ב-3 באוקטובר 2014, שנפל השנה על ערב יום כיפור, חגג מושיק עפיה חגיגה משולשת: יום הולדת 40; סינגל חדש, "רק זיכרונות", מתוך אלבומו ה-13 במניין, שעתיד לראות אור בקרוב; ו-20 שנות קריירה בז'אנר הסו קולד "מזרחי-ים-תיכוני".
אין ספק, עפיה מגלה יכולת התאוששות די מהירה מהצרות שנחתו עליו בשנים האחרונות בצרורות: גירושיו ב-2013 מאשתו, נטלי יעקובוב, אחרי שנתיים ("אנחנו עדיין בקשר הדוק"), וההכרזה השנה על פשיטת רגל, בגין חובות של כ-2 מיליון שקלים לרשויות המס.
כן, והייתה לו גם פדיחה, עליה הוא דווקא מתחרט: לפני שנתיים הוא היה אמור לטוס לאל.איי, כדי להשתתף בעונה השנייה של "חי בלה לה לנד". ברגע האחרון, לתדהמת כולם, ביטל השתתפותו בגלל חרדה בלתי צפויה מטיסות ארוכות.
נכון לעכשיו, אוקטובר 2014, עפיה, שעבד בתחילת דרכו כסבל וכפועל בנין כדי לממן את אלבומיו הראשונים, מצהיר: "אני מרגיש שאני פורח לראשונה, ומודע לעובדה שלא כולם אוהבים את הז'אנר המזרחי. אבל זה חלק מההצלחה. הקבלות מדברות בעד עצמן".
עפיה. צילום: יניר סלע
ובכל זאת, מה השתנה באלבומך ה-13 משאר אלבומיך הקודמים?
"היום אני יותר בוגר, ואפשר לשמוע את זה בשירה, בטקסטים ובבלדות, באופן משמעותי. היום אני מסתכל על השירה אחרת. היום אני שר אחרת. זה יהיה אלבום מזרחי, קצבי, שאפשר להפוך רחבה ולהשתגע, לצד בלדות כמו 'רק זיכרונות', שעושה חגיגה מטורפת. הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל ואין יותר כיף מזה".
"רק זיכרונות", הסינגל החדש, מדבר על "סיפור אהבה שנדם". תן לי לנחש שיש סיפור מאחורי השיר?
"אני גרוש יותר משנה ובקשר הדוק עם גרושתי, אבל עדיין לא התקדמנו. אין מאחורי השיר סיפור, אבל אני יכול להגיד לך שאני מקבל ים הודעות מפרגנות מחברים. מה שכיף זה שמשווים את זה ל'שובר שתיקה', שהוא שיר הדגל, לדעתי".
יש תחושה שהמוזיקה המזרחית מתעסקת הרבה באהבות, אכזבות ותחושת סופניות. מה דעתך על זה?
"סופניות? אני יכול להגיד שבתקופה הזאת אני פותח קופות, לא נשאר כיסא, ואנשים מוכנים לשלם אלף שקלים בשביל כרטיס. אני רק פורח. המוזיקה והטקסטים בכל העולם מתעסקים באכזבות ואהבות. זה מה שמדבר, באופן טבעי, לכולם".
אפרופו "רק זיכרונות", מה היית רוצה שיזכרו ממושיק עפיה?
"אני לא יודע אם הייתי רוצה שיזכרו. הייתי רוצה שישמעו וייהנו. תשמעי, כל מי שאני פוגש ברחוב ובהופעות, מדבר איתי על השירים שלי לפני 15 שנה, לפני 10 שנים. אנשים זוכרים את השירים הטובים. אי אפשר לקחת לי את הלהיטים, שדור שלם גדל עליהם. אני חושב שאני עושה דרך יפה, ויש לי, ברוך השם, מספיק להיטים שמלווים אותי לאורך 20 שנות קריירה. אי אפשר להיות כל הזמן בפסגה. יש עליות ומורדות. ככה עושים קריירה. זאת קריירה בריאה".
