מאז פטירתו של השר לשעבר דוד לוי, שהלך לעולמו אתמול בגיל 86, השיח ברשת עסק רבות באופן שבו הוצג לוי לאורך השנים בתוכניות הסאטירה. לאורך השנים לוי הוצג בחיקויים שביצע טוביה צפיר, בין היתר בתוכנית "החרצופים", באופן נלעג וכמי שעסוק מאוד בכבודו האישי, וכן נטען כי אופן הצגתו היה נגוע בגזענות כלפי מזרחים. היום (שני) שוחחנו עם היוצר והסאטיריקן הוותיק אפרים סידון, מי שכתב רבים מהמערכונים על לוי ב"חרצופים" ובתוכניות אחרות.

אפרים סידון (צילום: מירי צחי)
אפרים סידון (צילום: מירי צחי)

כתבת המון על דוד לוי, חלק מהמערכונים גם נתפסו כלעג עליו – מה הדברים שזיהית בו לעומת פוליטיקאים אחרים? 
״תראי, ברגע שאתה כותב על דמות אתה נתפס על מאפיין נראה לעין שלו ומקצין אותו. ולא יעזור מה שייחד את דמותו זה הפומפוזיות והשפה המליצית שלו, שהייתה כל כך מאפיינת ושונה מהאופן בו התבטאו השרים והמנהיגים האחרים. כמו שלמשל, המבטא הפולני של שמעון פרס – זה מיד תפס את העין ולכן הרבה פעמים השתמשו בזה״. 

האם מצאת את עצמך בזמן מסוים אומר ״וואי הפעם הגזמתי״? 
״אם את משווה את תוכניות הסאטירה הישראליות לעומת הבריטיות – את תראי כמה שאנחנו עדינים. שם, הם חיקו את מרגרט תאצ׳ר כשהיא הסתובבה עם מעיים כמחרוזת, וגרזן נוטף דם. תארי לך שאנחנו היינו עושים אצלנו ראש ממשלה עם מעיים כמחרוזת? כלומר, הדמוקרטיה אצלם היא כל כך חזקה שהחיקויים הללו לא מערערים את סדר היום״. 

״בסוף, אנחנו נתפסים על סממנים חיצוניים שיעזרו לצופה לזהות. ובמקרה של דוד זה היה הסגנון דיבור שלו. אני חושב שהוא (לוי) היה אחד מהמנהיגים הגדולים והאותנטיים שקמו פה, וחבל שהוא לא התקדם בגלל החברים שלו בליכוד. כנראה הם לא רצו פרענק. אני חושב שמדינת ישראל הייתה נראית אחרת ויותר טוב אם דוד היה ראש הממשלה במקום הנוכחי. לצד החברים שלו בליכוד וכפוליטיקאי אין לך ברירה, ואתה חייב להיתפס על הדבר שהכי בולט לעין ואצלו זה היה הדיבור שלו״. 

יש שאומרים שהחיקויים עליו קצת עשו לו עוול, כלומר הציגו אותו כרודף בצע. מה דעתך על השיח הזה?
״האיש הזה לא נסע במכוניות מפוארות ולא הייתה לו בריכת שחייה, להבדיל מראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. אבל למרות זאת, הוא היה מהודר, ותמיד היה נראה טיפ טופ ודיבר בצורה כל כך גבוהה. אז הכותבים והמציגים נתפסו על זה. זה לא היה לעג לדוד לוי וגם לא לדעות הפוליטיות שלו, אלא לצורה החיצונית שבה קל לתאר אותו נקודה. כמו שנגיד את דמותו של אריק שרון יעשו זולל, כי אין מה לעשות - זו הדמות שלו. כמו שאת הדמויות של יצחק שמיר או שמעון פרס יחקו תמיד עם המבטא הפולני שלהם. כי באותו אופן הציבור מכיר אותו וככה יהיה לו יותר קל לדעת במי אנחנו עוסקים״.