במדינת ישראל לא חסרות ידיעות חדשותיות וחיסולים אחד אחרי השני. היום-יום במציאות הזאת מעניק מספיק חומר לערוצי חדשות לשדר גם 24/7, כפי שהיינו עדים לכך בשבת השחורה. אז איך זה הגיוני שבערוץ 12 לא מוצאים על מה לשדר מלבד לחזור על אותן המנטרות אחת אחרי השנייה? 

תקיפה בלבנון (צילום: רשתות ערביות)
תקיפה בלבנון (צילום: רשתות ערביות)

החל מ-16:00 עמליה דואק שלטה ביד רמה בפאנל מלא גברים ביניהם גם אמיר בר שלום, עמית סגל, יאיר שרקי, ירון אברהם, אוהד חמו, גיא ורון, אדר גיציס ומיני ניצבים בדימוס, בכירים ואזרחים נוספים. דואק תיזזה בין ידיעות על חיסולים בחיזבאללה, נפילות של טילים בצפון המדינה ודיונים על לאן פנינו מועדות מבחינה צבאית ואזרחית.

עמליה דואק שולטת ביד רמה בפאנל גברים (צילום: חדשות 12)
עמליה דואק שולטת ביד רמה בפאנל גברים (צילום: חדשות 12)

אחרי דואק, רפי רשף ממשיך על אותו הקו, בלי שום שינוי. הפלא ופלא גם עודד בן עמי וגדעון אוקו (על תקן המחליף של קרן מרצינו) ממשיכים באותו הקו ובאותה האנרגיה עם אותם חבורת פאנליסטים. ערוץ 12 הפך את החיים הסוערים בישראל לעיתונות משעממת שמצליחה לעיתים להביא לנו פיסות אמת בתוך בליל של מילים מהירות ולא מובנות, שלא נראה שמישהו בכלל מתכוון אליהן. 

אבל ההצגה של ערוץ 12 מצליחה. יש צופים, יש רייטינג, יש קהל שלם של אנשים שהתרגלו לפאנליסטים ולטון האחיד. כי ביחס לערוץ 13, העבודה של 12 היא מצוינת. ערוץ שמחזיק את הקהל שלו חמש שעות רצופות, כשבוי לתוכן שחוזר על עצמו? זאת הצלחה טלוויזיונית וחדשותית. משהו שחדשות 13 לא מצליחים לעשות בעצמם או להעתיק במלוא הכוח מערוץ 12.

בשעה הרביעית לאותו הדיווח, גם אוהד חמו וניר דבורי התעייפו כבר (צילום: חדשות 12)
בשעה הרביעית לאותו הדיווח, גם אוהד חמו וניר דבורי התעייפו כבר (צילום: חדשות 12)

ההבדל בין ערוץ 12 ל-13 הוא לא רק באיכות המגישים, אלא גם באיכות הידיעות. במקרה הטוב, הידיעות נראות מועתקות אחד לאחד מחדשות 12 ובמקרה הרע האייטמים המקוריים הם ניסיון להמציא את עצמם באופן לא ברור ולא אחיד. הרי רביב דרוקר נאלץ לחתוך את כנפיו ושאר המגישים לא מספיק מוכשרים כדי להרים את המקום. הערוץ נשאר רק עם לוסי אהריש והנסיונות שלה להביא לערוץ משהו אותנטי.

הנסיונות של אהריש היו יכולים להצליח אם ערוץ 13 היה אותנטי עד הסוף. אבל בתוך ניסיונות החיקוי, 13 נשארת ללא מעטפת וללא עתיד ברור כשהמינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ׳ התמסמס. 13 יכל ללכת לכיוון הטראש עד הסוף, מה רע? בעוד שרוב הערוצים התחילו אתמול עם משדרים מוקדמים בעקבות התקיפה בלבנון, 13 שידרו כרגיל את תכנית הבידור שלהם והתחילו עם החדשות רק ב-17:00. 

לוסי אהריש המגישה האותנטית היחידה בחדשות 13 (צילום: חדשות 13)
לוסי אהריש המגישה האותנטית היחידה בחדשות 13 (צילום: חדשות 13)

כי אם יש ערוץ שהלך עם הטראש עד הסוף והצליח זה ערוץ 14. החדשות של ערוץ 14 הן לא מדויקות כמו של חדשות 12, אבל הן גם לא קרינג׳יות כמו של ערוץ 13. אני לא משווה את 14 ל-11 כי זה יהיה פשע עבור הקהל האנשים שמאמינים במושג ״טלוויזיה ממלכתית״. 

