חנוכה כבר כאן. חנוכה שלא דומה לאף חנוכה שהכרנו, חווינו, או שמענו עליו. הלב עדיין כואב, גם כשמדליקים נרות ושרים שירי חג, ובטח כשאוכלים סופגנייה ומקווים שנפלנו על הטרייה ביותר בארגז. אני יודעת, קשה להחזיק את כל הרגשות הללו יחד ולהסביר לעצמנו שיש מקום גם לעצב וגם לשמחה, אבל זה לחלוטין אפשרי. בדיוק כמו להצטייד בלביבה ולפצוח בבינג' חנוכה. חג שמח, למרות הכל.
פריבילגים | High Tides
המילה פריבילגים הפכה בשנתיים האחרונות, במיוחד בישראל, למן מילת גנאי שלא מייצגת כלום. במקרה של הסדרה שלפנינו, נדמה שהכינוי הנ"ל הוא המסר המרכזי הזועק ממנה, אבל היא עדיין מוצלחת למדי.
קצת כמו שהשם ודאי סימן עבורכם, לאורך העונה הראשונה שעלתה לאחרונה לנטפליקס תמצאו קבוצת חברים ממעמד חברתי גבוה, שחרף היעדר העול הכלכלי מתמודדת עם לא מעט מאתגרי גיל ההתבגרות. וכמו שאנחנו זוכרים את השנים הללו, זה לא תמיד מרגיש כמו בינג' שלו על הספה.
בקיצור, בדרמה הבלגית הניצבת לפתחנו תיזכרו שוב במתח הזה בין אהבה לציפיות חברתיות, על רקע הדרישה להפוך למבוגרים מבלי שניתנו לאף אחד מאיתנו מספיק כלים כדי לעשות זאת. נו טוב, צרת רבים חצי נחמה.
משפחה כמעט נורמלית | A Nearly Normal Family
משפחת סנדל הייתה עוד משפחה סטנדרטית. בלי שום התראה מוקדמת, עוברת סטלה בת ה־19 אירוע טראומתי, והוא בתורו מכניס את כל המשפחה לרכבת שדים. השדים הללו, שהגיעו במערכה הראשונה, מחכים שם גם ארבע שנים אחרי, בדיוק כשתפנית מפתיעה מגיחה מהצללים.
אני יודעת, לאף אחד מאיתנו לא חסר מקום בשק הדאגות בימים אלה. ההפך הוא הנכון. 'משפחה כמעט נורמלית' אמנם מבהירה שלפעמים הזמן ממש לא מקל על הכאב, אבל גם מראה איך ניתן לקחת את גורלך בידך ולהתאחד גם בסיטואציות בלתי נתפסות.
סתם עוד חג מולד | Christmas as Usual
בואו נחליף אווירה. הכירו את תיאה וג'שאן, מאורסים טריים, שמחליטים באומץ להתמודד עם אחד האתגרים המורכבים ביותר עבור זוגות צעירים רבתי, או זוגות בכלל: ארוחת חג משפחתית. על כל המשתמע מכך.
כשתיאה תשוב לבית הוריה עם ג'שאן רגע לפני החג ,היא תגלה את מה שידעה גם לפני - שהבדלי תרבויות הופכים מורגשים הרבה יותר במהלך החגים, בייחוד כשמדובר במסורת הנורווגית אל מול מקבילתה ההודית.
אם אודה על האמת, מדובר בקומדיה שאינה שונה מאוד מסרטי חג המולד האחרים המונחים על המדף, אבל היא הרבה פחות אמריקאית מן המקובל ומעט יותר מוקצנת, שתי עובדות שרק מוסיפות לאווירת הקריסמס החגיגית משהו.
קרוקודיל לייל | Lyle, Lyle, Crocodile
אזהרה: לפניכם סרט משונה לכל הדעות. הוא גם קומדיה, גם מיוזיקל, גם אקשן עם בני אדם אמיתיים ובמחציתו אפילו אנימציה. כן, הכל ביחד. וכאילו זה לא מספיק, במרכז כל הצרמוניה הזאת ניצב תנין אחד שמצליח לגנוב את ההצגה.
התנין, לייל שמו, מתגורר בעליית הגג של משפחת פרים, עוד מתקופת הדיירים הקודמים בבית. כשג'וש, שחווה קשיי הסתגלות לבית החדש, מגלה שהוא צריך לחלוק את ביתו גם עם תנין מוזיקלי במיוחד, הם הופכים לחברים בשנייה. אם תזהו מעט מן הקולות זה ממש לא מקרי - הזמר שון מנדס מדבב את ליל, ואילו לא פחות מחאווייר ברדם הוא הבעלים של לייל, שמתגלה במהלך הסרט.
אין מה לומר, 106 הדקות הללו הן אושר צרוף וטהור, שמלמד חברות מהי, ומזכיר לכולנו שמשפחה לחלוטין לא נבחנת רק בקרבת דם. סרט לכל המשפחה, אבל בינינו, הילדים הם רק תירוץ.
שומרי העיר | Blood Coast
בדרך כלל, אני מקפידה לשמור חסד נעורים לסרטים ולסדרות צרפתיות. הסיבה לכך פשוטה: רוב רובם של המוצרים הטלוויזיוניים והקולנועיים המגיעים ממולדת הבגט אכן מצוינים, לצד העובדה שהשפה הצרפתית מצליחה לשפר גם רגעים שהשתיקה יפה להם.
כשציפיתי בשומרי העיר הנחתי שלפניי תרחיש דומה, ושאפגוש עוד סדרת פעולה דרמטית ומלאת תהפוכות. בפועל גיליתי מותחן קלאסי מדי על סוחר סמים, אולי אפילו בנאלי אם תרצו. במרכז הסיפור ניצב לייס, מפקד משטרה חסר מעצורים, שצריך, לצד הצוות שלו, לקבל מגויסת טרייה לשירות. כל זה קורה על רקע ניסיונותיו של סוחר סמים להשתלט על מרסיי ונגזרותיה.
העלילה כן הייתה יכולה לגדול למימדים לא רעים עם התקדמות הסדרה, אך במקום - נותרה באותו מקום נישתי של דרמת מרדפים. קורה.
