קוראים לי אבישי ואני מכור למצעדי פזמונים. מזמן. מגיל 5. כשג'ו דולן שר "עשיני אי" וזייגר ואוואנס זימרו "בשנת 2525". בשנות הנעורים שלי האזנתי לכל מצעד שרק מצאתי ברדיו. הטופ-20 הבריטי ב-BBC באיי-אם ברביעי בערב, דירוג הבילבורד האמריקאי ברדיו מונטה קרלו בשישי בלילה ואפילו המצעד של רשת ד' בשבת בצהריים.
ב-14:00 הייתי מאזין למצעד של גל"צ ובערב עובר לרשת ג'. בסוף, בגיל 19 וחצי, גם אני, איך לא, ערכתי מצעד. הלועזי. של גלי צה"ל. אברי גלעד הגיש. היה כיף. רק חבל שהשירים היו איומים. אבל המצעד העברי השנתי היה תמיד המרגש מכולם. החגים רק הגיעו והנשימה נעתקה. המתח זלג מכל פינה בבית. מי יהיה זמר השנה? מי תהיה זמרת השנה? וכמובן, איזה שיר ייבחר כשיר השנה? עכשיו חוגגים לו 50. בדיוק. מ-1964.
אז נולד "משלנו", המצעד העברי של גלי צה"ל. האמת שכבר שנה קודם לכן, בגל הקל, היום רשת ב' של קול ישראל, שודר מצעד שעירב פזמונים ישראליים עם להיטים מחו"ל, בשם החביב "ראשון ראשון חביב". אבל אנחנו מבקשים לחגוג יובל למצעד העברי, כי 50 השנים הללו הן לא רק תחרויות עם פרסים של שלישית גשר הירקון, שבה כיכבו יהורם גאון ואריק איינשטיין מלהקת הנח"ל יחד עם בני אמדורסקי, היה שיר מתרונן, עם הרמוניות קוליות יפהפיות, שהושפע מהמוזיקה הצרפתית של שנות ה-50.
ב-1964, במצעד הראשון בתחנה הצבאית, הוא היה "שיר השנה" (במצעד המעורב בתחנה המתחרה ניצב רק במקום ה-18). מאז, כמובן, פועלי הבניין לא שרים בעברית ואם מישהו ישרוק לעברך ברחוב תכתבי עליו בפייסבוק פוסט משמיץ. פסטיבלי הזמר והפזמון באותו עשור, ששודרו ברדיו בכל מוצאי יום עצמאות, היו מקור לא אכזב ללהיטי מיינסטרים מתנגנים ואחד מהם, "איילת חן", בפי אריק איינשטיין, הזוכה הגדול של אותה שנה, גם הוכתר ומוזיקה טובה, אלא גם שיעור מעמיק בהיסטוריה של מדינת ישראל. קחו למשל את "שיר השכונה", המ־ נצח הגדול של 63 ' במצעד המעורב, שבו זועקת התרנגולים, אז הלהקה של המדינה, "בן־גוריון שבר חלון", כהתרסה נגד הדיקטטור המקומי שפרש באותה שנה וירד לשדה בוקר.
היצירה הזאת (שש וחצי דקות תמימות!) אינה רק פרחחית ומשעשעת, היא גם משקפת בצורה מושלמת את השינוי שהתחולל במדינה בת ה-15 , שזנחה אט־אט את ה"אנחנו" המעיק וכבד הראש לטובת ה"אני" המשוחרר, החופשי, הפרוע. כך שהמסע שאני מזמין אתכם אליו כעת אינו רק בין שירים שכולנו זוכרים ואוהבים, הוא גם טיול מענג בחוויה הישראלית.
שנות ה-60
ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר
ומה יותר ישראלי מלשרוק לבחורות? "אהבת פועלי הבניין" של שליכשיר של 1965. שנה אחר כך, בתקופה שבה צעדו במצעדים גם שירים מתורגמים, כתב הפזמונאי הצעיר ירון לונדון מילים עבריות לשיר-מערכון מבריק של האיטלקי ניקולה פאונה. תאמינו או לא, "שיר הטלפון", בביצוע המדויק של הגשש החיוור, על הבחור האומלל שמנסה להגיע לאהובתו, ז'קלין הספרית, היה הלהיט הגדול ביותר של שנת המיתון, 1966. ואז פרצה המלחמה.
הגשש החיוור. צילום: פלאש 90
"ירושלים של זהב" היה ב- 67' ההמנון השני של המדינה, אבל לא צעד כלל, אולי מפני שהיה עטוף בקדושה. "גשם, בוא" של להקת הנח"ל המיתו־ לוגית, שהבהיר שהלהקות הצבאיות הפכו כבר מזמן ללהקות פופ, שילב לראשונה, לצד האקורדיון, גם תופים, בס וגיטרות, והוציא את ישראל לרקוד על גבי ביט ממכר.
