אמש נרשם אחד הימים מורטי העצבים שחווינו בחודש וחצי האחרונים, אחרי שעות ארוכות של המתנה , שבו אתמול בשעות הערב המאוחרות, 13 החטופים הישראלים בפעימה השנייה, מתוכם שמונה ילדים, וחמש נשים. כולנו חזרנו לנשום לרווחה לאחר עיכוב השחרור שלהם שנמשך על פני שעות ארוכות של ציפייה ודריכות שחוו משפחות החטופים, וגם של כל אחד ואחד מאזרחי ישראל שישבו אתמול דבוקים למסכים ולמהדורות החדשות החל משעה ארבע, מועד שתואם לשחרור החטופים, ונדחה בשבע שעות שנראו כמו נצח של תסכול ורגשות מעורבים.
"אין לי מה להוסיף": כשאהוד יערי הימם את דנה וייס בשידור חי | צפו
הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס, לא פסחה גם על מגישי אולפן החדשות אמש, שנאלצים לתפקד בימים אלה במציאות הזויה ומורכבת כשהם בכובע אחד של עיתונאים שצריכים לשמור על מקצועיות ולשדר בקור רוח את האירועים, ובכובע האחר של אזרחים ובני אדם אנושיים שחווים כמו כולנו טלטלות רגשיות ומנעד רגשות עם עליות ומורדות במסגרת המניפולציות המזוויעות של ארגון הטרור הנפשע, שהצליח לשחק בעצבים הרכים של מגישי האולפן.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
רגע השיא נרשם אמש באולפן חדשות 12 כשאף אחד ממגישי המהדורה לא הצליח לעמוד בפרץ הרגשות, כאשר הגיעו התמונות הראשונות של הילדים בתוך הרכב של ה"צלב האדום". התמונה של הילדה הקטנה בת ה-3, יהל שהם, שיושבת שם מפוחדת ומכווצת בסוף הרכב עם רגליה הקטנות שלא מגיעות לקצה המושב, שברה את ירון אברהם ודנה ויס שכינתה את התמונה: "ילדה בתוך מיניבוס". ויס לא יכלה לשמור יותר על איפוק וקור רוח ודמעות זלגו מעיניה. בקול שבור וחנוק ירון אברהם תהה מה עבר על הפצפונת הזאת בשבי, מה היא אכלה, האם מישהו ניגש אליה כשבכתה. תמונה נוספת שוברת לב שחנקה את גרונו הייתה של הילדה שאמה נפטרה ממחלה לפני זמן מה, ואביה שסוף סוף זכה לראותה בחיים ולעטפה חזק בזרועותיו ביחד עם הדובי שהיא אחזה בו קרוב לליבה.
ירון אברהם גם לא הצליח להסתיר כעס עצור בתוכו ותמיהה על שלושת שרי "עוצמה יהודית" - איתמר בן גביר, יצחק וסרלאוף ועמיחי אליהו, שהיו בכלל מסוגלים בחוסר רגישות להצביע נגד עסקת השבויים.
נראה כי גם הכתב הצבאי ניר דבורי שמשדר תמיד רוגע ושלווה, איבד את הסנטר שלו כשרתח מזעם כמו שמעולם לא זכינו לראות אותו.
זאת הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שניר דבורי שמשדר תמיד בנונשלנטיות וברוגע, לא הצליח להסתיר את זעמו והיה נראה מתוח ועצבני, והסתמן כמי שעוד רגע עומד "לשבור את השולחן". דבורי ביקר את הרפיסות שמשדר קבינט המלחמה ותהה בקול איך ייתכן שהגענו היום למצב שאנחנו מובלים על ידי חמאס, במקום שנוביל ונקבע בעצמנו את התנאים ומי ישוחרר, והמסקנה היא שאם זה המצב, אז כנראה שהארגון הרצחני עדיין לא קיבל מכה ניצחת ומכרעת . הוא גם זעם על כל הגורמים הביטחוניים שקיבלו התראה הרבה לפני ה-7 באוקטובר, ובין המתריעים, הייתה אותה נגדת מ-8200 שדיווחה למפקדיה על מתקפה ממוקדת שצפויה לצאת בליל הסדר ובסדר היררכי כשזה הגיע לראש אמ"ן הוא ביטל את הדברים שלא הגיעו לאוזנם של הדרגים המדיניים.
דפנה ליאל בעוצמות של אישה שהתנתקה מכובעה כעיתונאית, זעקה על השקרים והמניפולציות של חמאס שבעטיין מגיעות משפחות החטופים לבתי החולים לחכות ליקיריהם שעוד מעט יפלו לזרועותיהם, וברגע האחרון ברוב תסכולם וייאושם מגלים שהמפגש איתם אולי לא יצא לפועל.
ואוהד חמו שעורר סערה וזכה ללא מעט ביקורות כשטעה ודיווח כי ישראל הפציצה את בית החולים ולא חמאס, נראה שכבר איבד את זה לגמרי ותקף את חמאס בחמת זעם, כשהוא מסביר על הספינים של ארגון הטרור. חמו שיודע לשמור על קשרים אפילו עם גורמים עוינים על מנת לדלות מהם מידע, ובדרך כלל נמנע מביקורת קשה כלפיהם, על מנת להמשיך ולשמר את אותם קשרים, יצא מגדרו וכינה את החמאס "ארגון סדיסטי", כאילו כל האיפוק והריסון שהפגין בכל התקופה , נסדק ונשבר והוא היה נשמע כמי שרצה לסגור חשבון אישי עם הארגון השטני ועל כל מעלליו.