אני ואתה כבר לא נשנה את העולם, אז לפחות נעשה מופע בפארק ונביא את כולם. רגע לפני שמונה ורבע, כשקולו של אריק איינשטיין בוקע מהרמקולים ומרעיד את האוויר וצובט קצת בלב, הסמאטרפונים שליד הבמה מהבהבים בהתרגשות, זזים מצד לצד ומקבלים בתשואות את הנשיא לשעבר שמעון פרס, שפעם, מזמן, ניסה בעצמו לשנות את העולם.

אני מעדיף לעצום עיניים ומדמיין את אריק גוהר אל המאפרה, מועך סיגריה, זורק בדל חיוך ותוקע חיקוי של זלמן שז״ר. כי מה לו ולממלכתיות. או לפארק הירקון. הוא בכלל אהב את שפת הים, מתחת לסוכה של המציל או בדשא אצל אביגדור, מקסימום הייתם תופסים אותו בצוותא. או בהיכל התרבות.

אבל אריק של 2014 הוא מותג מנצח, מוכר כרטיסים. קולה ונקניקיה מול הגיטרות של חיים רומנו ומוניקה סקס, שפותחים בגרסה עניינית לקפה טורקי. מאור כהן, הזמר שהיה יכול להיות היורש, רואה אותה בדרך לגימנסיה הרצליה ודודו טסה אוהב לישון תחת מסכים עם גרפיקה ממוחשבת וקהל, מפה לפה, שלא מתלהב מדי. חולצות שבלול נמכרות ב־ 50 שקל, הבירות תוצרת חוץ ורק הלחות והג׳ינס מזכירים את תל אביב של 1971.


נטול קסם אמיתי. מופע הצדעה לאריק איינשטיין. צילום: אריאל בשור

כמעט ואין קסם אמיתי

הביצועים נאמנים למקור. והאווירה, רגע לפני כניסת החג, נעימה ואף מלבבת. קשה לבוא בטענות למי שהקפיד לכבד, בחיל ורעדה, את זכרו של איינשטיין ולהזכיר לנו את הרפרטואר העשיר שלו, פסקול חיינו ואולי גם חייהם של ילדינו.

אבל אין פה, כמעט שאין, קסם אמיתי. דוד ד׳אור מנסה לדהור על סוס עץ, רק כדי להבהיר כמה הערב הזה אינו יכול להעניק לנו אלא רק שק של געגועים לדבר האמיתי, לאדם האמיתי, להגשה, לביצוע, לקריצה בסוף המשפט.

שם טוב לוי, מי כמוהו מרגיש אותו בכל עצם בגוף, מפליא עם פסק זמן. קרולינה, על רקע תמונות ממציצים, מגישה בתבונה את עוד ניפגש. ודני רובס, עם שמוליק בודגוב, מתאמץ ומתרגש, יכול להיות שזה נגמר, קינה בת למעלה מ-40 שנה על ישראל החדשה שכל שנותר ממנה הוא הקול, המבט, קטעי הסרטים והופעות בשחור לבן.

כמה טוב שבאת הביתה, מוש בן ארי, רק חבל על הדואט עם ריטה. מה איתי, מה איתה, היא פומפוזית ומנותקת, רחוקה כל כך מהצניעות של ג׳וזי, שמקבלת ממנה פרחים. ומיכה וארקדי וסינגולדה מצטרפים. ויוני נפלא מכולם, מרעיד לרגע, שיר אהבה סטנדרטי. ומיקי ויודית גם, צער לך וצער לי. בעיקר על הסיאנס החי עם הזמר המת. ועוד מעט שלום. שיהיה בריא. כי לא נותר הרבה. מה לעשות, יכול להיות שזה נגמר.


הופעה מוגזמת. ריטה על רקע אינשטיין ז"ל. צילום: אריאל בשור