בשבועות האחרונים הטלוויזיה הישראלית משדרת לנו רומנטיקה על צורותיה – או לפחות כך היא מתיימרת. מצד אחד, ״חתונה ממבט ראשון״ של קשת 12, עם הפסיכולוגים המנומסים, התוכנית שהיא ״ניסוי חברתי רציני״, וכוללת שלל מריבות קטנות של זוגות שנאלצים לחלוק מיטה מבלי שהכירו קודם. מהצד השני, ״אהבה חדשה״ של רשת 13, שמבינה בדיוק את מהותה של טלוויזיית ריאליטי – מהירות, דרמה, ושידוכים שנגמרים ברעש גדול מול המצלמות.
אני יודע שאני בדעת מיעוט כאן. הרייטינג של ״חתונה ממבט ראשון״ מרקיע שחקים, עם 20.7% רייטינג בפרק הבכורה, בזמן ש-״אהבה חדשה״ מסתפקת ב-8.4% בלבד. אבל הרייטינג לא תמיד אומר הכול. אני לא מגיע לטלוויזיה כדי להיות זבוב על הקיר בוויכוחים של בני זוג, וגם לא כדי לחזות בניסוי על נישואים בלי היכרות מוקדמת. אני מגיע כדי להתבדר. ופה בדיוק ההבדל בין שתי התוכניות.
״ניסוי חברתי״ או ריאליטי אמיתי?
בואו נשים דברים על השולחן: ״חתונה ממבט ראשון״ היא לא ממש תוכנית ריאליטי – היא דוקו-ריאליטי. כל השפה שלה בנויה על רצינות: פסיכולוגים מנתחים התאמות, המשתתפים מדברים על “תהליך”, הכול עטוף באריזת “מחקר” של אהבה. אבל זה בדיוק העניין – אהבה היא לא מדע, ואין שום דבר מהנה בלצפות באנשים שעוברים טיפול זוגי לעיני המדינה כולה.
לעומת זאת, ״אהבה חדשה״ יודעת בדיוק מה היא – ריאליטי דייטינג, עם דגש על המילה ריאליטי. היא לא מתיימרת להיות ניסוי חברתי, היא מבינה שהמטרה שלה היא לייצר רגעים מלהיבים, מתוחים, ובלתי נשכחים. אם ב-״חתונה ממבט ראשון״ הזוגות מושלכים יחד לחיים משותפים ונדרשים “ללמוד להכיר”, הרי שב-״אהבה חדשה״ הכול דינמי: יש תחלופה של בני זוג, יש פרידות מצולמות, יש דילמות אמיתיות של דייטינג.
גם העונה הנוכחית של ״אהבה חדשה״ כוללת שלל רגעים שאי אפשר להישאר אדיש אליהם. כך למשל הרווקה ליר עוז שקיבלה כשידוך את פרי סבאג, איתו לא הייתה לה כימיה כלל. החליטה לאחר שלושה ימים בלבד ״לגרש״ אותו, והיא עשתה זאת בקור רוח וניתוק רגשי, בסצנה דרמטית שגרמה לרבים לחוש אי נוחות והפכה לשיחת היום. זה היה מהפנט, זה היה חד, וזה היה ריאליטי במיטבו. מה גם שלאחר כמה רגעים ליר עוז כבר קיבלה בחור חדש, איתו הפעם לפחות למראית עין הכימיה ניכרת. וזה ההפך הגמור מ״חתונמי״ בה הזוגות תקועים זה עם זה במשך זמן רב, וללא אופציה לשנות את השידוך.
הנקודה שבה ״אהבה חדשה״ באמת מביסה את ״חתונה ממבט ראשון״ היא האינטראקציה בין המשתתפים. ב-״חתונה ממבט ראשון״, כל זוג מתנהל בנפרד, ובקושי יש מפגשים ביניהם עד סוף העונה. זה אולי מתאים לניסוי פסיכולוגי, אבל זה פשוט משעמם. לעומת זאת, ב-״אהבה חדשה״, המשתתפים גרים יחד, נפגשים, משווים, ולפעמים גם מתאהבים אחד בשני, בניגוד לתכנון של ההפקה. זה יוצר קנאה, ריבים, חילופי זוגות, וברגעים מסוימים – גם רומנים מפתיעים. זוהי תמצית הריאליטי, וזה בדיוק מה שהופך את הצפייה לממכרת.
אז האם הרייטינג משקר?
אין ויכוח – הקהל הישראלי מעדיף את הממלכתיות של קשת 12. ״חתונה ממבט ראשון״ מובילה ברייטינג בפער עצום, כי יש לה נרטיב “חינוכי”, והיא עוטפת את עצמה במעטפת של רצינות ופסיכולוגיה. ובעלת רקורד מרשים של הצלחה בחיבור זוגות שנשארו יחד גם לאחר ההשתתפות בתוכנית.
אבל אני? אני רוצה טלוויזיה שמבינה שהיא טלוויזיה! אני רוצה ליהנות, להתרגש, להישאב לדרמות. אני רוצה לראות אנשים מעניינים מסתבכים במצבים בלתי צפויים, ולא לצפות בניסוי מדעי שמנסה לחזות מה יקרה כשהם יחלקו את אותו מדף באמבטיה.
