"פלייבק", ריימונד צ'נדלר, מאנגלית: אסף שור, כתר, 202 עמ'
"הגעתי אל המראה והבטתי בפנים שלי. הן נראו מוכרות", מדווח פיליפ מרלו, חוקר פרטי, בבוקר של שגרת עבודה. אין לו צורך למסור עובדות נוספות ברגע זה, וגם ברגע הבא לא יעמיק בחקר נפשו של ההוא שבמראה. מרלו נברא במכונת הכתיבה של ריימונד צ'נדלר (1888־1959), סופר בולט בחבורת יוצרי ז'אנר ה"Hard boiled", שיסדה את דמות הבלש האמריקאי הקשוח.
אנטי-גיבורים אלה היו חוקרים פרטיים חרוכי ניסיון חיים, שהוגשו לקוראים אשר ידעו למה לצפות מהם. מרלו ודומיו היו סופגי החבטות המתכחשים לרגשותיהם. לוגמי הג'ין-עם־משהו בלילה והקפה ביום. אלה שיצאו למשימה הרחק מהבית באותה הבעה שבה שבו הביתה, מתוך אותו סוג של קיהיון רגשי. כי הבית ממילא לא היה בית אלא ספת ארעי. פה ושם נערה במצוקה הרעידה קלות שריר זעיר בפנים החבולים, אבל הלב המבושל היטב לא התמסר עוד.
מרלו הוא אבטיפוס של גיבור הז'אנר הזה. מקצוען השומר על יושרה מקצועית ואישית ולעולם אינו מפנק את עצמו אלא במשקה מהסוג המשכיח כאב פיזי. הוא צרוב אכזבות, אין לו תחביבים, אין לו שמחות. היובשנות שסיגל לעצמו מבחוץ חדרה ללבו ועוד מעט תשתלט עליו לחלוטין. ייתכן שמישהי מן העבר תטלפן אליו לפתע ותגיד שהיא מוכרחה להיות שלו, אבל הוא הרי מנוסה בהבטחות שווא.
הוא לֹונר מתמיד שחטף אמש מהלומה בקודקודו מעצם לא מזוהה שהניפה זרוע אלמונית. אך הנה מרלו מלקט מחדש את שרידי תו־ דעתו ויוצא להמשך המעקב אחרי האובייקט שלו. הפעם זו היא גברת שאינה חושפת את התסבוכת שנקלעה אליה. מרלו נוסע בעקבותיה לעיירת קיט קליפורנית, אחרי שהוראת משימה גסת רוח נמסרה לו בטלפון. הוא כנראה יצבור כמה הבנות במהלך העיקוב שלו, אך הקורא יישאר בבורותו עד שמרלו יהיה בטוח בממצאיו.
הנאת הקריאה בטקסט צ'נדלרי יונקת מפשטות הגשתו. הדרמות מתחוללות מתחת לשטח פנים כמעט סתמי, המוגש בנימה היגעה של מרלו עצמו. גם כשאגרוף בפרצוף מפתיע אותו, נדמה שהוא המתין לו כבר שנים. המתח נוצר באיטיות ובדממת חולין. אין תפניות מדהימות או הלם התפוצצויות. אלמלא נותרו בגרסת התרגום כמה בחירות לא ברורות, נינוחות הקריאה הייתה שלמה.
"שקעתי בתירס רך עד צוואר" (עמ' 25) הוא דימוי שהיה אמור לבטא כאן תחושה טובה, אך אינו מובן בעברית. הטקסט המקורי אינו לפני, אבל אולי ה-corn הי ה cotton במקור?; "קירות מטויחים לקי שוט" (עמ' 55). שמא מדובר ב־Stucco, שהם קישוטי טיח וגבס? ושגיאה של היסח דעת, שנתקעה לעמוד בשלב מו"לי כלשהו: "והדלקתי את הראש האור" (עמ' 174). מרוב אהבה אני מדברת.
כשיוצאת לאור גרסה עברית של רומן צ'נדלרי, מגיע לה יחס מקפיד. "פלייבק" הוא אחד הרומנים האחרונים שכתב צ'נדלר, והיחיד שמעולם לא הוסרט. אך הגיבור שלו, מרלו הסגפן, והסיפור המסוים שלפנינו, משובצים היטב בסך יצירתו של הסופר הקליפורני, שזכה להיות גם אזרח בריטי בצעירותו. אופיו של מרלו, שאינו מהסס לבלות לילה במיטתה של אישה רק מפני שהיא מתעקשת, ומתווה העלילה המסופר מפי גיבור שכבר ראה הכל, נושאים את חותם צ'נדלר.
הגיבור הצ'נדלרי מעיד על עצמו שהוא "זקן, עייף, בעל צווארון כחול וחסר עתיד". הוא לא משתגע על עשירים זחוחים ולא מתפעל מהווילות שלהם. הוא חושף את השחיתות שב־ תוכה משכשכים אילי ההון עם הפוליטיקאים, ואחר כך הוא חוזר לספה המהוהה שלו. צ'נדלר עצמו היה גבר דיכאוני עם היסטוריה של ניסיונות התאבדות ובעיית שתייה שהחריפה את מצוקותיו. לפיליפ מרלו לא היה מרשה לש־ קוע כך. החוקר שלו תפקד בכל מצב צבירה.