השחקן רודי סעדה, שמככב בסדרה המצליחה של כאן 11 "קופה ראשית", סיפר בראיון מיוחד ל"מעריב" על הרגעים המרגשים בהם ילדים שורדי שבי ביקרו על הסט, איך ההומור מרפא פצעים פתוחים ועל ההתמודדות היום-יומית שלו עם הנכות לאחר התאונה הקטלנית שעבר לפני כמה שנים.
"את תופסת אותי בדיוק בחזרות שלי לפרק הספיישל של 'קופה ראשית' ליום העצמאות. האמת זה הפך למסורת של פרק שיוצא 'אאוט אוף דה בלו' במיוחד ליום הזה. וכרגיל פרק מצחיק שנועד לתת קצת אתנחתא קומית. ואת יודעת, יום העצמאות, ישראלים, סופר – זה מקום שמכיל בתוכו את המיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. כולל הדגלים, האוכל, הקניות בסופר, הבשר והעל האש. סופר הוא באמת מה שמאחד את כל החברה הישראלית; ימנים, שמאלנים, ערבים, יהודים, קמצנים, תחמנים פרחות - הכל. איזה כיף שזכיתי לקחת חלק בסדרה הזאת יאללה".
בכל זאת, יום העצמאות בתקופה המורכבת הזאת – יש תחושה אחרת בסט? זה מחלחל?
"לא. הסט הוא כמו מילואים קומיים. כשאני מגיע לסט של קופה ראשית אני חוזר למשפחה שלי. אנחנו עושים את זה כבר שבע שנים. זה מרגיש כמו קייטנה. אז אולי בימים של היום זה מרגיש כמו מילואים בצד הקומי. אפשר לשרת עם נשק ובמקום הקליעים במקרה שלנו יהיו פאנצ'ים או בדיחות. זה מרגיש ריפוי – אני חושב שגם למשתתפים זה אסקפיזם. גם עבורי - פתאום להגיע לסט של 'קופה ראשית' זה מעין אסקפיזם מהטירוף של היום-יום".
אתה דמיינת את גודל ההצלחה של הסדרה? היא גם מזנקת בטבלאות הרייטינג ומביאה עמה נתונים שחורגים מהממוצע של כאן 11
"עזבי את זה שזו סדרה שלא מחייבת את הצופים לראות אותה רק בלייב – אז מעבר לרייטינג רוב הצפיות מגיעות מהיוטיוב – תוך 24 שעות פתאום נרשמות מיליון צפיות. לא דמיינתי בכלל את גודל ההצלחה הזה ובהתחלה זו הייתה סדרה שחצי פנתה לילדים אי שם במחשכים של החינוכית. אבל לסדרה הזאת יש קסם. בזמנו נסגר ערוץ 1 וזה המית כביכול אסון על הסדרה הזאת – ואז כל התכנים שוחררו ליוטיוב וברגע הזה הכל התחיל לפרוח. אף אחד לא שיער את זה בכלל. גם לא יצא לי לראות את הסדרה בעונה הראשונה בגלל שעברתי תאונה עם האופנוע מיד אחרי הצילומים של הסדרה. איך ש'קופה ראשית' התחילה לעלות הייתה לי תאונה קשה וממש לא הייתי כאן - נאלצתי לשקם את חיי".
איך התאונה משפיעה עלייך בימים אלה?
"את יודעת, צחקתי עליה הרבה. העלתי מופע סטנדאפ ביוטיוב על התאונה. תרגמתי את מה שעברתי להומור. זה מה שיפה בהומור, שאפשר להפוך את זה למשהו מזין וטוב. לקחתי את הטראומה, השכול הפנימי שלי ואת כאבי הגוף לבדיחות שאפשר לספר על במה וכך גם סיפרתי ותרגמתי את זה למוח שלי".
"אני לא יכול לנסוע על אופנוע, לעלות במדרגות או לרוץ. הייתי פצוע קשה - מורדם ומונשם במשך חודשיים. אבל התאונה הזאת נשארה בזיכרון לא כאירוע טראומטי אלא כאירוע קומי. אני רואה את הצלקות על הגוף שלי כמו קעקועים. אני רואה את הפציעה והנכות שלי אבל אף אחד לא ייראה שעברתי תאונה, אני הולך רגיל. אפילו על הסט, לא שמים לב רק כשאני מחליף בגדים אומרים לי 'ואו מה עברת ברגל?'. אבל אני משתדל לא להתקרבן על זה. ואם לדבר אז בצורה קומית כמו שאני עושה עכשיו".
בכל זאת, אתה שחקן והכלי שלך זה הגוף. כמה זה מתסכל או משפיע על תהליך היצירה שלך?
"בהצגה 'קופיקו' הייתי עושה את הפעלולים בעצמי וגם בקופה ראשית הייתי ככה. זה מגביל אותי אין מה לעשות. אני לא יכול לעשות דברים. לפעמים כשפונים אליי בהצגות חנוכה ועוד אני אומר 'אבל אני לא יכול להשתתף בריקודים'. הפציעה שלי היא כזאת שאני לא יכול להתכופף - אין לי כיפוף מלא ברגל. אז פעולות כמו לקום ממחצלת על הים, להתכופף להרים משהו – זה קשה ודורש ממני לשנות צורה. אני גם שחקן מאוד פיזי. אז זה אילץ אותי להתמקד בדברים אחרים כמו מקצב ומילים. אני לא עכשיו בלרינה".
תספר לי על רגע שאתה זוכר מסט הצילומים של העונה האחרונה. בכל זאת, האקלים השתנה
"אני אגיד לך משהו מרגש – בעונות האלה הגיעו כל מיני הורים ממשפחות שכולות. הם הגיעו לראות את מאחורי הקלעים ואת פוגשת פתאום את האנשים האלה, שחוו את האובדן הכי גדול מהנובה. הם באים עם התמונה של הבן שלהם ופתאום לפגוש אותם פנים מול פנים ולראות אותם מחייכים וצוחקים כי הבן שלהם אהב את הסדרה אין מילים לזה. פעם אחת הגיעו ילדים שחזרו מהשבי והסתובבו על הסט. בסופו של דבר, הסדרה הזאת עושה להם טוב. לפעמים אנחנו לא יודעים כמה כוח יש לקומדיה ולבידור. וואלה לראות מישהי ששכלה את הבן או הבת שלה ולראות אותה צוחקת על הסט ואומרת לנו תודה – פשוט פרצנו בבכי".
עוד הוסיף ואמר על החשיבות לשמור על תאגיד השידור הישראלי: "ועכשיו כשרוצים לסגור את התאגיד, דווקא בזמנים האלה שהתקווה הזאת חייבת להיות - צחוק זו רפואה. הרבה יותר מחדשות אנחנו צריכים את זה. כל כולי תקווה שלא יסגרו כי בתאגיד יש פירות. הוא מכיל את הפריחה הכי טובה של יצירה ישראלית, אמנות וריפוי. 'קופה ראשית', 'פגישה', 'טהרן' – כל כך הרבה תכנים שעושים טוב".
