"לא יכול להיות שנבוא למזרח התיכון המהמם הזה. למקום המופלא הזה. שיש בו שמש ואור. ונבוא ונגיד: לא, בוא נעשה פה חושך! בוא נעשה פה קור! בוא נהרוס את הרגש! בוא נהרוס את התרבות! כוס רבנן. בשביל זה נרדפנו אלפי שנה כיהודים?".

כך זועקת ליאורה לופיאן, אחת הדמויות היותר מרתקות וצבעוניות ב"המתמזרחים" - פרק 3 בסדרה התיעודית המחשמלת "ערסים ופרחות - האליטות החדשות".

לופיאן, אשכנזייה במוצאה, טוענת שחיי העוני שחוותה הפכו אותה למזרחית. היא בת 37, רווקה, עיתונאית ועובדת במאפייה בשוק הכרמל. "מה שאמרתי בסדרה, על החפיפה בין העוני למזרחיות, זו אמירה מאוד בעייתית, כי המזרחיות המקורית ממש לא ענייה, אלא תהליך שקרה רק בישראל", היא אומרת.

היא מגדירה את עצמה "פרחה אשכנזייה", יען כי גדלה בבית עם מאפיינים של עוני. לכלב שלה היא קוראת "זיסל'ה בוהדנה שכטר לופיאן". "בוהדנה - כי כמו מירי בוהדנה היא באה מהדרום ועשתה מוביליות חברתית; זיסל'ה - על שם סבא שלי, שמחה זיסל. וזיסל'ה ביידיש זה גם מתוק", היא מסבירה.

לכלב גוף לבן וראש חצי שחור חצי לבן. "כאילו, המוח שלו חצי שחור חצי לבן", היא אומרת. "בגוף הוא לבנבן. כמוני. הוא ממש האלטר אגו שלי. חננה בגוף, לבנבן כזה, אבל במוח הוא חצי שחור חצי לבן. אני לא מזרחית, אבל אין ספק באיזה מחנה אני בוחרת".

כלומר, במחנה הדפוקים.
"ישראל מפגרת מאוד ברמה החברתית. כל דבר הקשור למאבק המזרחי מושתק על ידי תפיסתו כמאבק לא סקסי של בכיינים. בארה"ב, למרות הגזענות, המאבק של השחורים לפחות נתפס כהרואי. אנחנו מדינה שחיה בדיכוי ובהכחשה, במלחמה תמידית ובסוג של דיקטטורה תרבותית". 


"אני לא מזרחית, אבל אין ספק באיזה מחנה אני בוחרת". לופיאן. צילום: יח"צ

תני לי דוגמה?
"הייתי בראיון עבודה אצל גיא פינס. הוא שאל אותי על הדתיות שלי - מה הקשר? בנוסף, לא למדתי. בכלל, אני נגד העברת הידע בעולם המערבי ללא דיאלוג. החזון שלי הוא שהלימוד יתקיים על פי המודל המזרחי - כמו בית מדרש, למשל. הניפוי יהיה טבעי, על פי מידת הסקרנות והיכולת האינטלקטואלית של האדם, ולא על פי כסף והרגלי למידה מערביים ומסרסים".

עשית צבא?
"ניסיתי להתקבל לגלי צה"ל. בראיון אתה צריך למלא טפסים על גבי טפסים של ארץ מוצא, מעמד וכסף. כתבתי לא רלוונטי והועפתי. פיטרו אותי בכל מיני צורות, אבל הדרך הקשה יותר הייתה דווקא ממקומות שהם, כביכול, שוחרי צדק חברתי. זה מרתיח אותי שגם חלקים מסוימים בקבוצות האקטיביסטיות לא מפתחים דיאלוג עם מישהי אשכנזייה".

"אני מאמינה בשילוב בין מזרח למערב. בהכלה נשית הטבועה במזרחיות, שמסוגלת להכיל את המערביות. מה שלא קורה להפך. אני תומכת בהנהגה נשית ובהגמוניה מזרחית. אחת התופעות שהצמיח המערב הוא האינדיבידואליזם, על כל מחלותיו, הדיכאון והניכור. אני, לעומת זאת, אדם חם".

אם היית מזרחית, איזו עדה היית בוחרת?
"בלי ספק - מרוקאית. הייתי מתה להיות מרוקאית. נשמה וכפרה מרגש אותי תמיד. אבל מי ששולט כאן הוא שבט אשכנזי שבע, וכולם מתבקשים ליישר קו. אם אתה לא מסביר את הפערים במונחים של דיכוי חברתי - אתה נחשב לגזען, כי איך תסביר את זה?".

למה את לא נוסעת לברלין?
"יש לי דרכון אנגלי, אבל מבחינתי, מי שנוסע לברלין, אני מאחלת לו שיתחמם בחורף בערימות מילקי. אני לא מבינה איך יהודים אשכנזים שומעים גרמנית, ולא חוטפים צמרמורת. התרבות שם מתה, חסרת חן, ארוטיקה והומור. מה שחשוב בשינוי חברתי הוא הסאב טקסט. אני מאמינה בבטן ובחוויה. גם השיטה עובדת על הנפש ולא רק על כסף. אחרת זה לא היה כל כך מורכב".