אותה", אמר לוי בפתח דבריו, "עשינו הקרנות מבחן וקיבלנו תגובות טובות. אבל כן, כל מה שאמרו לנו זה היה 'זה לא דומה לשום דבר שעשו בארץ' וחלק אמרו אפילו 'זה לא דומה לשום דבר שעשו בעולם', ויש בזה קצת מן האמת כי זו באמת סדרה שצולמה קצת שונה ממה שעושים אפילו סדרות היום בעולם. כי באמת באמת לקחנו ובנינו בלב הג'ונגלים מחנה שהוא מחנה 'קרתגו' שהוא מחנה אמיתי, ובנינו שם סיפור שהוא מבוסס על ההיסטוריה אבל הוא שונה מההיסטוריה, שהוא הולך למקומות של קולנוע".

הנראות היא מאוד מהודקת, זה נראה מאוד בינלאומי וכנראה שאתה משתעשע איתנו בתוך הטקסטים
"זאת חוויה אחרת מכמה סיבות קודם, כל זה מפגש של כמה יוצרים, אני כתבתי את הסדרה עם תומר שני, שגם כתב איתי את נחמה, ועם אח שלי, שזה שלושה כותבים זה לא רק אני. ויש שמה שם את הנשמה האומנותית שלי וסוג מסוים של הומור שיש לי ודברים כאלה".

"אבל אני אגיד לך משהו מהניסיון שלי, זה קרה גם עם הבורר, כשהבורר עלה השניים-שלושה פרקים הראשונים, אנשים לא הבינו את הטון, הם אמרו 'מה זה הדבר הזה'", הוסיף, "הם לא הצליחו להבין איך במאפיה יש גם סאטירה וגם קצת פרודיה לפעמים והומור שנכנס במצבים של מתח ואלימות מאוד מאוד קשים. והיום אני חושב שרוב האנשים יודעים שהבורר זו שפה שאנשים מאוד מבינים אותה, אנשים מדברים 'בוררית'. עכשיו יש פה בסדרה משהו קצת מהבורר, קצת מנחמה הסדרה שכתבתי יחד עם תומר שני, וזה הכל כאילו התפתחות שלנו כיוצרים כי אנחנו להקה שמנגנת ביחד כי כל אחד מביא מהאישיות שלי, מהנשמה שלו בתוך היצירה".
 
"להתרגל לטון של סדרה לוקח לפעמים קצת זמן, בטח שהיא מיוחדת ולא עשויה ב'שטנץ' של נטפליקס, שהיא לא כזה סדרת נטפליקס קלאסית. וברגע שמתרגלים אז מתמכרים, ואני מקווה שזה יקרה לכמה שיותר אנשים, אני יודע שזה יקרה לחלק אבל אני מקווה שזה יקרה לכולם".
 
מי זו השחקנית?
"זאתי שחקנית צרפתייה שמשחקת את הלנה, שקוראים לה קרולינה יורשק, שהיא ממוצא פולני כזה בכלל והיא שחקנית נהדרת ומצאנו אותה באודישנים, את כל השחקנים הנהדרים מצאנו באודישנים חוץ מאת פיליפ גלניסטר שהוא כוכב בריטי. ומצאנו כמובן את אורי גוב המהמם, הכוכב של הסדרה, השחקן התותח".

"וגם כמובן הכי הכי באלי להזכיר את יעקב דניאל, כולם מכירים אותו מ'פאודה' ומ'מטומטמת' והוא מגדולי שחקנינו, ענק הענקים ואני כל כך אוהב אותו וכבן אדם זה אחד המפגשים והפכנו להיות אחים בדם, וזה כיף שהוא כל כך טוב בסדרה. ואגב, לא כולם מזהים אותי אז גם אני שם, עליתי גם עשרה קילו כשחקן והדביקו לי גבות כל בוקר, גידלתי זקן".

בסוף השבוע העביר "פרופ' אריה אלדר ביקורת על הסדרה וכתב: "אפילו שקרן כרוני לא היה מספר כי במחנה עצורי המחתרת הוחזקו גם שבויים נאציים, שאיתם נאבקו אבל גם התרועעו, עשו עסקים, ותכננו בריחות משותפות. גם שקרן מובהק לא היה מספר שעצורי אצ"ל ולח"י ניסו לרצוח אלו את אלו".

פרופ אריה אלדד (צילום: ''בית תפילה ישראלי'')
פרופ אריה אלדד (צילום: ''בית תפילה ישראלי'')

יש אנשים שקצת נפגעו שזה לא תואם מציאות באופן מוחלט, מה 'קרתגו' היה במציאות?
"קודם כל אנשים היום נפגעים באחוזים גבוהים מאוד, אני לא זוכר בילדות שלי שגדלתי שאנשים כל כך נעלבו, כולם נפגעים. מישהו כתב שהמזרקים הם מפלסטיק ועוד לא המציאו מזרקים מפלסטיק, עכשיו המזרקים בסדרה הם מזכוכית והם צולמו מזכוכית והבן אדם צריך להחליף משקפיים אבל גם אם הם היו מפלסטיק, מה אתה נעלב? מה אתה מייצג מזרקים? יש לך מפעל לתקופתיות? זו רק סדרה".
 
כשאתה צופה בסדרה, אתה צופה בה בזכוכית מגדלת?
"לא ממש לא, ראיתי עכשיו עם אשתי את העונה השנייה של הלוטוס הלבן ויש שם דברים שתוך כדי צפייה אני לפעמים כזה מסנן 'אהה לא הגיוני כל כך' על הדמות עושה ככה וככה, אבל מיד אני עוצר את עצמי ואומר 'בואנה הבאת את המניאק מחדר העריכה, המניאק שעובד על הסדרה, תשאיר אותו בעבודה עכשיו אתה נהנה, תתפאנן מה קרה'".
 
אין מצב שהיו שם גם יהודים נאצים ופאשיסטים
"היו אבל לא במינונים האלה, אנחנו הגדלנו וגם בשפה אנחנו בחרנו לעשות שפה שהיא מודרנית כי אנחנו עושים סדרה שהיא לא דוקומנטרית. אנחנו עשינו סדרה שאנשים יראו אותה בבית ויעוף להם הראש כי בסופו של דבר כשעבדנו מי שהיה לנו מול העיניים זה המאסטרים הגדולים של הקולנוע, וזו הדת שלנו, לעשות קולנוע, ויוצרי קולנוע וטלוויזיה יבינו מה אני מתכוון. ואתה עובד בזה, אתה לא עושה עכשיו סדרה תיעודית בשום צורה שהיא כי זה גם לא היה מעניין אף אחד, חבל על המאמץ אני לא חושב שאף אחד היה רוצה לעשות סדרה תיעודית כזאתי משוחזרת".

סייעה בעריכת הכתבה: נויה חסון 103FM