בימים בהם הוקמה חברת החדשות של ערוץ 10, נחשבה המהדורה לנשכנית וביקורתית במיוחד כלפי השלטון. בשנים שחלפו, ומאז המיזוג של ערוץ 10 ו"רשת", הכיוון התמתן, ומאז כניסתה של המגישה איילה חסון לערוץ רבים אפילו האשימו אותו ב"אתרוג" שלטון נתניהו.
עם עזיבתה של איילה חסון את המהדורה של ערוץ 13, נראה כי חברת החדשות מסמן קו ברור - ביקורתי ונשכני מתמיד, כשהסלוגן "בלי פייק, יותר חדשות" - מרמז כי חברות החדשות המתחרות פחות מהימנות ממנו. נשאלת השאלה לאן צועדת חברת החדשות והאם היא תהפוך למעוז השמאל הישראלי?
עם עלייתו של ערוץ 14, שבתקופה האחרונה הפך מאפיק נידח לערוץ שעוקף את "כאן 11", נראה כי החדשות בישראל הופכות למקוטלגות מתמיד. האם "מהדורת השבט" כבתה, וכמו בארצות הברית, הימנים יצרכו מעתה את מהדורת "עכשיו 14" (יש שיקראו לה FOX הישראלית), בעוד השמאלנים יידבקו למסך של "חדשות 13" (בנוסח MSNBC)?
"בקריאתם כי אצלם יש פחות פייק ויותר חדשות, מנסים בחדשות 13 לרמוז כי הם מייצגים סיקור חדשותי מסוג אחר, חדשות שיש בהן אמת ואיזון ולא פייק וספין כמו בשאר הערוצים", מכריז אסא שפירא, ראש החוג לפרסום ושיווק, החוג לתקשורת אוניברסיטת תל אביב. "זהו קרב תודעתי אבוד מראש בישראל של היום. למה? כי אם יעשו עבודתם התקשורתית והעיתונאית ויבקרו את השלטון, שזה מה שהם צריכים לעשות, אז הם מיד יקטלגו כשמאלנים ולא מאוזנים. אין אפשרות לייצג אמת בעידן של פוסט אמת. הם יהפכו במהרה למהודרת השבט של המתנגדים לשלטון ותו לא. מי שלא יאהב לשמוע אותם פשוט יזפזפ למהדורה יותר נעימה. כזו שמקדמת את האג'נדות שלו".
"הפיצול בעם ניכר גם בזירה התקשורתית לצערינו", אומרת לימור כרסנטי, אשת תקשורת בעבר ובעלת חברה לניהול מערכות הסברה ויחסי ציבור בהווה. "הקיטלוג הוא נכון - חדשות 13 עם סממנים לנטייה למחנה השמאל, מול חדשות 14 עם סממנים לנטייה למחנה הימין. העלייה המתמדת ברייטינג של ערוץ 14 הובילה לקמפיין הבא של ערוץ 13 ולשינוי מיתוג. בקונספט החדש הם בעצם מנסים להציג קו נקי עם עמדה אובייקטיבית ולהאפיל על המתחרים. האם הצעד הזה יועיל להם? ימים יגידו. התוצאה עומדת במבחן הזמן מול רמת המסרים ואופן הצגתם על המסך. כך או כך מבלי לנקוט צד במפה הפוליטית, על כל חברת תקשורת מוטלת האחריות להביא מידע מדוייק ואותנטי מכל הזוויות, ללא מגמתיות ולשאת בתו אמינות. שאם לא כך תאבד את אמון הציבור".
"הסכנה הברורה היא שאנו מייצרים חברה מפוצלת שאינה מסוגלת עוד לדיאלוג פנימי. כל שבט והאמת שלו", מוסיף שפירא. "אולם יש להבין שזאת אפילו לא הסכנה הכי גדולה, שכן השינוי שמתחולל סביב תפיסת העיתונות ממדווחת מציאות לכלי בהנדסת תודעה מסוכן מאוד לדמוקרטיה. דמוקרטיה בה האזרחים הם הריבון, הם מקבלים מידע על מצב המדינה ומחליטים איך לפעול מול השלטון. איפה הסכנה כיום? חשוב לשים לב שהמאבק המוצלח של הימין בתקשורת שחולל שינוי תפיסתי זה סביב תפיסת העיתונות, הפך את הימין עצמו למעשה לחסין לביקורת אזרחית. כל מהדורת חדשות שלא מהללת את פועלם אלא מבקרת אותו היא מיידית מוגדרת כשמאלנית מטעם שרוצה להפילם. אם אתה תומך בימין אז אין סיבה להקשיב לחדשות שכאלו של שמאלנים. זה כבר מצב מאוד מסוכן לשיח הציבורי ולרעיון של בקרה אזרחית על השלטון, מצב בעייתי שצריך להדאיג את כולנו".
