לרגל יום הולדתו ה־70 של ג'רי סיינפלד מספרים סטנדאפיסטים ישראלים על ג'רי “שלהם", מנסים להסביר מה הפך אותו לאחד הקומיקאים המצליחים, מגלים מה למדו ממנו ויישמו בקריירה שלהם, וגם מפרגנים לו על התמיכה בישראל.
מחפשים בינג' נטפליקס לחג? אלו הדברים שחייבים לראות
סערת ה"חסרים": ינון מגל הסביר למה התכוון - אבל משהו אחד לא מסתדר
גיל קופטש
"צריך להבדיל בין 'סיינפלד', התוכנית הטלוויזיונית, ובין אישיותו כסטנדאפיסט. התוכנית 'סיינפלד' הייתה פורצת דרך: התסריטים (שנכתבו יחד עם לארי דיוויד) היו מהפכניים גם בנושא שלהם וגם במבנה שלהם כשנושא־העל היה 'כלום'. בניגוד לסיטקום קלאסי, לא הייתה רק עלילה ועלילת משנה כמו שהיה נהוג עד אז, סיינפלד יצר שלוש טבעות סיפוריות שהיו שזורות זו בזו ונתן לכל הדמויות כמעט אותו משקל.
כסטנדאפיסט הוא פחות לטעמי בגלל שהיה מיינסטרים ושאף לרצות את הקהל הרחב, וניכר שחשש ללכת על הקצה, כי להיות 'הילד הרע' זה לא כזה מסחרי ועדיף להיות הילד הטוב המחונך והמחנך ומיליארדר. אבל במה שהוא עשה הוא היה מעולה. יצר בדיחות מדודות ומשויפות כמו נגר־על. רב־אמן, 'מאסטר קרפטס־מן'. ובנוסף, כמובן, ירמיהו שיינפלד שלנו הוא יהודי טוב וגאה, תומך בנו בשעתנו הקשה ואפילו היה קיבוצניק לחודשיים".
דודו ארז
"קומיקאי פורץ דרך בתובנות שלו, בחריצות שלו, בעקשנות, וביצירת הסדרה הכי מצחיקה בטלוויזיה, יחד עם חברו לארי דיוויד. עד היום אין סדרה שמצחיקה אותי כמו 'סיינפלד', מלאה בדיאלוגים חדים כתער, תובנות סטנד־אפ מעולות, שזירת עלילות כמו שלא הייתה לפני כן (ככל שזכור לי), מיזנתרופיה מצחיקה, בדידות משעשעת בעיר הגדולה וכיף. הפרק האהוב עליי הוא ׳הסופ נאצי׳, שעלה על דפוס מוכר: אנשים שרואים את עצמם כאמנים בתחומם עד כדי התעמרות בלקוחות.
אני זוכר שכשהייתי בדיסנילנד הוקרן שם באחד הדוכנים הפיילוט של סיינפלד, וזה לגמרי נסך בי את המוטיבציה לרצות תוכנית משלי (בסופו של דבר זו הייתה התוכנית 'מהדורה מוגבלת' בערוץ ביפ, לא ממש תוכנית שלי, אבל קרוב). אני זוכר שכשראיתי את הסטנד־אפ של סיינפלד הייתי בהלם: אז כן אפשר להצחיק בטירוף בלי להשתטות, רק עם תובנות חדות, פאנצ׳ים וחליפה. זה לגמרי נתן לי מוטיבציה להמשיך במלאכת הסטנד־אפ הסיזיפית והחשובה, לפחות עבורי".
חגית גינזבורג
"הדבר הכי חשוב שלקחתי מסיינפלד היה דווקא מאיזה ראיון, שבו הוא אמר שהופעה של סטנדאפיסט לא אמורה להימשך יותר משעה ורבע. הוא אמר 'אחרי שעה ורבע הם מתים עליך, אחרי שעה ו-40 הם מתעבים אותך'. בתור מישהי שהתחילה לעשות הופעות מלאות רק בשנתיים האחרונות והתעופפה על הבמה לפעמים גם שעתיים, ממש לקחתי את העצה הזו ואני מיישמת אותה בדם, יזע ודמעות.
היום משך ההופעה שלי הוא שעה ו־20 והקהל יוצא מבסוט ולפעמים אפילו אומרים לי שהיו מוכנים להמשיך לשבת עוד שעה בכיף. בזכותו למדתי להשאיר את הקהל עם טעם של עוד. עכשיו נותר רק ליישם את זה על דייטים ואני מסודרת לחיים".
רמי ורד
"הסדרה 'סיינפלד' היא לדעתי הסיטקום הכי טוב שנכתב. הפרק שבו ג'ורג' מתחזה לביולוג ימי ונאלץ להציל לווייתן הוא בית ספר לכתיבת סיטקום. סיינפלד גאון בהבחנות מאוד מדויקות. חבל שראיתי את הסדרה שלו 'קומיקאים במכוניות שותים קפה' כי היא קצת קלקלה לי. הוא יוצא שם מאוד שחצן, נפוח מחשיבות עצמית ודי בלתי נסבל. אבל עדיין, זה סיינפלד. לא ראיתי לפני ואחרי, ועד היום בעצם, סיטקום שיותר הצחיק אותי מ'סיינפלד'. וזה שהוא יהודי זה בונוס".
