שבוע שעבר, כשהיא לבושה חולצה צהובה וסרט חטופים צהוב לראשה, עלתה מאלפת הכלבים הישראלית רוני שגיא לגמר "אמריקה גוט טאלנט" (America’s Got Talent), תוכנית הכישרונות המצליחה בעולם. לצלילי השיר What a Feeling מהסרט "פלאשדאנס" הלהיבו שגיא והכלב שלה, רית׳ם, את ארבעת השופטים, סיימון קאוול, האווי מנדל, היידי קלום וסופיה ורגרה.
היום (שלישי, שעון ארצות הברית) שגיא ורית'ם יתמודדו יחד עם עוד תשעה משתתפים בשלב הגמר, שהזוכה בו ישלשל לכיסו מיליון דולר. "אני לא חושבת שיש היום ישראלי שנמצא איפשהו בעולם ונשפט ב־100% רק על פי מיהו כאדם או על פי המקצוע שלו", אומרת שגיא. "העובדה שאתה ישראלי לפעמים גורמת לאנשים להסתכל עליך פחות לטובה או יותר לטובה. אבל אני כן יודעת להגיד שמה שאני עושה עם רית'ם הוא כל כך מיוחד, שאין לי ספק שגם אנשים שפחות אוהבים את ישראל - אם יש להם קצת מקום בלב לכלבים - הרי שגם אם לא יצביעו לי, יראו את הייחודיות שלנו".
הקרב היה צמוד אבל גיא לרר וערוץ 13 רשמו ניצחון מרשים
כתבת חדשות 13 חשפה את הסוד של לשכת רה"מ - "ונענשה"
החיבור בין שגיא, 32, מאלפת כלבים ומדריכת ריקודים עם כלבים, לרית'ם (בן 3) החל לפני כשנתיים ושבעה חודשים. "חיפשתי במשך שלוש שנים כלב שיתאים לספורט הספציפי הזה, ריקוד עם כלבים, ומצאתי אותו בפולין", היא מספרת. "יש לי בבית כלבים נוספים. מאז ומתמיד היה לי חיבור לכלבים, תמיד גדלתי עם כלבים. ב־2016 התחלתי ללמוד אילוף כלבים ולהיכנס לתחום. החל מ־2019 כבר לא העברתי שיעורים לכלבי בית בכל הנוגע למשמעת בסיסית, אלא התחלתי לעסוק רק בריקודים עם כלבים".
יש לזה בכלל ביקוש בארץ?
"כשהתחלתי לא היה, אבל אמרתי לאנשים: 'בואו תנסו'. לכל הלקוחות שבזמנו העברתי לכלביהם שיעורי אילוף, התחלתי לעשות סדנאות ריקוד. ריקוד עם כלבים זה תחום שמסוף שנות ה־80 התחיל לצמוח בארצות הברית, ברוסיה, באנגליה ובהולנד. בארץ היו אנשים שעסקו בו לפניי, אבל התחום נכנס לתודעה הרבה יותר גבוהה בערך ב־2019־2020, כשאני וגם אנשים נוספים התחלנו ממש לעסוק בכך ולפרסם זאת. ביתר העולם זה תחום מאוד מוכר, יש תחרויות מאוד גדולות, אליפויות עולם, אליפויות אירופה".
איך עלה בכלל הרעיון לגשת לתחרות?
"אף פעם לא הייתי בן אדם של פרסום. לא חיפשתי שיכירו אותי, זה בכלל לא הטיפוס שאני. אבל אחרי 7 באוקטובר נכנסתי, כמו כל המדינה, למעין טראומה, ופשוט התחלתי לשאול את עצמי מה הייתי רוצה שיישאר אחריי בעולם. שאם עכשיו, חס וחלילה הייתי מתה, מה הייתי רוצה שאנשים יזכרו ממני. אני תמיד משתדלת להעביר לתלמידים שלי בארץ ובעולם את הערכים שלי: לכבד את הכלב; לעשות את הדברים מתוך מקום של תקשורת בריאה; שהכלב ייהנה לעשות את הדברים ולא שאחייב אותו בכוח. בנוסף לכך, אמרתי לעצמי שהכלב שלי הוא באמת תופעה בתחום הזה. הוא למשל הכלב הכי צעיר שאי פעם הגיע לגמר אליפות אירופה ובגילו הוא כבר הספיק לאסוף כמה גביעים ולעמוד על פודיום. כל מאמן שפגש אותו הכריז שהוא תופעה".
לכן, מבהירה שגיא, "אחרי 7 באוקטובר החלטתי שאני רוצה להראות זאת בעולם, לחלוק, כי אם מחר יקרה לי משהו - אני רוצה לדעת שהראיתי לעולם את הדבר הכי טוב שאני יודעת לעשות - לרקוד עם הכלב, להעלות חיוכים לאנשים ולהסביר להם שאנחנו יכולים להיות הרבה יותר טובים בזכות התקשורת עם הכלב".
