תגידו מזל טוב, זה סוף סוף קרה: מור ושניר עשו הגיעו לנקודת שובר השוויון שקירבה אותם, והם בסך הכל היו צריכים להזמין מאתיים חברים מצד החתן ולהשאיר את כל הבלגן ליום שלמחרת. כולל משהו שנראה כמו קצפת מחוץ למקרר. נחזור רגע אחורה. גם אתמול (שני), עת שידור פרק נוסף של חתונה ממבט ראשון, המתיחות הורגשה ביתר שאת בבית של הזוג החדש קמעה. באורח פלא, כששניר ראה איך מור מסתדרת עם חבריו, הקליק הזה שהוא כל כך ייחל לו קרה מבלי שהתכוון. מה כן יכול להוות מכשול בכל הנוגע ליחסים הטריים? אי יכולתו, לפחות על פי הניבט מהמסך, לזוז מאורחות חייו עד כה. וכן, אני מדברת על הפיל שבחדר – מכונת הכביסה וחלוקת הבגדים למעלות.
בואו נשים בצד את העובדה שלא היה לי מושג שיש הבדל בין כביסה ב־30 מעלות לבין עשר מעלות יותר. ההסברים החוזרים ונשנים למור, העקיצות הקטנות, הקיטורים על אופן מיון הבגדים שלה, עניין כל כך פעוט במונחי זוגיות, הפכו לחלק אינטגרלי מהשיח ביניהם, לפחות לפני ארוחת הערב המדוברת.
מרכיב חשוב בלגרום לאדם שלצדך להרגיש בבית הוא לשחרר קצת את המושכות, לאפשר לעוד שגרת חיים להיכנס לדירה. התעקשות כזו, גם אם היא סמויה, על מנהג שכל פעם יקבל שם אחר, יקשה על מור עוד יותר להוציא את עצמה באמת, כפי שסיפרה לחברתה בפיקניק לצד שניר. אפשר לכבס בטמפרטורה אחת, אפשר לזוז הצידה מאזור הנוחות. מומלץ.
ושוב הגענו לעינב ורז, שהחליטו לפלפל מעט את היחסים הזוגיים החביבים למדי, ויצאו לדייט. אתם יודעים, דייט אמיתי כזה, שמגיעים אליו לבד ועורכים בתחילתו שיחת חולין קצרה ומביכה. זה היה שובה לב בצורה בלתי רגילה. היכולת המופלאה להשתמש בהומור הופכת גם את המצב הדחוק ביותר לסימפטי, והם עושים זאת מצוין. אם תהיתם מי ליווה את מי הביתה, זה היה הדדי ומקרי בהחלט.
אל דאגה, לא שכחתי, את הפרק של אתמול סיימנו ברגשות מעורבים. מצד אחד רון וטל, שהגיחו לכמה רגעים, הוכיחו שלא משנה מה, הם פשוט יודעים להסתדר. קצת כמו אנשים מבוגרים כאלה שהבסיס שלהם חזק ויציב, רק שהיכרותם אפילו לא נמשכת חודש נכון לזמני השידור. האופטימיות בשיאה, מי ייתן ועניין הדירה והמרחק הפיזי יעברו על מי מנוחות, יש יותר מדי על הפרק. תרתי משמע.
דיאלוג מול קהל
ומה ראינו בצד השני, שהותרתי עלום? את רונן ורותם, שערב עם חברות הפך לריב מולן, התפצלות לחדרים, שוב מולן, ומילים שרותם אמרה ולא יכולות להיאמר בין כל אדם שיש לו חיבה לזה שמולו. אני יודעת, לא שופטים, ואי אפשר להבין איך זה מרגיש לפתוח את הלב מול מצלמה ועם שלם.
באתה נשימה, רותם ממש לא צריכה להפוך את האורחות שהזמינה לקלף משחק באינטראקציה המורכבת בין השניים, רונן לא צריך למצוא את עצמו מצטדק מול נשים שהכיר הרגע, והחברות לא צריכות להתחרט שבאו. נגמר בקולות פיצוצים, ובפיוס בבוקר שלמחרת. לא נותר אלא להאמין. המשך יבוא.