סדרת דרמת המתח החדשה של כאן 11, ״האמת״, עלתה אמש (שני) לאוויר ולקחה על עצמה משימה לא פשוטה – גם אם לא באופן מוצהר - לפרק מחדש את אחת מפרשות הרצח השנויות במחלוקת במדינה. היוצרת דפנה לוין (״נבלות״, ״בטיפול״, ״אופוריה״), שגם ביימה את הסדרה, חברה לאורית זמיר (״האיש שרצה לדעת הכל״, ״שישו ושמחו״) ויחד יצרו את הסדרה שמנסה לבחון מחדש את מושג האמת. הסיפור מתחקה אחר משפט הרצח המתוקשר ביותר בישראל, של נערה במתנ"ס בראש העין. וביום בו אמורה להינתן ההכרעה הסופית בבית המשפט העליון לאחר 10 שנים, מתרחש באותו המקום רצח נוסף וזהה לחלוטין. המדינה, המשטרה והפרקליטות מחפשים אמת אבסולוטית, אשם או זכאי, וגיבורי הסדרה נאלצים להתמודד עם אמיתות מהעבר שמסרבות להרפות.
כבר בסצנה הפותחת של ״האמת״, הסדרה כמו לוכדת אותנו, הצופות והצופים, במתנ״ס הנטוש בו התרחשה הזוועה. צעדיה של הנערה שמתהלכת בחלל משתלבים בדיוק רב יחד עם הפסקול העוצמתי שיצר ברגישות גל לב (״חמדה״, ״קריוקי״) ומעין נועלים אותנו, יחד איתה, בזירת האירוע. טעימה ראשונית זו מתוך הסדרה יכולה לזקק את האופן בו הרצון האנושי והנואש להתחקות אחר האמת האבסולוטית עמד בראש סדר הבחירות האומנותיות של היוצרות. התמה הזו ניכרת במיוחד על ידי תנועות המצלמה הפולשניות שיכולות לדמות את האובססיה העיקשת לדעת, כמו גם דרך השימוש המעניין בהשתקפויות החושפות רק חלק מהסיפור, ומשחק חוזר בין המתרחש בקדמת הפריים לאחוריו – המגלה כמה התרחשויות במקביל. אבל למרות שניכרת המחשבה המרובה שעומדת מאחורי אותן בחירות אסתטיות, לרגעים הרגשתי כי אותה דרמה מוגשת מעט ״לפרצוף״ של הצופה.
הרגעים המחמיאים יותר של הסדרה דווקא מגיעים בשתיקות של הדמויות, שלא ממהרות להגיע למסקנות. התסריט עצמו מתעסק באופן מורכב בפרשה לא פשוטה ומזעזעת, והניסיון ״לסחוט״ את האפקט הרגשי שמתעורר בעקבות המקרה דווקא גורע מהפשטות והמורכבות של הסיפור. כמו למשל הרגע בו חוקרת הנוער, בגילומה של השחקנית מור דימרי, מגלה על הרצח הנוסף שהתרחש באותו המתנ״ס. פניה האקספרסיביות מצליחות לפרוץ את מסך הטלוויזיה ולהגיע ללב הצופה, ובמקום לתת לי כצופה להשתתק יחד איתה אודות גילוי המחזה הקשה, מגיעה תגובתה הדרמטית והמוקצנת לנוכח המראה. העודפות הזו כמו ניסתה לסמן את עוצמת הזוועה ולמעשה דווקא מנעה ממני להרגיש יחד איתה את הרגע המשתק הזה.
עם זאת, הליהוק הנועז ויוצא הדופן של המלהקת רותי בלום מצליח לספק קולות חדשים ומרעננים למסך. מדובר בתפקיד הראשי הראשון שנושאת על כתפיה דימרי וללא ספק היא מצליחה להיכנס באופן כמעט מופתי לנעליה הגדולות של דמות החוקרת הצעירה. הסדרה השכילה גם לתת זמן מסך לשחקן בני אבני, שעושה חסד עם דמות האסיר שהואשם ברצח הראשון. אבני מביא עמו לדמות האסיר את אותה מורכבות, אמפתיה ואנושיות שמפיגה את החלוקה הגסה בין אשם לזכאי. השחקנית המדהימה אילנית בן יעקב אמנם מקבלת מעט זמן מסך וחבל, משום שברגעים הקצובים בהם מופיעה, בן יעקב מפיחה חיים בדמות הסנגורית ומספקת דרך משחק מדויק שקט, קלילות ובעיקר השתוקקות להופעתה החוזרת בהמשך הסדרה.
להתעסק בתכנים הקשורים ברצח, אבל ואובדן מורכב מתמיד בימים אלה, אך הסדרה מצליחה, למרות הרגעים ה״אובר דרמטיים״ להתעסק בתכנים קשים אלה בתחכום ורגישות, ולא נופלת לניסיון המדבק לרדוף, לחתום, למסגר ולהצביע על אמת אחת.