"ביוניים", נטפליקס
אל תצפו בסרט “ביוניים". חבל על הזמן שלכם. זה לא הסרט הגרוע בשדות הנטפליקס, אפשר למצוא בלי מאמץ סרטים גרועים ממנו, אבל יש ב"ביוניים" משהו טורדני שעושה את הצפייה בו לפשוט לא נעימה, אז למה בעצם לסבול?
הסרט מתרחש בעתיד לא רחוק בברזיל, שבו הטכנולוגיה התקדמה ומאפשרת לרפואה להתקין לקטועי גפיים פרוטזות ביוניות, שמגדילות את כוחם פי כמה בספורט וגם בפשע. גם אולימפיאדות ביוניים מתקיימות מעת לעת. שתי אחיות, גבי ומריה, קטועות רגל אחת שזכו לשיפוץ החדש, מתחרות זו בזו באולימפיאדה. גבי היא הבד גירל, מתגרה כל העת באחותה הטובה מריה, ומעליבה אותה. ומריה נעלבת כל הזמן.
כאן, בתוך תסריט שממילא דק יותר מעובי דף נייר, מתהלכת מריה בלי הפסקה עם הבעת צער העולם על כתפיה. קמה בבוקר - עצובה. פוגשת חברים - עצובה. מישהו מחזר אחריה - מריה בדיכי. צאי לרחובות, תרקדי בדיסקוטק, תעשי משהו חיובי עם החיים שלך - נאדה. העצב עמוק מים המלח. אחרי חצי שעה כזאת הצופה בעצמו רוצה לבכות.
מזכיר אחד לאחד את הסרט “אטלס", גם הוא סיינס פיקשן בנטפליקס, ובו אנליסטית מבריקה, שמשחקת אותה לא פחות מג'ניפר לופז, יוצאת ללכוד רובוט סורר ומתוחכם בשם קטלן. גם ב"אטלס" מסתובבת ג'יי לו מסיבה שאינה ברורה לצופה עם הבעת יגון נצחי על פניה, לא מחייכת, לא נחמדה, זה כל כך מוזר, כל כך תלוש - אחותנו, את ג'יי לו! כל העולם משתחווה בפנייך. את נשואה לבן אפלק, יש לכם דירות פאר במנהטן, בבוורלי הילס, מה את מייבבת? בואי אלינו לארץ הקודש לשלושה ימים, תראי מה זה דיכאון.