שינוי לטובה?
"דגל ישראל המתנופף בקצה המסך בזמן שידורי החדשות של ערוץ 13 לצד האייקון 13 מסמן שינוי חשוב שמתחולל בערוץ", אומר ד"ר מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ודווקא דוגל בבידול של מהדורת החדשות. "ערוץ 13 (רשת) סופסוף קיבל החלטה אמיצה ונכונה להתבדל משאר הערוצים ולהיות בעל קו ברור, לפחות בשידורי החדשות. זה לקח לו שנים שבהן התחבט אם להיות שונה וייחודי. בעבר דובר על כך שיהיה ערוץ אקטואליה ייחודי. אך זה לא קרה והערוץ נותר דומה מאוד בתכניו לערוץ המתחרה, ערוץ 12, כשהוא נלחם על אותם הצופים עם אותם תכנים (תוכניות ריאליטי דומות, מהדורות חדשות לכאורה ממלכתיות שמבקשות להיות מאוזנות). אך כנראה שהאקלים הטלוויזיוני העכשווי הוא שהוביל, כמעט הכריח, את הערוץ לאזור אומץ ולנקוט ביוזמה. ההתבדלות היא אכן מאוד חשובה כאסטרטגיה ארגונית שנדרשת בתעשייה זו (המכונה במושגי האקדמיה "אסטרטגיית האוקיינוס הכחול") והיא גם נדרשת במצב הפוליטי המשברי שהמדינה נמצאת בו בימים אלה. לא ניתן להישאר אובייקטיביים".
"כנראה שחוסר היכולת של ערוץ 13 במשך תקופה ארוכה מאוד להתמודד מול ערוץ 12 (קשת) על רייטינג במשבצת החדשות", מוסיף אהרוני, "וכעת עם ההתמודדות החדשה שנוצרה לו מול ערוץ 14 ועם עזיבת שני מגישים משמעותיים יחסית בעלי דעות ימניות שהתבטאו גלויות, שרון גל ואיילה חסון, ההחלטה להציג עמדה ברורה – ביקורתית כלפי הממשלה – היא חובה. הערוץ נותר עם עיתונאים ומגישים בעלי שיעור קומה שהם מאוד ביקורתיים כלפי מדיניות הממשלה, כמו רביב דרוקר וברוך קרא, כך שהמהלך שנבחר – להיות ערוץ בעל אג'נדה ביקורתית – הוא גם מתבקש".
"הקו של חדשות ימין מול שמאל, כבר החל לפני הבחירות, כאשר ערוץ 14 הפך אגרסיבי יותר", מוסיפה נועה מזרחי, עורכת תוכן ומבקרת תרבות וטלוויזיה. "מהדורות החדשות של הערוצים 11, 12, 13 רצו להציג עצמן של כל העם, כפי שאגב צריך להיות, וכך תקשורת המיינסטרים הפכה לתקשורת נרמסת. גופי התקשורת ובעיקר החדשות אמורות להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה בכדי להגן על כל שכבות האוכלוסיה. האידיאל להציג גיוון, משהו מאוזן שייתן ייצוג לדעות שונות באוכלוסיה. אך מאז שהתחיל קמפיין הגוועלד של ביבי, ערוץ 14 כבר לא התכסה תחת המעטה של ערוץ תרבותי ויהודי. הוא הפגין נחרצות את דעתו ללא חשש להסתיר תמיכה חד משמעית בצד אחד של המפה והחל גם בביקורת קשה והצגת דוגמאות קשות על כתבים, פאנליסטים וכל מי שדעתו לא תואמת את האג'נדה של הערוץ והעז להופיע בערוצי המיינסטרים".