"מביאה משהו ייחודי"
עד שהצליחה להעפיל לגמר של "אמריקה גוט טאלנט" שגיא הייתה צריכה לעבור קודם כל אודישנים, שבהם השתתפו 60 אלף איש ובמסגרתם היא שלחה סרטון שלה עם הכלב, וההפקה החליטה מי מהמועמדים יעבור לשלב הבא ויגיע באופן פיזי לאודישן מול השופטים. בחודש מרץ הגיעה שגיא לאודישנים מול השופטים, בהם השתתפו כ־200 מועמדים. "השופטים היו מאוד נחמדים, מאוד מפרגנים, הבינו שאני מביאה משהו ייחודי", היא אומרת.
היא העפילה לשלב הבא, ממנו עלתה לרבע גמר, ואז לחצי גמר והיום (17 בספטמבר), היא תתמודד בעיר פסדינה שבמחוז לוס אנג'לס בגמר עצמו, שישודר בלייב בארצות הברית. בישראל תוכנית הגמר תשודר בלעדית בסלקום TV ביום שישי הקרוב (20 בספטמבר). התוצאות ישודרו בארצות הברית בלייב ב־24 בספטמבר, ובסמוך למועד זה גם בסלקום TV. הפרס לזוכה הוא כאמור מיליון דולר, ולדבריה גם אופציה למופע בלאס וגאס.
"אני בעיקר חושבת על כך שאפשר לעשות הרבה דברים טובים עם מיליון דולר", היא אומרת. שגיא אוהבת מאוד לרקוד ואוהבת מאוד כלבים ולכן העיסוק הנוכחי שלה הוא מאוד טבעי עבורה. לשאלה איך בונים כוריאוגרפיה לריקוד עם כלב אין תשובה חד־משמעית, לדבריה. "זה משתנה מכלב לכלב ומבן אדם לבן אדם", היא מסבירה.
"הכלב הוא יצור חי בפני עצמו, גם בני האדם שונים זה מזה, וגם החיבור והסנכרון ביניהם משתנים. לכן התשובה היא שזה יכול לקחת בין יומיים לשנה וחצי. רית'ם לומד מיומנויות וצעדים בסיסיים שיכולים לשמש אותנו בריקוד או מיומנויות שיסייעו לו ללמוד תנועות בתוך ריקוד, מגיל חמישה חודשים. למשל, מלעשות סיבוב במקום ועד להרמת רגל קדמית ושימוש בה בצורה זו או אחרת. ככל שרמת הקושי של הריקוד עולה, משתמשים ביותר תנועות וביותר מורכבויות. הכלב עושה רצף של תנועות שאני מבקשת ממנו לעשות תוך כדי שאנחנו רוקדים".
את ההוראות לגבי מה לעשות שגיא נותנת לרית'ם תוך כדי הריקוד עצמו, ואז השאלה היא "מה תהיה מהירות התגובה שלו, כמה מהר הוא מגיב למה שאני אומרת לו, באיזו מהירות הוא מבצע כל תרגיל כדי שאוכל לתכנן זאת יחד עם המוזיקה. ואז נכנס גם המקום של מה אני יכולה לעשות תוך כדי הפעולות שהוא עושה. אני צריכה לתזמן את הסיבוב שלי יחד עם שלו ויחד עם מוזיקה, זה דבר מאוד מורכב. על ריקוד חצי הגמר עבדנו בערך שלושה שבועות. זה מעט מאוד זמן להתכונן לריקוד כזה. ואילו לקראת הגמר היו לי חמישה ימים לבנות את הריקוד, לאמן את רית'ם ולהתאמן איתו".
"לייצר שפה משותפת"
ההתרגשות בחצי הגמר הייתה בשיאה, וכך גם כעת, רגע לפני שלב הגמר, שגיא מאוד מתרגשת. "זה לא רק אני עולה לבמה, זו חוויה אחרת, כי זה לחשוף את האמנות שלי החוצה וגם להיות פגיעה לביקורת", היא מציינת.
איזו ביקורת קיבלת למשל אחרי חצי הגמר?
"רוב הביקורות היו מאוד טובות, אבל היו גם כמה ביקורות בסגנון 'Stop the occupation'".
בתוכנית, היא מבהירה, "יש איזשהו עניין של לא להתעסק בפוליטיקה. רוצים להשאיר את התוכנית קלילה וכיפית לצופים, אבל בתוך הדבר הזה המחשבה שלי הייתה איך כן אפשר להביא את המקום שלי כישראלית, של לתת כבוד לבית שלי ולהשתמש בבמה הזו - שהיא הכי גדולה בעולם מבחינת תחרות כישרונות עם הרבה מאוד סיקור - כדי לתת איזושהי נחת לאנשים בבית. הבחירה לעלות בתלבושת צהובה נעשתה מתוך משבר שהיה לי פה. כשפרסמו בחדשות על ששת החטופים שהוצאו להורג, לקחתי זאת מאוד קשה. הרגשתי חסרת תועלת לחלוטין כי את רואה את כל המדינה כואבת ובוכה ועומדת בהפגנות, ואת לא שם".