אחרי מלחמת ששת הימים התמלא הרדיו בשירי זיכרון וקרבות, כמו "היה לי נער", "גבעת התחמושת", או "עמק דותן", אבל את שיר השנה, ואלס האהבה "מלכות החרמון", ביצע מוצי אביב, סולן להקת פיקוד הצפון. גם בשנים שלאחר מכן הלהקות הצבאיות ופסטיבלי הזמר שלטו בכיפה. רבקה זהר, משוחררת להקת חיל הים, אומנם לא זכתה בפסטיבל של 69 ', אבל השיר הכביר שביצעה, "על כפיו יביא" (פתיחה קלאסית וציטוט מ"איזבל" של שרל אזנבור), בהשפעת האווירה המשיחיסטית שהחלה לצרוב את התודעה עם תקיעת השופר של הרב גורן בכותל וההתנחלות הראשונה בחברון, היה האהוב ביותר באותה שנה.
נציג נוסף של אותה להקה צבאית, שלמה ארצי לובש המדים, כבש את הלבבות בבנייני האומה ב- 1970 עם "פתאום עכשיו, פתאום היום הידוע בעיקר כ"אהבתיה", שיר השנה בגל הקל. בגלי צה"ל בחרו, לעומת זאת, ב"למה לי לקחת ללב", המנון דור ההתשה של אריק איינשטיין ושלום חנוך, לנון ומקרטני ממרכז תל אביב.
שנות ה-70 :
מת אב ומת אלול ומת חומם
ליום כיפור הביאו ב- 1971 את "מתוק מתוק" הכיפי, הפופי, העירוני, של להקת פיקוד הצפון עם הסולן יגאל בשן, ששירו "מה נשתנה" יהיה שיר השנה הבאה בגל"צ. אבל הלהיט הגדול באמת של 72' היה "היום היום", כמובן של להקה צבאית, פיקוד המרכז, בפי הסולנית דורית ראובני. בשנים הללו זכו המצעדים השבועיים להאזנת שיא ולאלפיים גלויות מדי שבוע. ואז הגיעה כוורת.
הלהקה של המדינה הייתה גם הנחמה של המדינה, שליקקה את פצעי מלחמת יום הכיפורים. שבועות ספורים לפני כן הוכתר "המגפיים של ברוך" האהוב לשיר השנה 1973 ואחריו הפציעו "נתתי לה חיי" מאירוויזיון 74' (נכנס היישר למקום הראשון) ו"גוליית" ב- 75'. כוורת התפוררה, ואריאל זילבר פרש מלהקת תמוז.
שיר אהבה מתוק שכתב תמלילן אלמוני בשם שמוליק צ'יזיק לאהובתו רותי זכה ללחן מזדמזם של זילבר, שהפך את "רוצי, שמוליק קורא לך" ללהיט הגדול של 76'. זוהרו של פסטיבל הזמר והפזמון הועם, עוד מעט וייעלם, אך ב- 77' שוב הייתה זו יוצאת להקה צבאית, הזמרת יהודית רביץ, שהרטיטה לבבות עם "סליחות", שלא זכה בפרס אך הותיר רושם עז והיה לבסוף שיר השנה במצעד, שעבר לרשת ג' ("קפטן ג'ק" של גרי אקשטיין נבחר, איכשהו, בגל"צ).
"נאסף תשרי", יצירה שהוקלטה עבור אותו מצעד שנתי, תהפוך את צביקה פיק מפופיו סט קופצני ליוצר מוערך ותצליח לגו בור ב- 78 ' אפילו על זוכה האירוויזיון הישראלי הראשון, "אבניבי", הדיסו קו של יזהר כהן, שהוכתר בגל"צ. את העשור חתם "הללויה", להיט הענקים של גלי עטרי וחלב ודבש, שהושפע כמובן מרוחות חדשות שנו שבו במזרח התיכון, זכה באירוויזיון שבועות מעטים אחרי חתימת חוזה השלום עם מצרים ונבחר לשיר השנה של 1979.
צביקה פיק. צילום: יח"צ
שנות ה-80:
יושבים שעות, מחכים שמשיח יבוא
שנות ה- 80 נפתחו עם "גלגל ענק", ההפקה המלוטשת של קובי אשרת לחלב ודבש, אך תוך חודשים אחדים יכבשו להקות רוק בסגנון אמריקאי את לבן של מעריצות צווחניות. תיסלם של יוצאי גלי צה"ל, יזהר אשדות ויאיר ניצני, הלמה עם "רדיו חזק" האפקטיבי, אבל שיר השנה של ההרכב, "לראות אותה היום", הושפע מהגל החדש הבריטי.
