אתמול חזרתי מארוחת שישי ובעודי מתכוננת לשנת הלילה, חיפשתי כהרגלי בטלוויזיה סרט או סדרת דרמה מעניינת בנטפליקס , ואז נזכרתי שבעצם הקלטתי את מהדורת חדשות שישי של דני קושמרו. צפיתי, והרגשתי כאילו אני צופה בסרט הדרמה הכי מרתק, ומרתק עשרת מונים יותר, מכל סדרה בערוצי הסדרות שהטלוויזיה מציעה לנו. רק שלצערי כל התסריט הגאוני, הזה מתרחש פה במדינה שלי.
לאורך כל המהדורה המבריקה , פלטתי כמה וכמה פעמים "וואו".
דני קושמרו, שבעיני מגיש החדשות הטוב ביותר שידעה הטלוויזיה, הגדיל עוד יותר את מעמדו אמש. מבלי מורא ופחד ועם המון חן ואלגנטיות הוא פתח את המהדורה בשאלות המתבקשות לראש הממשלה: ממה אתה מפחד, נתניהו? איך אתה מתראיין לגופי התקשורת בעולם ובאנגלית ולא מדבר אל העם שלך, לאזרחים שבחרו בך ולאלה שלא? איך ראש הממשלה מעדיף להעניק ראיונות לרשתות זרות, אך לא מוצא לנכון, להתראיין לגופי התקשורת הישראליים?
לאורך כל המהדורה, חזרה הכותרת: "ממה אתם מפחדים?". דני קושמרו גם לא פסח על הקולגות בקואליציה" ממה פוחד גלנט, או דיכטר שנזכר מעט מדי ומאוחר מדי לתקוף "בריונים" בקואליציה שרוצים שרק על פיהם יישק דבר? או ממה פוחד הנשיא הרצוג שבתמונתו שהוצגה על המסך, הוא נראה עייף וחלש בדיוק כפי שהתנהל כשהמדינה בוערת? למה הנשיא שאמור לדאוג לאחדות העם, לא מביע דעתו בקול רם וצלול וחותך דברים לכאן או לכאן? שואל קושמרו. השאלה: "ממה אתם פוחדים", נצרבת בתודעה בצורה הכי עוצמתית.
הניגודיות הייתה המוטיב שהודגש אמש במהדורה, הקונטרסט, או הניגודיות החדה והבולטת כל כך, בין מה שהבטיחו המדינאים ה"דגולים" שלנו, לבין מה שקורה בפועל. כמו אותה הבטחה של ראש הממשלה לפני שמונה חודשים רגע אחרי שנבחר, שהוא ידאג ללכד ולאחד את העם , לבין התמונות המזעזעות של שנאת אחים , פילוג ושיסוע ,אנשים נדרסים על ידי סוסים בהפגנות, ועל ידי יהודים אחרים שנוסעים כמו אחרוני המפגעים בכביש, בכוונה לדרוס אחרים שמעזים לחשוב אחרת מהם.
קונטרסט נוסף נרשם כאשר הוצגו הצהרות של אנשי הימין המתון, שנעלמו בחודשים האחרונים כאילו בלעה אותם האדמה, וכעת יוצאים מהמחילות כמו עכברים ומייצרים עאלק מרד בליכוד. אני מדברת על ההצהרות המגוחכות של דיכטר ויולי אדלשטיין והשר גלנט, שמתנגדים לרוץ עם ההפיכה המשטרית אחוזי אמוק כמו חבריהם לקואליציה, והם קשובים לרחשי חצי עם שנלחם על הדמוקרטיה בכל רחבי הארץ, ושואפים להגיע להסכמות עם אותו ציבור, אך בפועל, הצביעו למען ביטול עילת הסבירות, למרות כל הציוצים וההצהרות שלהם. כלומר, דה פקטו, הם פועלים הפוך ממה שהם מאמינים. ועכשיו? דווקא עכשיו אחרי שהחקיקה עברה ובין היתר בגלל הצבעתם, הם נזכרים להשמיע את קולם
קונטרסט נוסף הוא כמובן הדברים שאומר ראש הממשלה לרשתות זרות מחד, ומה שהוא עושה בפועל מאידך, כמו ההבטחות השקריות שהעניק נתניהו למנכל דירוג האשראי מודיס על הסכמה רחבה לחקיקה, או לנשיא ביידן. ואיך אפשר להנהיג מדינה מצד אחד, ומצד שני, לא לתת לה דין וחשבון ולהציג את עמדותיך וכוונותיך האמיתיות לגבי עתידה? האם אתה לא חייב לנו הסברים? והאם אתה לא ראש הממשלה של כולם כפי שהצהרת, שאמור לשמש כאבא שמגן על ילדיו ובשעת מצוקתם רוצה להרגיעם ולנחמם?
גיא פלג סיכם את ראיונותיו של נתניהו: "ראש הממשלה מטעה ומוליך שולל ולא בפעם הראשונה, לא רק את הציבור הישראלי גם ציבורים זרים".
גיא פלג, אחד הפאנליסטים הכי חריפים, מדויקים והכי חד משמעיים וברורים שיש לנו, שבמקרים רבים אומר על המרקע את כל הלך רוחי, נתן אמש ביטוי לכל הניגודיות הצועקת והמקוממת הזאת, בין הנאמר, ובין הנעשה בשטח. אותו גיא פלג, שיודע, תמיד, אבל תמיד, להכות על המסמר ישר על ראשו, כפי שאומר מטבע הלשון האנגלי: "to hit the nail on its head", ואני תמיד מקשיבה לדבריו בשקיקה. פלג העלה לכותרות את האמירה הכי חמורה שנאמרה על ידי ראש ממשלה בישראל, כי הוא לא מתחייב לכבד את פסקת בג"צ, ותיאר זאת במשפט מבריק - "הטירוף נעשה אצלנו מנורמל". זה אבסורד, אבל במציאות האבסורדית בה אנו נמצאים בימים אלה, מי מתייחס לעוד אמירה מטורללת של מנהיג המדינה? "זאת האמירה הכי חמורה של ראש ממשלה בישראל אי פעם", אמר פלג.
המפגינים מכל גווני הקשת החברתית, בעיניי הם גיבורי האומה בתקופה קשה זו, בזכותם רוחי לא נופלת. ואם בטלוויזיה עסקינן, העוסקים במלאכת מהדורת חדשות 12, מצטרפים לגיבורים האלה, ואני מתמקדת בדני קושמרו וגיא פלא, שהפכו בעיניי ממגישי חדשות לגיבורים טלוויזיוניים. הצגת המציאות כפי שהוצגה אמש על ידי השניים, בסגנון ומהזווית שהוצגה, גרמה לי מבחינה מטאפורית, ללקק את האצבעות, מהנאת הצפייה בהם.
רק חבל מאד, וזאת הנקודה המרכזית הכי חשובה ומשמעותית, חבל שאותה מציאות שהוצגה בחדשות אמש, היא כל כך קודרת ומייאשת, ומתרחשת כאן, אצלנו, בארץ הקטנטונת שלנו שלמדנו לאהוב על כל מגרעותיה ומעלותיה ובמשך שנים הייתה אור לגויים בכל כך הרבה תחומי עשייה, והיום זוכה מהם לכתף קרה, ונקווה שלא תהפוך עם הזמן למוקצה מחמת המיאוס, בעיקר בעיני ארה"ב, הידידה הגדולה מכולם.