זיל אחמד הוא שוטר בריטי. בשל טעות בזיהוי הוא נקלע למרדף רגלי אחר נערה, שבמהלכו הוא מתנגש בנער בתחנת רכבת תחתית. הנער צונח אל מסלול הרכבת, שבדיוק חולפת בתחנה, ומאבד את שתי רגליו. עד לרגע הזה הסדרה עובדת, יעילה, אלא שעכשיו מצטרף לעלילה אלמנט מכביד - צערו של אחמד. נפשו אינה מוצאת מנוח. הוא מפסיק לחייך. אפילו דומע פה ושם. כל רכבת שחולפת איפשהו (הוא גר ליד אחת!) מעוררת בקרבו - ובקרב הצופה - את הצער מחדש.
לשם כך מומלץ לצופה להצטייד במכשיר השלט רחוק. מכיוון שהעלילה ממשיכה להתקדם, ועושה זאת לא רע בכלל - בכל פעם שאחמד נזכר שהוא עצוב, לחיצה קצרה על הפאסט פורוורד מסייעת פלאים לאחמד - ולצופה - להתגבר בזריזות על הכאב. כל כך חבל שהפטנט הזה לא יכול לעבוד גם בתחומים אחרים.