תגובתו של ניצני באותו מצעד: "העם אוהב שירים שקטים". ומסתבר שגם שירים שמחים, כמו "יום שישי", רוק'נרול בנוסח הסיקסטיז, שהפך את להקת בנזין, המתחרה של תיסלם, למרעננת הרשמית של 1982. הזמר המזרחי תסס בתחנה המרכזית, אבל יחלפו עוד שנים רבות עד שנציג הז'אנר ישבור את תקרת הזכוכית. ההצלחה המסחרית הגדולה של 1983 הייתה "האישה שאיתי", האלבום הרומנטי-אסקפיסטי של דיוויד ברוזה, שמכר כדורי הרגעה לישראלים הנואשים ממלחמת לבנון ומהמו שבר הכלכלי.
שיר הנושא ו"סיגליות" הושמעו ללא הפסק, אך כיוון שהלחנים היו ספרדיים הם לא נכללו במצעד, שם התנוסס בגאון שירה הפטריוטי של עפרה חזה, "חי", שייצג אותנו באירוויזיון. ההחלטה שלא לכלול שירים עבריים אם המנגינות לא מקוריות, פגעה לאורך השנים בלהיטים גדולים מתוך רבי מכר כמו "ארץ טרופית יפה" (1978 , במקור מברזיל), "עיניים שלי" (1985 , יוון), או "נשמה צוענית" (1987), עד שבסופו של דבר, הבינו ברדיו את חוסר ההיגיון, והחוק שונה.
1984 הייתה השנה של שלמה ארצי, שסינטז את עצמו לדעת ב"תרקוד", טלנובלה מתוכנתת על אהבה מאוחרת בגיל 35 (ובהיפוך מילים, "חמש ושלושים"). גם שלום חנוך עמד לכבוש את הפארק. ב-85', אחרי ששמעון פרס מונה לראש ממשלה, התפנה חנוך לסגור חשבון עם הליכוד בהמנון המחאה האולטימטיבי "מחכים למשיח", שנכתב בעקבות משבר המניות של 83'. המצעד העברי של גל"צ חווה משבר משלו, מספר הגלויות שהתקבלו אז היה אפסי, והוא עמד להיסגר (רק ב- 98' ישוב, הפעם בלי גלויות).
רשת ג', לעומת זאת, תחטוף כעבור מספר שנים דוח חריף של מבקרת המדינה על שיטת הדירוג וטענות על זיופים והטיות. בשנות ה-70 הייתה אילנית הכוכבת של ישראל, כשזכתה בתואר זמרת השנה שבע פעמים וייצגה אותנו בשני אירוויזיונים. אחר כך תגיע עפרה חזה, שתאבד את התואר לירדנה ארזי. אבל המאבק הנואש בין מעריצי השתיים, שהפך אלים בקיץ הקודם, נראה ב- 86' לא רלוונטי, כשריטה בת ה- 24 היממה את כולם בהופעה בלתי נשכחת בקדם אירווויזיון.
העובדה ש"שביל הבריחה" לא ניצח בתחרות, לא הפריעה לו להפוך ללהיט הגדול של אותה שנה. שני להיטי רוק אימתניים התחרו ראש בראש ב-1987 . גידי גוב הצרוד הטיח בנו את "שלל שרב" האפוקליפטי בראש המצעד של גל"צ ומולו התייצבה יהודית רביץ, שהתחפשה לרוקרית עם "באה מאהבה", שיר השנה של רשת ג'. גרסת דאנס של הלהיט, בביצוע משותף של השניים, עוד תקרע את רחבות המועדונים.
כשהמדינה סגרה 40, האינתיפאדה בשטחים לא אפשרה לה לחגוג. למעריצות של אדם החתיך, פרויקט הדגל של יזהר אשדות וזוגתו אלונה קמחי, זה לא הפריע והן רדפו אחריו לכל מקום. "מצטער", להיטו הגדול, היה שיר השנה ב-ג'. מועדוני הגל החדש של תל אביב, שלהטו באמצע העשור במקביל למלחמה, הצליחו סוף-סוף לחדור ל מיינסטרים, כשמשינה, הלהקה שנולדה שם וביצעה מאז קאמבק מרשים, שיגו רה את הקטע הכֵלי "ריקוד המכונה" לראש המצעד השנתי ב- 89'. אז מה אם היה מדובר בהעתק כמעט מדויק של "ONE".