אמש (שבת), שודר פרק הבכורה של "הישרדות" ברשת 13, ההפקה דאגה לליהוקים טובים ומגוונים, משימת הפתיחה הייתה מעולה, המנחה גיא-זוארץ היה בשיאו, אבל מדבר אחד חשוב שכחו - המלחמה והחטופים. 

קודם כל ולפני הכל, אני לא יכול שלא להתייחס לזעם של משפחות החטופים על הקונספט שבו בחרו בהישרדות - "במי הייתם בוחרים במשפחה או במיליון". כחובב ריאליטי מושבע, השנה כל צפייה בתוכנית ריאליטי פשוט שונה. הבחירה לשדר כל תוכנית ריאליטי שעלתה לאוויר הייתה שנויה במחלוקת. החיים כמובן לא יכולים להיעצר, אין לנו ברירה אלא להמשיך - זה גם הניצחון שלנו, אך אסור לנו להמשיך ולשכוח שהמלחמה עדיין כאן והחטופים עדיין שם.

רוב התוכניות ניסו לחפש לגיטימציה לעלות לאוויר בכך שנתנו התייחסות למלחמה. יש תוכניות ריאליטי שצולמו לפני השבעה באוקטובר ואחרי שנדחו כל כך הרבה זמן, עלו לאוויר כמו המרוץ למיליון ומאסטר שף - אליהן אין לי כל כך תלונות. אולם, יש תוכניות שעלו לאוויר לאחר השבעה באוקטובר ודאגו לתת במה למלחמה כמעט בכל פרק, אם כי גם כאן יש ביקורת על הדרך והצורה שבה זה נעשה. אך בהישרדות נדמה שעם הטיסה לאי הבודד - המלחמה נשארה מאחור. ואחרי הזעם המוצדק של משפחות החטופים, הייתי מצפה מרשת 13 מעט לכבד, לנצל את הרייטינג ולתת קצת יותר במה.

הזעם שלי הוא לא בבחירה לעלות לאוויר את העונה, אלא הבחירה בקונספט. רשת 13 כבר טעו בעבר ונדמה שעדיין לא למדו את הלקח. לאורך כל העונה של האח הגדול כששודרו מאבקים על תקציב ועל גרנולה בזמן שמי יודע מה החטופים אוכלים. עכשיו לא רק שנשמע תלונות על רעב שעלו כבר בפרק הבכורה, אלא גם מאבקים בין בני משפחה? כאילו שלא מספיק חסרים לנו מאבקים פנימיים כאלה. אולי אם הקונספט היה "רגיל" זה היה מחליק קצת יותר טוב בגרון.

הדיסוננס שבין הרצון לאסקפיזם מהתקופה הזאת על מסך רווי בחדשות רעות מצד אחד, לבין החובה שלנו כעם לזכור ולא לשכוח את החטופים שנמקים במנהרות, החיילים שנפלו והחיילים שמחרפים נפשם כדי שלנו תהיה הפריבילגיה לשבת ולצפות בריאליטי. הדיסוננס הזה משאיר שאלה פתוחה שהתשובה עלייה כל כך מורכבת. כולנו מתמודדים איתה בשגרה, מה נכון מבחינה מוסרית לעשות בתקופה הזאת ומה לא. ובהיבטים של תוכניות ראליטי האתגר של ההפקה מתעצם השנה. אין ספק שבתקופה כזאת, נדרשת רגישות יתר והתאמה של הקונספט למציאות שנכפתה על כולנו. 

מנגד, במשחקי השף מבית רשת 13 הקונספט מתנהל כרגיל אך בכל פרק כמעט, יש אזכור למלחמה. בין אם באורחים שמגיעים לאולם הטעימות: חקלאים מהעוטף או חיילים. או בין אם לתת כבוד במשימות למוצרים תוצרת הארץ ולחקלאות ישראלית. או בין אם בליהוק של מתמודדים ששרדו את התופת, לצד אמת מקצועית ולא מתנצלת על יכולת הבישול שלהם - ככה עושים את זה. 

אני לא אשקר, הפרק היה טוב, משימת פתיחה מעולה והפקה מעולה. בשונה מעונות קודמות, בעונה הזו ולראשונה בהיסטוריה של הישרדות בישראל, צמדים של בני משפחה הגיעו יחד אל האי. דבר נוסף שונה מהעונות הקודמות, כל צמד: אבא ובת, אימא ובן, תאומות זהות, תאומים זהים, זוג נשוי, זוג גרוש, אחים, אחיות, אמא ובת, אבא ובן - התחילו את המשחק לבד כאשר את הלילה הראשון הם העבירו יחד אבל בנפרד משאר הצמדים. עם זאת אין ספק שההפקה כיסתה הכל חוץ מדבר אחד - המלחמה. 

הבמה היחידה שניתנה למלחמה היא במשפט של דודיק, האבא שעונד את שרשרת החטופים, והחליט להאריך זקן כאות הזדהות עם החטופים והחיילים. וגם זה התחיל מבדיחה של המנחה, גיא זו-ארץ. כאמור, במציאות שלנו נדרש מעט אסקפיזם אבל אי אפשר ולא ניתן להמשיך כאילו לא קרה כלום ואם בוחרים לשדר ריאליטי, אז מן הראוי שתהיה מעט התייחסות, אפילו בכמה משפטים של גיא בתחילת הפרק או בסופו, משהו קטן להזדהות. הקונספט אולי יצליח אבל התקופה הנוכחית אשר שרוויה בקרעים פנימיים עשויה לעורר מעט אנטגוניזם מצד הצופים. 

דודיק, מתוך פרק הבכורה של הישרדות (צילום :מתוך רשת 13)

זו אומנם רק ביקורת על ריאליטי אבל היא משקפת את הדיסוננס העמוק שאנו חיים. ובסוף צריך לזכור שזו רק תוכנית, זה רק ריאליטי, זה רק משחק ומה שחשוב הוא המציאות. במציאות יש לנו 101 חטופים שאני בטוח שכל אחד ואחת מהמתמודדים בהישרדות, עובר דרך ההפקה -  מייחלים לשובם של החטופים. 

מילה על המנחה, זו-ארץ הוא המנחה הבלתי מעורער של הישרדות, לעומת האח הגדול שם אני פחות מתחבר להנחיה - במקרה של הישרדות, החליפה תפורה בדיוק למידותיו. והוא אולי הדוגמא הכי טובה לזה שאנחנו צריכים לזכור שמדובר בסוף בבני אדם, שלהם אין קשר לבחירות של ההפקה. כשצפיתי בגיא ב"מחוברים", גיא תיעד עצמו במהלך הצילומים של הישרדות. הוא לא הפסיק לדבר על הקושי, התוכנית צולמה כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה. כשהמתקפה האיראנית באפריל החלה, גיא היה לא שקט בלשון המעטה מדאגה עצומה לאשתו וילדיו. וגם הוא לא הבין מה הוא עושה על האי בזמן שבישראל - מלחמה.