באותם רגעים שבהם יצא הפרסום על האמירה האחרונה מעוררת המחלוקת של אומן הסטנד־אפ דייב שאפל מצאתי את עצמי, באופן המקרי ביותר, שוב מריע בצחוק, בצפייה חוזרת בפעם המי יודע כמה, באחד הספיישלים שלו בנטפליקס.
דייב שאפל בסאטרדיי נייט לייב מוכיח שמותר לעשות צחוק גם מיהודים
בספיישל החדש שלו, דייב שאפל משתדל לא לצחוק על יהודים ולהט"בים
אני גרופי מושבע של דייב שאפל. אני משוכנע שהוא גאון נדיר חי. כדי להמחיש אני חושב שלרגעים בהופעות שלו הוא מתקרב לאדם הנסי היחיד בכל העולם שהזדמן לי אי־פעם לראות - מייקל ג'ורדן. לאור זאת אני מאמין שרכשתי את הרשות לתת מעט פירוש להתנהגות ולמילים שיוצאות מפיו.
שאפל עצמו הוא יותר ממספר בדיחות על במה. הוא פרשן סוציולוגי חריף, שתפס את אוזנם של לא מעט מכובדים בציבור האמריקאי. דיוויד לטרמן למשל טס אליו לא מכבר עד אוהיו לשיחה מרתקת בת יותר משעה על הנושאים שבהם הוא עוסק בהומור החכם שלו - אפשר ומומלץ אגב למצוא את המפגש ביניהם בנטפליקס. יש בנושאים שעולים בהופעות של שאפל יחסי שחורים־לבנים, העבדות, להט"ב, וגם, באמת שעל קצה הציפורן, גם יהודים. אין בשאפל הבימתי כל בוז או שנאה. הוא רוחש כבוד ותובע את זכותו לכבוד ולחיים הוגנים של כל אדם המסתובב על הפלנטה הזו.
משכל זה נאמר, אפשר לבדוק את אמירתו האחרונה של שאפל במופע ביום חמישי שעבר באבו דאבי במבט צונן ושקול יותר. שאפל אמר, "ארצות הברית צריכה להילחם באנטישמיות כדי שיהודים יפסיקו להרגיש שהם חייבים את ישראל כמגן לעם היהודי". יהודים, אומר בעצם שאפל, מרגישים שאינם מוגנים מספיק מפני אנטישמיות באמריקה, בעיקר בשל אוזלת ידו של הממשל, ולראיה האירועים האחרונים בקמפוסים. בצר להם הם מפנים מבט ושפע אהדה כלפי ישראל, וזה - מנקודת מבטו של אזרח אמריקאי - פשוט לא פייר. עם כוחם הרב, כך הוא טוען, כופים היהודים על הממשל האמריקאי לבחור תמידית ב"צד היהודי" של המחלוקת, גם כשלפרקים הצדק אינו נמצא בצד היהודי.
למעשה, בעניין זה שאפל אינו שונה בהשקפתו מחלק מאזרחיה של מדינת ישראל, הסבורים בימים האלה שישראל אינה צודקת באופן פעולתה ומונהגת בידי מדינאים שבלשון המעטה שנויים במחלוקת. שאפל באמירתו מתקומם על העובדה שמדינתו נגררת אחר מדינה אחרת, שהאינטרסים שלה שונים מאלו של אמריקה, ובכך הוא צודק לחלוטין. באופן אישי, אם הייתי אמריקאי, כבר מזמן הייתי מראה לישראל המחוצפת, הסוררת, איפה האוזן של הנמלה, וההבדל ביני לבין שאפל הוא רק באופן הניסוח המבריק כרגיל שלו.
שאפל, כאמור, צוחק על כל אחד ועל כולם. אלא שהעולם הזה בימים האלה חסר הומור עצמי וסובלנות כלפי מי שעושה ממנו בדיחה, גם אם היא מצוינת. ככה שיוצא שבמקום מחיאות כפיים שאפל חוטף מטר עגבניות וקריאות בוז.
הלהט"ב מאשימים שהוא הומופוב ושונא טרנסג'נדרים. נשים מאשימות אותו שהוא שוביניסט. יהודים צורחים, בלי להאזין למה שאמר, שהוא אנטישמי. הצעקה הפבלובית שכל ביקורת על ישראל או על תושביה היהודים מבטאת אנטישמיות די יוצאת כבר מכל החורים. זה לא אומר כמובן שהאנטישמיות אינה קיימת - העולם חולה בה, והיא קיימת בענק. זה אוטומט הצרחות שמעצבן. הוא אומנם מספק פרנסה נאה לכותרות באמצעי התקשורת, זה מעניק לשדולות דשנות עניין לעסוק בו, וזה שאין לכך קשר לדייב שאפל חסר משמעות בעיני הצורחים. אלה, אם רק היו חכמים יותר, היו נהנים מהקומדיה שלו ומקבלים את מקלחת הבוץ כשבהחלט מגיע להם.