בשנה האחרונה הצליחו צוות חדשות 14 לטפס במעלה הרייטינג ולכבוש את לבבותיהם של עם ישראל. השאלה שעלתה אצלי כשגיליתי על כך הוא ״למה כאן 11 לא הצליחו אם התכנים שלהם יותר טובים?״ והבנתי שהתשובה היא בגוף השאלה, כי התכנים שלהם יותר טובים. כאן 11 לא משדרת אל הקהל הרחב, היא משדרת לאנשים שאוהבים טלוויזיה ממלכתית ואנשים שזקוקים להוציא קיטור מידי פעם כשמגישה כמו איילה חסון מגיעה ללכלך להם את הפאנל הנקי והנכון שהם כל כך אוהבים, לא שזה הפריע להם כשגאולה אבן סער הייתה שם.

איילה חסון בכאן 11 (צילום: מסך: כאן 11)
איילה חסון בכאן 11 (צילום: מסך: כאן 11)

יהיה קל ומקטין ראש לומר שהקהל של 14 הוא מצד פוליטי מסוים, שמתחבר לסלוגן ״בעזרת השם ביחד ננצח!״, אבל זה לא המצב כאן לחלוטין. כי בין שלל הרצועות בערוצים 11, 12 ו-13 - לא תוכלו למצוא אותנטיות וכנות כמו של ערוץ 14. רצועות החדשות שלהם מתחילות בדיווחים האוביקטיביים שכולנו מקבלים בצורה כזאת או אחרת, אבל הפרשנויות שלהם יותר קלות לאכילה ויותר מכוונות לאדם הממוצע.

השעה שהעברתי מול ריקלין-סג״ל מ-18:00 עד 19:00 הייתה אחת מהשעות הכי כיפיות ומצחיקות שהיו לי מזה זמן רב מול ערוצי החדשות. כן, הם קצת יותר ימניים, אבל זה לא חריג בהרבה משרקי, חסון או סגל בערוצים המתחרים. הדיונים בפאנל בין שרה בק שטוענת כי הסכם עם לבנון הוא לא מטרה ראויה למבצע חיצי הצפון ומולה יושב סג״ל ריאלי וטוען כי חיסול חיזבאללה באופן כליל הוא לא מטרה אפשרית עבור צה״ל. 

שמעון ריקלין ואראל סג״ל מדברים ללב הקהל המיינסטרים (צילום: צילום מסך ערוץ 14)
שמעון ריקלין ואראל סג״ל מדברים ללב הקהל המיינסטרים (צילום: צילום מסך ערוץ 14)

חדשות 14 הצליחו לאגד סביבם פאנל מומחים, כל אחד עם טייטל אחר, כמו ויקטור בן עמי, בכיר שב״כ לשעבר, שהתחיל את דבריו בכך שהוא מעוניין לסליחה מהגנרלים והמשיך בכך שיש להתמקד בטוב, אבל ללא זחיחות. השיחה עוברת איכשהו למחלקות היהודיות בשב״כ וחוזרת אל כך שצה״ל צריך להיטיב עם האזרחים הנוצרים בלבנון. 

ההנאה משמעון ריקלין ואראל סג״ל לא מפחידה אותי ולא מאיימת על תפיסת המחשבה שלי, היא כן גורמת לי לאתגר אותה ולהבין למה אני מתנגדת ועם מה אני מסכימה. בניגוד לערוץ 12 שבה התחושה היא שמאכילים אותך בכפית באינפורמציה יחד עם פוזיציה שטמונה עמוק באינפורמציה, שהופכת את כל הצפייה ללא אובייקטיבית ובסוף גם ללא מעניינת. 

החשש הוא לא שחדשות 12 או כאן 11 ייעלמו מהטלוויזיה. אלא שערוץ 14 ישתה את כל הצופים של חדשות 13. אותם צופים שיכולים ללכת עם אהריש, שהלכו גם עם חסון וככל הנראה שלא תהיה להם בעיה עם ריקלין. לצופי ערוץ 13 אין ציפיות גבוהות, אבל הם רוצים יותר אקשן ואותנטיות באולפנים, מה שיכול להוביל אותם בקלות להעביר ל-14.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (צילום:  חיים גולדברג, פלאש 90)
יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)