"לערוצי המיינסטרים לא נותר אלא לבחור בדרך התגובה שלהם לכך. וככל הנראה כל עוד איילה חסון היתה חלק מהערוץ נשמרה איזושהי ממלכתיות או קו אחיד בערוץ", מוסיפה מזרחי. "נראה כי שרון גל ואיילה חסון סימנו את האג'נדה שלהם כברורה ולא היה נוח להמשיך לשדר בערוץ שלטעמם לא מייצג את האג'נדה שלהם. למרות בחירתם לעזוב, אינני חושבת שמגמת העליה בהגנה על הדמוקרטיה מכוונת לשמאל או ימין. אלא מנסה לשמור על קווי הדמוקרטיה שהכרנו עד כה. והרי זהו תפקידה של התקשורת, היא נולדה מתוך הדמוקרטיה אז מן הראוי שתייצג מחאה שבאה להלחם עבורה".
"אין כאן השתקת פיות, ניתן מקום לכולם להתראיין מימין ומשמאל", ממסיכה מזרחי. "בעוד בערוץ 14 בתכנית 'הפטריוטים' ישנו פאנל עם קהל. בפאנל יושב רוב מוחלט מהצד הימני של המפה הפוליטית ועוד פאנליסט אחד במיעוט מהצד השני של המפה המוצג כמי ש"בסדר" לדבר איתו. הקהל מריע ומוחא כפיים רק כאשר אחד הפאנלסטים הימניים משמיע את דעותיו, בדר"כ בצורה נלעגת, בעוד כאשר הפאנליסט היחיד מהצד השני של המפה זוכה לצחוק נלעג ומבזה בדר"כ. ההרגשה היא של זירת אגרוף שבו צד חזק וצד חלש במכוון והצד השני והקהל מעודד את החזק להתנגח בחלש. נראה שמאז קמפיין הבחירות הערוץ פשוט בחר לסמן אנשי תקשורת, צייצנים, פוליטיקאים ואנשי תרבות ואז להתנגח בהם מול סרטונים ערוכים שלא תמיד נשענים על עובדות, בעוד הם אלה שטוענים שערוצי המיינסטרים מונעים מידע אמיתי מהציבור ומביאים כותרות בצורה לד צדדית. בעבר הקרוב "נגד" ביבי והיום זה כבר הפך להיות "נגד" הימנים, או בכלל "נגד" המזרחים, "נגד" החרדים".
"ההיסטוריה התקשורתית הישראלית מלמדת כי אג'נדה פוליטית תמיד הייתה בתקשורת, כבר מאז מיסודה עם העיתונות הכתובה. למפלגות ולתנועות אידיאולוגיות היו עיתונים שהדהדו את האידיאולוגיה שלהם", מוסיף אהרוני. "זה היה ברור לכל וכל אחד בחר מה לצורך בהתאם להשקפת דעתו. אחר כך קמו עיתונים ומהדורות חדשות שלכאורה פנו לכולם, אך הרחשים בציבור היו שיש הטיות. פוליטיקאים שדרשו לפלג ולהסית אחד בשני העבירו את המסר כי התקשורת בכללותה נוקטת עמדה פוליטית אחת מסוימת. בשלב מסוים חזרו עיתונים לבטא עמדה ברורה וחד משמעית, כמו 'ישראל היום' לעומת 'הארץ'. למהלך זה כעת נראה שגם הטלוויזיה המסחרית נכנסת חזק – וכל ערוץ בוחר לו אג'נדה פוליטית, בעד או נגד מדיניות הממשלה. זה כולל גם את ערוץ כאן 11 הלא מסחרי שבחר לאפשר לאיילה חסון לשדר תוכנית חדשותית יומית בעלת אג'נדה מאוד ברורה לצד הממשלה. יש עוד ערוץ אחד שעדיין מבקש להיתפס כנייטרלי (ערוץ 12), אך לדעתי השחקנים הרבים שמעורבים בתחום לא יאפשרו לו להמשיך ולהיתפס ככזה. כעת נותר לראות איך ערוץ 13 ממצב את עצמו גם בתחום שאינו חדשות – האם ישכיל לשנות מדיניות ולהתבדל גם בתוכניות הבידור".
"אולי בסוף תהיה כאן", מסכמת מזרחי, "טלוויזיה מאוזנת ומצוינת ונהפוך למדינה שמשדרת חדשות בשלל גווני האמת. הכי חשוב כאן, מהי באמת האמת? והאם היא יכולה להשאר תמיד אובייקטיבית".