גיא הוכמן
"אני חושב שסיינפלד הוא לא רק קומיקאי. מעבר לסדרה האייקונית, זה שהוא הגיע זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה לעוטף עזה בתור קומיקאי יהודי משפיע ובתור אדם שכשהוא עושה משהו אז סופרים אותו, זה מעשה שאנחנו חייבים לו עליו. זה מעיד על האישיות המיוחדת שלו.
בשונה מוודי אלן, לארי דיוויד או כל מיני יהודים בהוליווד או בניו יורק שמתכחשים ליהדות שלהם, סיינפלד בא לפה ואומר שהוא יהודי גאה ולא מתבייש בזה וגם אמר בקול צלול וחד: 'תראו מה עשו לעם שלי'. באקט הזה הוא גם אמר 'אני ציוני', ורק על זה אני מעריץ ומוקיר אותו. הוא עשה פה שליחות מבלי להתבייש ומבלי לחשוב מה יגידו ואיך יגידו, וזה מדהים בעיניי, לצד המהפך בקומדיה שהוא עשה עם סדרה שבאמת המציאה ז’אנר שכל הסדרות מאז לקחו ממנו דבר או שניים".
מור חן
"אני מתה על סיינפלד, ראיתי את הסדרה שלו וגם קראתי את הספר שלו. הוא אדם שמהווה השראה גדולה בשבילי. פעם הוא אמר בראיון איתו שיום אחד הוא עבר ליד בניין וראה פועלי בניין ואמר לעצמו: 'בואנ’ה, הם עובדים פה שמונה שעות על פיגומים וסובלים בחום, אז אני לא יכול לעבוד על הסטנד־אפ שלי שמונה שעות ביום? אני לא יכול לשבת במשרד ממוזג ונוח ולעבוד על הסטנד־אפ שלי? אני חייב! אני בר מזל שיש לי את העבודה הזאת וזו הדרך להצליח, לעבוד את השמונה שעות ביום על סטנד־אפ'. זה הדבר שאני הכי זוכרת ממנו וזה נתן לי באמת השראה ענקית בדרך המקצועית שלי".
אורי ברויר
"קטע הסטנד־אפ המוכר ביותר של סיינפלד מדבר על כך שלפי מחקרים, הפחד הגדול ביותר של בני האדם הוא לעמוד לפני קהל. הפחד ממוות הוא רק במקום השני. המוות הוא רק במקום השני! מכאן ממשיך סיינפלד ואומר, 'רוב האנשים, אם יצטרכו להיות בהלוויה, יעדיפו להיות בתוך הקבר, מאשר לשאת את ההספד'. סיינפלד הוא מלך ההומור ההבחנתי - היכולת להאיר בפנס הקומדיה דברים שכולנו מכירים, אך לא עצרנו לרגע לתהות על משמעותם.
הגדולה של סיינפלד היא לקחת את הדברים הקטנים ביותר בחיים ('אין דבר כזה ניקוי יבש, אי אפשר לנקות משהו בלי מים') ולעסוק בהם כבדבר החשוב ביותר או למצוא תמיד את האנלוגיה הכי נכונה ('ראיון עבודה זה כמו דייט, רק עם פחות סיכוי בסוף למצוא את עצמך עירום'). כשהייתי צעיר קיבלתי מתנה מדודה שלי את הספר של ג’רי 'שפת הסימנים של סיינפלד', ספר שגרם לי להבין כי החיים הם ניסיון להישאר שפוי בעולם לא הגיוני. סיינפלד עיצב את הכתיבה שלי עד היום והיווה מקור להשראה. הנה קטע הסטנד־אפ הראשון שכתבתי, הרבה לפני שחשבתי שאעלה על הבמה, קטע שמעולם לא ניסיתי:
מוזר לי המושג הזה ‘ארוחה עסקית’, קצת הגזימו עם העסקית, אני כולה קונה טוסט עם שתייה, אני לא קונה מניות בטבע. נראה לי שהמושג ‘עסקי’ יותר מכוון לאנשים עם חליפות שחותמים על חוזים ולא לאנשים שמנסים לחסוך ארבעה שקלים בנאפיס. עסקי? אפשר לחשוב שאני אומר למלצרית 'אני מתלבט אם לקחת גם תוספת ושתייה, חכי שנייה אני מתקשר לרואה חשבון שלי...'.
לא בטוח שהקטע הזה היה מצחיק קהל ישראלי שמחפש יותר חדות, אבל אולי בכל זאת אנסה אותו בהזדמנות על הבמה. עדיין מעדיף את זה מאשר להיות בקבר".
