הפרק האחרון של "הכוכב הבא" נפתח בביצוע מרשים של דולב מנדלבאום, ילד פלא בן 16 שהותיר רושם עז כבר מהצליל הראשון. הבחירה בשיר הייתה מדויקת, וכשדולב פתח את הפה – לא היה ספק שהוא בדרך לעבור.
ההשוואות ליהונתן מרגי שהשתתף בתוכנית בעונה החמישית והגיע למקום השני צצו מיד, ובצדק: צבע הקול הייחודי שלו והאופן הבוגר שבו הגיש את השיר הזכירו את האודישן האיקוני של מרגי. השופטים לא היססו, ודולב עבר את האודישן פה אחד, כשהוא מסמן את עצמו כהבטחה גדולה בתוכנית.
אחר כך המשכנו למתמודדת אסתר גדג', בעלת סיפור עליה מרגש עם ניחוח צרפתי. היא עלתה מצרפת בעקבות התמודדות עם אנטישמיות והצליחה לגעת בלב של כולנו.
סיפורה האישי, כמו זה של רבים אחרים, חושף את הפער בין איך ישראל נתפסת בעולם לבין מה שבאמת קורה כאן. הביצוע שלה היה מדויק ומרשים, והעלה בי מחשבה – אולי הגיע הזמן לנסות שיר בצרפתית שייצג אותנו? כמובן, מדובר ברעיון מופרך, אבל ההשראה שהיא הביאה בהחלט פתחה צוהר לחלום רגעי על שילוב בין שפות ותרבויות.
ניר עבדו, בן 19, הגיע עם סיפור משפחתי מסקרן – הורים שהתחתנו רק אחרי 31 שנים, לאחר שהביאו לעולם שבעה ילדים. אבל במקום להתמקד בניר ובכישרונו, מנחה התוכנית אסי עזר כיוון את הזרקור אל הסיפור הייחודי של המשפחה, בליווי ההומור שלו ("בוזגלוס, גרסת הכוכב הבא").
בתוך כל זה, איתי לוי התבלט בהחלטה חפוזה – הוא לחץ על הכפתור עוד לפני שסיים לשמוע אותו שר משפט ראשון מהביצוע. כשהבחין ששאר השופטים מהססים, ניסה לשכנע אותם להעביר את ניר, מה שהרגיש פחות מקצועי ויותר פזיז.
ניר עצמו נשאר קצת בצד, כשסיפור הרקע גונב את ההצגה מהמוזיקה. עדיין, אין ספק שהיה משהו בביצוע של ניר שהותיר טעם לעוד, וגורם לצפות לשמוע ממנו בהמשך הדרך.
לצד הביצועים המרגשים, ניכר שהפרק הזה הפעם הביא יותר קלילות מבורכת. צחוקים כמו ההקבלה לבוזגלוס או ההתייחסות המשעשעת לבינה מלאכותית תרמו לאווירה פחות דרמטית. אבל מנגד, יש רגעים כמו האודישן של ליאל, הבייביסיטר של רותם סלע, שהרגישו פחות משמעותיים ויותר ניסיון למלא זמן מסך.
ואז בסיום הגיע רגש טהור שסגר את הפרק בצורה שקשה לתאר. יובל רפאל הצליחה לרגש ולהעלות צמרמורות בכולנו כששיתפה את סיפור הישרדותה המצמרר מהטבח במיגונית על כביש 232, בבוקר ה-7 באוקטובר, לאחר שהייתה בפסטיבל נובה עם חבריה. מתוך 50 האנשים שהיו שם לצידה, היא הייתה בין 11 הבודדים ששרדו.
יובל הצליחה להראות לעולם איך מוזיקה יכולה לרפא ולהעניק משמעות חדשה לכל מילה בשיר. כשאיתי ביקש מכולם לקום ולמחוא לה כפיים, זה היה רגע שאי אפשר היה להישאר בו אדישים – הדמעות פשוט זלגו מעצמן, וכשהיא החלה לשיר, הרגש רק הלך והתעצם.
הציון המרשים של 98 אחוזים שקיבלה היה מוצדק לחלוטין, אך הוא העלה גם שאלה: איך ייתכן שמתמודדת עם סיפור וביצוע כל כך חזקים לא קיבלה יותר טיזרים לקראת הפרק, בעוד אחרים עם פחות הצדקה כן זכו להייפ? רגע כזה מוכיח שיובל היא לא רק מתמודדת – היא השראה, וחבל היה לפספס אותה.
בפרק הזה היה ניכר ניסיון ברור לבנות נרטיב שמבליט את החיבור לישראל ואהבת הארץ, דרך הדמויות והסיפורים שהוצגו. זה התחיל בדולב, הילד שעלה מאמריקה עם חלום ישראלי ברור, המשיך לאסתר, הצרפתייה הגאה שעשתה עלייה השנה, והגיע עד לניר – שסומן כהתגלמות של הזמר הים-תיכוני העממי. כמובן, השיא היה עם יובל רפאל, ששרדה את מיגונית המוות בנובה וסיפורה ריגש את כולם.
המסר היה ברור: מוזיקה היא לא רק קול, אלא גם חיבור עמוק לרגש ולשורשים. החיבור הזה השאיר טעם של גאווה ישראלית – גם אם היה מעט שקוף בניסיון לעורר את הפטריוטיות. פרקים כאלה מזכירים לנו למה אנחנו צופים בתוכנית: בשביל הצחוקים, הרגעים האנושיים, וכמובן – המוזיקה שמצליחה לגעת בכולנו.
