אחרי זמן במה מפואר, הופעות מלאות ואהבת הקהל, איך זה להשתתף בפורמט טלוויזיוני?
"זה מרגש וכיף, מכיוון שאני מאוד מאמין בפורמט הזה, הוא משלב בצורה מגניבה את שני העולמות של עולם הבמה והסטנדאפ לצד העולם הוויזואלי של הטלוויזיה. התוכנית הזאת מאפשרת לעשות דברים מצחיקים שלא ראיתי לפני כן על המסך. ועצם העבודה עליו מאתגרת אותי".
מה ייחודי בפורמט? לאילו קהלים הוא פונה? ומה ייחודי בהפקה שלו?
"הפורמט פונה לכל המשפחה, ויש חיבור מיוחד בין עולם הבמה והרעיונות שיש לסטנדאפיסט במוח לבין הטלוויזיה שבה רואים מערכון עם דמויות וניצבים שעושים לפיסטינג למה שנאמר במופע. ההמחזה של הסטנדאפ ממש מסקרנת אותי, זה יצירתי ומאתגר, ובעיקר יאפשר לי לייצר קולות ודמויות שישגעו את הניצבים וזה יכול להיראות מצחיק".
מה ההומור שלך מוסיף לתרבות ולבידור בישראל?
"אחד הדברים שאני מקפיד מבחינתי ברמה האישית זה לעשות סטנדאפ שהוא נקי מבלי פוגע ברגשות של אחרים, לא מרגיש צורך לשחוט פרות קדושות או לפגוע ברגשות של בני אדם כדי להצחיק".
מה היעד הבא שלך בקריירה?
"היעד המרכזי הוא להמשיך להתפתח. אני רוצה כל הזמן להתקדם, לומד תסריטאות, לומד משחק, בכל בוקר אני חושב על הריגוש המצחיק הבא. להמשיך את הגישה הזאת. היעד המרכזי בעיני הוא להמשיך להנות מהדרך. אם יש את זה, יגיעו עוד דברים טובים".
במערכונים שלך רואים שאמא היא אחת ממקורות ההשראה שלך , איך היא מרגישה עם ההשפעה על המערכונים?
"אמא זה הכל, בעיני זה לא רק שהיא מצחיקה, היא פשוט יודעת לקחת בקלות כל דבר ולצחוק על כל דבר, וזאת גם הגישה לחיים עצמם - לצחוק עליהם, לכן דווקא במערכונים עליה אני בעצם מודה לה, אני משקף איך הגישה שלה לחיים היא הגישה המנצחת. זה המוטו שלה - לצחוק על החיים. היא מגיעה להמון הופעות ובכל פעם היא נהנית כאילו שהיא בפעם הראשונה".
איך זה ליצור הומור בזמן חרבות ברזל?
"יותר חשוב מאי פעם. כי עכשיו אנחנו במצב שאנחנו נלחמים על החיים שלנו וצריך להיות בהתגברות כל הזמן. בהתגברות עם עצמנו, בהתגברות עם המציאות, להרים את מי שסביבנו, לכן ההומור היום הוא כלי חשוב להתגברות. היום לפני הופעות אני מרגיש חשיבות אדירה יותר מאשר בעבר כי אני יודע שיש אנשים שנמצאים בקהל וכמעט שכל אחד מהאנשים עבר משהו לא רגיל. המופע היום עוזר מאד להרים אנשים וזאת אחריות. אני גם רואה איך ניגשים אליי אחרי הופעות היום, וזה שונה מבעבר, זה יותר רגשי, יותר עמוק, כל אחד שניגש משתף אותי על מה שהוא עבר בתקופה הזאת וכל אחד עבר משהו. לכן מדהים לראות איך הצחוק גם עוזר להיות בהתגברות , וגם מחבר , ומאפשר להביע פרץ רגשות , גם של כאב, גם של צחוק גם זיכרון, גם משהו קטן להיאחז בו. הסטנדאפ הפך להיות עוד כלי שעוזר לטפל וזה כלי חשוב היום".
יש נושאים שלא תצחק עליהם לעולם? מהם הקווים האדומים שלך?
"אין לי את הדחף לשחוט פרות קדושות בשביל להצחיק, לא מרגיש צורך לזרות חול בעיניים של אנשים, כי מבחינתי אפשר להצחיק בלי לפגוע ברגשות של אחרים".
לסיום, אם לא היית סטנדאפיסט – מה היית?
"האמת לא הייתה אופציה אחרת. זה פשוט היה שם עוד מהגן, מהרגע שאני מחקה את הגננת ועד לחיקויים של מורים ומפקדים בצבא. ניסיתי לברוח מהמצחיק, כי בעבר הרחוק זה לא היה מרגיש כמו מקצוע רציני , אבל זה היה חזק ממני וזה פשוט התפתח, עד שבסוף חיבקתי את זה המקצוע".