עונת NBA חדשה יצאה לדרך, ושוב חוזר הניג'וס. מגישי, פרשני, מאהבי ערוץ הספורט חוזרים לרייר ולהתפלש תחת רגליו של דני אבדיה, "הישראלי שלנו" בליגה הטובה בעולם. סל שהוא קולע – ואין הרבה כאלה – מתקבל בצעקות התרגשות. זריקה שהוא מחטיא – ויש רבות־רבות כאלה – מתקבלת בגניחת שבר שעושה רצון להזעיק אמבולנס למגרש.
אבדיה, מה לעשות, לא מייצר הרבה. מעקב ממוצע בערוץ הספורט של פורטלנד קבוצתו, ובתקשורת המודפסת שנגררת אחרי ההיסטריה בערוץ, מבשר בהתרגשות על יבול שלו במשחק שבו קלע, נגיד, 11 נקודות וקלט חמישה ריבאונדים, מסכם את התוצרת כ"עוד משחק נהדר שלו" בסוף הידיעה מוזכרים כמעט כבדרך אגב כמה שחקנים שוליים שהוסיפו לפורטלנד, נגיד אחד מהם 30 נקודות, והשני 28, אבל דני בוי המצוין, כך על פי הערוץ, בלט ביכולתו בשני צידי המגרש.
לאורך הקריירה שלו מאמנים בארץ וב־NBA לא יודעים לאכול את אבדיה. הוא חכם מאוד, יודע לשגר מסירות מרהיבות לקולגות על המגרש, ומצוין בלא לדעת את מקומו ותפקידו על הפרקט. הפרקט ב־NBA הוא ג'ונגל. אישיות ממוקדת וטורפת היא תנאי הכרחי לנוכחות ממשית ומועילה לקבוצה. מטבעו אבדיה חסר את התכונות הללו. הוא מהוסס, חסר ביטחון, עושה ככל שהוא יכול ללבוש על עצמו את החליפה של האיומים אבל היא תמיד איננה שם. המיזוג איתה ועם אבדיה הוא מלאכותי ואינו אמיתי. זו לא בעיה של שכל, לא של רצון. זה פשוט אין לו.
אז בערוץ הספורט מסבירים – כבר שלוש וחצי שנים – שהקבוצה, המאמן, הקהל, שר החינוך והרב הראשי הראשון לציון עוד זקוקים לזמן כדי ללמוד אותו. באופן אישי אני חושב ששלוש וחצי שנים הן די זמן ללמוד את אבדיה. אבדיה הוא פני התקוות שאינן מתגשמות. אם הייתי ג'נרל מנג'ר בליגה הטובה בעולם, הייתי לוקח את ה־13 מיליון דולר שאבדיה מרוויח לעונה (לא הרבה, אפילו מעט ביחס ל־NBA) ומשקיע אותם בשחקן צעיר אחר, שלבטח יהיה חכם פחות מהישראלי, אבל יקפוץ גבוה וייכנס לסל בכוח ובטיפשות ובלי התלבטויות קורעות לב ומוציאות מהדעת.
ברגעים של אובדן עשתונות ממש מכנים את אבדיה בערוץ הספורט "כוכב ה־NBA". עוד כוכב כזה וכל הגלקסיה קורסת. לברון כוכב. יוקיץ' כוכב. אדוארדס כוכב. דונצ'יץ' כוכב. במערכת השמש הזאת דני אבדיה הוא בקושי שבר לוויין. בפורטלנד, שאליה עבר אבדיה מוושינגטון בתרועות וברעש חצוצרות כאילו נביא ירד אליה משמיים, או שלפחות כך הוצג המעבר בערוץ הספורט, כבר לא לגמרי בטוחים שזכו בפלנטה משובחת. כבר נשמעים דיבורים על הורדת אבדיה מהחמישייה הפותחת לספסל.
הישראליות של אבדיה לא מרגשת אותי. הוא לא בן דוד שלי. אין לי גישה לחשבון הבנק שלו. הצגתו כמי שיצא במכנסי חאקי וכובע טמבל על הראש היישר מ"בעט אלון בעט" היא מופרזת עד כדי גיחוך. אני רק באתי לכאן לראות כדורסל משובח. ומכיוון שמבלבלים לי את המוח, אני משלם לליגת ה־NBA מדי חודש כך וכך דולרים: שייתנו לי כדורסל נטו בלי אגדות אבדיה ובלי בטיח. ועכשיו, אזעקה, אזעקה, אבוי כפל כפליים: גם בן שרף נכנס לתמונה. אוי, אתם, בני התמותה שאין לכם ליג פאס לליגה הטובה בעולם, הכינו את השכל לניפוח כל פעם שאתם מגיעים לשידורי ה־NBA בערוץ הספורט.