החלטת לבטא את ההזדהות שלך דרך הלבוש?
"קודם כל, בראיונות לתקשורת אמרתי שיש פה משהו גדול יותר, זה לא רק לרקוד עם כלב, לעשות כיף ולהעלות חיוך בפני אנשים, אלא זה לזכור שריקוד הוא מקום של תקווה שאמור לאחד אותנו, שמוזיקה מאחדת את העולם. רציתי להעביר מסר של תקווה למשהו יותר טוב ממה שיש לנו כרגע, לא רק בישראל אלא בכל העולם, כי אנחנו לא חיים בעולם הגיוני כל כך. ואז גם עליתי בצהוב כדי לדעת שלפחות תמכתי איכשהו במדינה שלי, שעשיתי משהו כדי להביא את נושא החטופים לקדמת הבמה. רציתי משהו שיסמן את המקום שלי כישראלית. אחותי, סול שגיא, שהיא כוריאוגרפית ובעלת רשת סניפי הסטודיו 'סול אקדמי', סייעה לי להביא את הנושא הזה קדימה בעזרת התלבושת הצהובה - בצורה כזו שמצד אחד נוכל להעביר את המסר ומצד שני ההפקה תצליח לקבל אותו".
המסר אכן עבר?
"ישראלים שצפו בתוכנית ויהודים ברחבי העולם הצליחו להבין את המסר, אבל יש הרבה אנשים ברחבי העולם שלא הבינו עד שלא ציינתי במפורש במסיבת עיתונאים אחרי המופע שאני לובשת צהוב בגלל החטופים".
בסוף ריקוד חצי הגמר, מוסיפה שגיא, "המנחה שאל אותי מה אני רוצה להגיד לאנשים בבית ומה הדבר שאני הכי נהנית ממנו בלרקוד עם רית'ם. עניתי לו שהכי כיף זה לדעת שאנחנו מדברים בשפות שונות לחלוטין אבל למרות זאת אנחנו יכולים לייצר שפה משותפת והרמוניה. הוספתי שאני מקווה שזה יהיה מסר שאנשים ייקחו הלאה באופן כללי לחיים שלנו כבני אדם".
האמנת שתגיעי לגמר?
"יש משהו מאוד שונה בתחרות הזאת לעומת תחרויות אחרות שממוקדות בכלבים. כשאני נמצאת בתחרות עם כלבים, יש דף שיפוט ואני יודעת שאני נמדדת לפי קריטריונים מסוימים ולכן קל לי מאוד לדעת בסוף הריקוד מה הסיכויים שלי, להסתכל על הסרטון ולהבין כמה נקודות יקבל הריקוד על פי למשל קריטריון של דרגת קושי ועוד. פה אין שום אינדיקציה מוקדמת, גם כי מתחרים אנשים מענפים שונים וגם כי מי ששופט אותך החל משלב חצי הגמר הוא רק הקהל בבית. הקהל מחליט אם תעלי לשלב הבא או לא, לכן גם אין לך יכולת לשער מה הסיכויים שלך. את רק יכולה להאמין שהיית מספיק טובה ולקוות שיצביעו לך".
בגמר ישתתפו עשרה מתמודדים מענפים שונים, ביניהם קוסמת, זמר ועוד. "אני היחידה עם כלב", אומרת שגיא ומודה, "קשה מאוד לא לחשוב על הסיכויים, כי אני בעצם מרחק של נאמבר אחד מהאופציה לזכות בתוכנית הזו. זה משהו גדול, מרגש ומלחיץ, אבל אני משתדלת להגיד לעצמי שעצם ההגעה לגמר הוא כבוד. הרי הגיעו רק עשרה אנשים מתוך 60 אלף שניגשו למיונים מכל העולם. להביא את ה'אני מאמין' שלי זה כבר משהו מאוד גדול בפני עצמו. סטטיסטית, יש לי סיכוי של 1:10 לנצח".
לדברי שגיא, מי שיוכל להצביע עבור המשתתפים בגמר הם אנשים שנמצאים בתוך ארצות הברית או כאלה שהם בעלי מספר אמריקאי. "אנחנו משתדלים מאוד לפרסם בקרב אנשים שעוסקים בספורט כלבני שיבקשו מהמקורבים להם להצביע עבורי, אני מבקשת מחברים בארצות הברית לעודד את הקהילות שלהם להצביע", היא מספרת. "גם תלמידים שלי בארץ ובעולם מנסים לסייע. יש פה מוקדים של ישראלים ויהודים שפתחו חמ"לים של הצבעות. זה מקסים, מרגש. הרוח הגבית הזאת נותנת המון עוצמה".