"קריירה בריאה". עפיה. צילום: יח"צ
אפרופו מורדות. לאחרונה הכרזת על עצמך כעל פושט רגל בגלל חובות של כ-2 מיליון שקלים. אתה חושב שמדובר ברדיפה מכוונת של זמרי הז'אנר המזרחי, או ניהול כלכלי כושל?
"ניהול כלכלי כושל זה חלק מזה. רדיפה כלפי הזמר המזרחי? זה לא מהיום. אני יכול לשתף שהעניינים במשא ומתן מתקדם, ואני הולך לסגור את זה, הרבה יותר מהר ממה שזה נראה. מי שמכיר אותי, יודע שאני עוזר הרבה. התנהלתי כמו פיה טובה, כמו סוג של גאידמק. זה לא עובד ככה. מתישהו מקבלים את הבובמה, ואכן הבובמה הגיעה בבום. אבל בסדר, לא נולדתי ברמת אביב, אני מכיר את הדרך מלמטה למעלה, ואני עושה את הדרך שלי".
אתה 20 שנה בתעשייה, שהפכה צפופה יותר ויותר בשנים האחרונות. מה בכל זאת מייחד אותך בתוך אוקיינוס הזמר המזרחי?
"היום יש המון זמרים שמזכירים אחד את השני, את החמישי, השישי והשביעי. מה שמאפיין אותי זה הצבע שלי, גוון הקול שלי. זה מה שמחזיק אותי. קריירה לא עושים בחמש, או שלוש שנים, שמים את המפתחות והולכים הביתה. אני תמיד משאיר לעצמי דברים נוספים לעתיד. לכיף. אני לא מושפע מזמר כזה או אחר. זה לא שמישהו הולך לעשות משהו, ואז אני אומר לעצמי: ואוו, זה עשה ככה וככה, אז גם אני אעשה. אני מאחל בהצלחה ואוהב את כל החברים בז'אנר. פרגנתי, ואני מפרגן להם גם היום, אבל אני חושב שאני זאב בודד. לא חלק מהעדר. אני אוהב להיות כזה, וברוך השם, לא רע לי עם זה. הכל בסדר".
מתחת לפסאדה של מושיק עפיה, זמר חפלאי שעושה שמח, יש רובד לא חשוף?
"אף אחד לא יודע כמה אני ביישן ורגיש ברמות על. יכול להיות שאני משתבח עם השנים. לא נעים לי לחלק לעצמי מחמאות. יותר נעים לשמוע מחמאות. אני אדם מאמין, שומר מסורת, עושה קידוש כל יום שישי סביב השולחן עם כל המשפחה, מניח תפילין כל בוקר. אני אדם מאוד מאמין, ומאוד מחובר לדת מהבטן. זה יוצא אצלי ממקום מאד אמיתי".
בשירים שלך יש הרבה געגוע וכמיהה, כמו גם אכזבות. למה אתה הכי מתגעגע?
"אני מתגעגע להרבה דברים. לפני הכל אני מתגעגע לתקופת העבר. הכל אז היה שונה, מכל הבחינות. זה היה דור אחר. אני מאוד מתגעגע לפעם, לפני שני עשורים, לתקופת המועדונים ששרתי ביוונית. לא שרתי הרבה ביוונית, אבל אני מאוד מחובר למוזיקה הזאת. גדלתי על המוזיקה היוונית והטורקית. אני מתגעגע לשירי הדיכאון שהיו בהתחלה, כשלא היו כל כך הרבה זמרים. היום כל אחד נהיה זמר. זה השוני מאתמול להיום. אבל זה לא כל כך מפריע. את רואה, אנחנו עדיין בים, ממשיכים לשחות, לעשות מוזיקה, להופיע בהיכלים, ומשמחים אנשים. זה הכי חשוב".
מושיק עפיה - "שובר שתיקה". 21.10, שלישי, 20:30, האנגר 11, נמל תל אביב